1) עניינה של התביעה הינו בעיקר, דרישת התובעות לפצות אותן סך 16,150 ₪ על-ידי הנתבעת בגין מוצר פגום לדידן שנרכש מאת הנתבעת (להלן: "המזגן" או "המוצר").
הנתבעת טוענת כי לפנים משורת הדין ואף שהדבר באחריות המתקין, למזגן בוצע מילוי גז. הנתבעת טוענת כי פניות נוספות של התובעת בשנים 2011-2012, בביקור הראשון הוחלף כרטיס פיקוד ובביקור השני נמצא המזגן תקין.
9) אם לא די בכך, יש לתמוה מדוע לא הוגשה התביעה גם נגד מתקין המזגן בפעם הראשונה ומי שהיה אמור ליטול אחריות על התקנתו, שכן הרי קיימת האפשרות שמא דליפת הגז נגרמה עקב פעולת ההתקנה או הפרוק ולאו בהכרח בשל היותו של המזגן תקול.
...
6) בדיון לפניי ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים עלו בין השאר, העובדות הבאות: המזגן נרכש על-ידי התובעת 2 תמורת 3,650 ₪.
12) על אף המסקנה אליה הגעתי, נרשמה לפניי הצעת נציג הנתבעת בדיון, לפיה תהי מוכנה הנתבעת לשלוח טכנאי מטעמה שיגיע לדירת התובעת 1 ויבצע בדיקת זרחן לאיתור נזילה, וככל שתימצא נזילה כזו באחת מיחידות המזגן, או בשתיהן, תהי מוכנה הנתבעת להציע החלפת היחידה הרלבנטית ביחידה אחרת, חליפית ומחודשת, אך לא חדשה [שורות 16-20, עמוד 4 בפרוטוקול].
סיכום
13) איפוא - התביעה נדחית.