מוסיף בית משפט קמא, שגם אם שגה במסקנתו והיו נמצאים מים וחומרים מחליקים אחרים על מדרגות הבית המשותף בסמוך לדירת המערערת, אין להטיל כל אחריות על המשיב מס' 1, הבעלים של דירה בקומה מס' 8, הואיל והוא אינו מחזיק בדירה, כי אם הבעלים שלה, ולא הוא הזמין את שירותי הכבוי וההצלה, וכלפיו לא נטענה כל טענה בכתב התביעה.
לא היה מקום להטיל ספק באחריות המשיב מס' 1 כבעלים של הדירה והארון החשמלי ממנו פרצה שריפה, בשים לב להוראת סעיף 39 של פקודת הנזיקין.
...
מעיון בדו"ח השמאי, שהוכן לבקשת המשיבה מס' 2, עולה, כי דירתו של המשיב מס' 1 מבוטחת על ידי המשיבה מס' 2 לפי פוליסת ביטוח הדירה, וכי לפי ממצאיהם של חוקר שריפות של חברת החשמל ומהנדס חשמל של "מנורה", המבטחת את אחת מדירות השכנים, המסקנה היא שסיבת השריפה נובעת מכשל בחיווט בלוח ההזנה לדירה המבוטחת.
על יסוד כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא (ביחסים שבין המערערת לבין המשיבים מס' 1 ומס' 2) וקובעים שעל המשיבים מס' 1 ומס' 2, ביחד ולחוד, לפצות את המערערת בגין הנזק שנגרם לה עקב ההחלקה/נפילה במדרגות הבנין ביום 18.4.11.
הואיל ובית משפט קמא, לנוכח התוצאה אליה הגיע, לא קבע את שיעור נזקה של המערערת, אנו מורים על החזרת התיק לבית משפט קמא לצורך קביעת שיעור הנזק שנגרם למערערת עקב התאונה הנ"ל.
אנו מחייבים את המשיבים מס' 1 ומס' 2, ביחד ולחוד, לשלם למערערת שכר טרחת עו"ד בסכום של 8,000 ש"ח (כולל מע"מ), וכן ישלמו המשיבים מס' 1 ומס' 2 למערערת את שוויה של אגרת הערעור שהמערערת נשאה בה, וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.