הערייה אף כפרה בשעורי הנכות שנקבעו בחוות הדעת של ד"ר סלטי, וצירפה לכתב ההגנה חוות דעת מיום 8.10.2015 של האורתופד ד"ר מרדכי קליגמן, אשר קבע כי נכותה הצמיתה של התובעת הנה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לחלק א' של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי, אולם מתוכם רק 8% הנם בגין התאונה ואילו 2% הנם בגין עבר רפואי שאינו קשור לה.
נפנה לידון בשאלת אחריות הערייה לתאונה.
ואילו השופט גרוס, שהיה בעמדת מיעוט וסבר שבאותו מקרה אין מדובר בפגם במדרכה שיוצר חובת זהירות קונקרטית, אמר:
"ככל שעיינתי וחזרתי ועיינתי בצילומים אלה, מסקנתי היא כי אין בסדק המשתקף מהם משום מיכשול בלתי סביר. כפי שמצינו משופעים רחובות הערים בסדקים ובבליטות מסוגים שונים וברי שאין מדובר במשטחים סטריליים שניתן לשומרם ולתחזקם כך שיהיו ישרים לחלוטין. הערייה גם אינה חייבת להעמיד שומרים ופקחים על כל מדרכה בעיר כדי שיתנו דעתם על כל סדק שמקורו בשימוש במדרכה או במי הגשמים ויחושו לתקנו על אתר. זוהי גזרה שאין הערייה יכולה ואינה חייבת לעמוד בה. חובתה של הערייה לדאוג לתקינות הרחובות ולמניעת מפגעים אינה שנויה במחלוקת, אך מכאן אין עדיין להסיק אחריות מוחלטת לגבי כל בליטה או סדק המתגלעים במדרכה זו או אחרת. בעיניין זה יפים גם השיקולים התקציביים שנימנו בפסיקה שאוזכרה. ברור שאין מדובר בהכללה לפיה בכל מקרה של סדק במדרכה תופטר הערייה מכל אחריות, או הפוכו של דבר - תחוייב בנזק שייגרם בשל כך, אלא יש לבדוק כל מקרה על-פי נסיבותיו ולתהות על קנקנו של הסדק או המכשול בו הדברים אמורים. לא הרי בור עמוק יחסית, המהוה ללא ספק מיכשול ומפגע של ממש, כהרי בליטה או סדק שאינם כה משמעותיים, אף שגם הם עלולים לגרום לנפילתו של עובר אורח הנתקל בהם. במקרה זה דעתי, לאור המראה הנשקף מהצילומים ו"מראית פני ה...סדק", כי מדובר בסדק שאינו עולה כדי מיכשול ואינו חורג מתחומי "הסיכון הסביר" בו עלול אדם להתקל דבר יום ביומו.
...
ואילו השופט גרוס, שהיה בעמדת מיעוט וסבר שבאותו מקרה אין מדובר בפגם במדרכה שיוצר חובת זהירות קונקרטית, אמר:
"ככל שעיינתי וחזרתי ועיינתי בצילומים אלה, מסקנתי היא כי אין בסדק המשתקף מהם משום מכשול בלתי סביר. כפי שמצינו משופעים רחובות הערים בסדקים ובבליטות מסוגים שונים וברי שאין מדובר במשטחים סטריליים שניתן לשומרם ולתחזקם כך שיהיו ישרים לחלוטין. העירייה גם אינה חייבת להעמיד שומרים ופקחים על כל מדרכה בעיר כדי שיתנו דעתם על כל סדק שמקורו בשימוש במדרכה או במי הגשמים ויחושו לתקנו על אתר. זוהי גזרה שאין העירייה יכולה ואינה חייבת לעמוד בה. חובתה של העירייה לדאוג לתקינות הרחובות ולמניעת מפגעים אינה שנויה במחלוקת, אך מכאן אין עדיין להסיק אחריות מוחלטת לגבי כל בליטה או סדק המתגלעים במדרכה זו או אחרת. בעניין זה יפים גם השיקולים התקציביים שנמנו בפסיקה שאוזכרה. ברור שאין מדובר בהכללה לפיה בכל מקרה של סדק במדרכה תופטר העירייה מכל אחריות, או היפוכו של דבר - תחוייב בנזק שייגרם בשל כך, אלא יש לבדוק כל מקרה על-פי נסיבותיו ולתהות על קנקנו של הסדק או המכשול בו הדברים אמורים. לא הרי בור עמוק יחסית, המהווה ללא ספק מכשול ומפגע של ממש, כהרי בליטה או סדק שאינם כה משמעותיים, אף שגם הם עלולים לגרום לנפילתו של עובר אורח הנתקל בהם. במקרה זה דעתי, לאור המראה הנשקף מהצילומים ו"מראית פני ה...סדק", כי מדובר בסדק שאינו עולה כדי מכשול ואינו חורג מתחומי "הסיכון הסביר" בו עלול אדם להיתקל דבר יום ביומו.
לסיכום, קיימת חובת זהירות מושגית של העירייה בכל הנוגע לשמירה על מדרכות, מדרגות וכבישים במצב תחזוקתי ובטיחותי תקין, באופן שימנע פגיעה בהולכים בדרך, אך בנסיבות המקרה הנוכחי, אף אם פסעה התובעת על הפגם במדרכה במצב שהשתקף בתמונות אותן הציגה בבית המשפט, לא קמה לעירייה חובת זהירות קונקרטית כלפיה, וממילא לא קמה לה אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות.
אשר על כן, הנני דוחה את התביעה.
הנני מחייב כל אחד מהתובעים לשלם לנתבעת, באמצעות בא-כוחה, שכר טרחת עורך-דין בסך 3,000 ₪ וכן מחצית מהוצאות שכר טרחתו של המומחה הרפואי מטעמה, ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.
