לטענתו, הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לניקיון המקום בו מצויה דחסנית האשפה, באיזור מרכז העיר, בו עוברים עובדי הערייה במסגרת תפקידם ועוברי אורח.
בסעיף 5 לתצהירו, תאר התובע את הארוע הראשון: "ביום 4.3.2013, בשעה 20:30 לערך, עבדתי ברח' הלני המלכה 5 בירושלים, פיניתי אשפה בעגלה של 350 ל' לדחסנית אשפה שנמצאת בהלני המלכה, החזקתי את העגלה ותוך כדי שהרמתי את העגלה באויר החלקתי בגלל שמן ורטיבות שהיו על הקרקע ונזלו מהדחסנית כתוצאה מאשפה שהושלכה לתוכה והייתה נזילה מהדחסנית. גם העגלה שהרמתי נפלה כתוצאה מהנפילה. אמרתי למנהל שלי, יורם מזרחי, כמה ימים לפני שיש נזילה של שמן מהדחסנית אבל לא טפלו בזה ולא תקנו את זה. זו פעולה שאני עושה 3-4 פעמים ביום עבודה. הייתי עם נעלי עבודה ועדיין, החלקתי מהשמן ובנוסף המקום היה גם קצת חשוך. הודעתי ליורם שהחלקתי והלכתי אחרי זה להדסה הר הצופים. חבשו לי את הרגל, מדובר על רגל שמאל. טופלתי בהמשך במרפאת מקור ברוך, ושם עשו לי נקוז של הדם מהברך. הייתי בחופש מחלה כמה חודשים. חזרתי מחופשת מחלה, אמרתי ליורם שאני רק חזרתי מחופשת מחלה, שיש לי כאבים חזקים ברגל ואמרתי לו שאני לא יכול להרים דברים כבדים. אמר לי שאשתדל לעשות את העבודה. עבדתי רק כמה ימים ואז קרתה התאונה השנייה."
התובע העיד, שתפקידו איסוף הזבל מהרחובות, פינוי פחים, טאטוא הרחובות והשלכה לדחסנית כל דבר שברחוב שצריך להיזרק.
התובע הפנה לתמיכה בגירסתו לטופס ב.ל 250 (עמ' 4 לראיות התובע): "פינה אשפה לדחסנית והחליק ליד דחסנית ונפגע ברגל שמאל." ובמסמך 33 לראיות התובע מביה"ח הדסה הר הצופים: "החליק ונפל בעבודה מאז סובל מכאבים בברך". עוד טען התובע, כי גם בתמונות שצילם לאחר הארוע (עמ' 11-14 לתצהיר ת/1-4) ניתן לראות כי הריצפה שמנונית, מכיון שמדובר בדחסנית שמשמשת עסקים במרכז העיר ואליה מפונים מדי יום אשפה, שמן וכיו"ב.
לטענתו, הנתבעת לא הביאה אף לא עד אחד שיסתור את גירסתו ובפרט את מנהלו, מר יורם מזרחי, לו הודיע לפני הארוע כי קיימת נזילת שמן מהדחסנית ולאחריו הודיע לו כי החליק.
התובע העיד, שלא ניתן לדעת בודאות מדוע ארע הארוע הראשון וייתכן וארעו אירועים שאינם בשליטתו ובודאי שאינם בשליטת הנתבעת: "ת. יכול להיות השלוש פעמים שהלכתי לפנות את העגלה, שאחד מבעלי העסקים בא עם חבית או שמן וזרק את השמן בדחסנית, יכול להיות, אני לא שם. אני לא ראיתי. אני לא יודע מה יש שם, כל דקה זורקים משהו אחר, שמן, אוכל, זבל. ש. יכול להיות גם שמישהו דקה לפני שהגעת זרק שמן על הריצפה אפילו. ת. נכון. אני לא יודע. אלוהים רק יודע." (עמ' 6 ש' 12-17).
לטענת הנתבעת, גם אם יקבל בית המשפט את גרסת התובע, שנפל כשהרים את העגלה על מנת לפנות את האשפה לתוך דחסנית, אין בארוע כדי להטיל אחריות כלשהיא על הנתבעת.
...
בנוגע לאובדן כושר השתכרות לעתיד, טען התובע, כי לאור נכותו הרפואית והתפקודית בשיעור 28% יש לחשבה: 10,500 ש"ח * מקדם היוון 209.45 * 28% נכות המשקפת גריעה מכושר ההשתכרות בסך 615,783 ש"ח.
לעומתו, טענה הנתבעת, כי בשים לב לשיעור נכותו של התובע והעובדה שבפועל, נכותו חסרת כל משמעות תפקודית, יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי להפסדי שכר בעתיד ופנסיה בסך 50,000 ש"ח.
בהתאם להכרעתי בנוגע לנכות התפקודית, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות דעת המומחה ושמעתי את העדויות בפני, מצאתי כי יש ליתן משמעות לעדותו בדבר הקושי שתיאר ביחס לכאבים וההגבלות שמשפיעים גם על תפקודו בעבודה וקושי בביצוע חלק מהמטלות בעבודתו ויכול לגרוע במידת מה מכושר השתכרותו אף אם הדבר לא בא לידי ביטוי כעת.
בהתחשב בכך שמחד, לא הוצג תיעוד מלא למכלול ההוצאות ומאידך טיב הפגיעה וההנחה כי התובע נדרש להוצאות נלוות לפחות בחלקן לטיפולים רפואיים והביקורים אצל רופאים לצורך טיפול ומעקב רפואי כלולים בסל שירותי הבריאות, החלטתי לפסוק לעבר בדרך האומדן סך 5,000 ש"ח.
הפגיעה בברכו של התובע, מצדיקה מתן פיצוי בגין הוצאות ניידות עודפות, מעבר לאלה שהיה התובע מוציא לולא פגיעתו.
בנסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 30,000 ש"ח בגין הוצאות ניידות מוגברות, לעבר ולעתיד וכולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.
סיכום
מהאמור עולה, כי דין התביעה להתקבל ועל הנתבעת לשלם לתובע את הפיצוי בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כדין (על כל הסכום כולל תגמולי המל"ל) והוצאות המשפט בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.