אחריות עירייה לנפילה עקב אשפה על הרצפה

לעניין תאור הארוע, חלו ניואנסים קלים: "...הלכתי בשוק. במקום בו הלכתי היתה מעין ירידה, על הריצפה היו מושלכים קרטונים. היה שם חומר חלקלק, נראה שנשפכה שם כמות גדולה מאוד של שמן. הלכתי ודרכתי על הקרטון, שהחליק במקום, כשאני עליו. עם הקרטון עפתי מספר מטרים, ממש כמו סקי" (ההדגשות אינן במקור) 13) אין מחלוקת כי רשות מקומית אחראית על תקינות הרחובות והמדרכות שבתחומה המוניציפלי זאת בהתאם להוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] - ראו סעיף 235: סעיפים קטנים 2, 3 ו-5; בסעיף קטן (2) נקבע כי הערייה: "תידאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט" ובסעיף קטן (3) נקבע כי הערייה "תימנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב". על כן, הרשות המקומית אחראית לבטיחות העוברים והשבים שבתחום שיפוטה, ולכן חבה היא בחובת הזהירות המושגית כלפי העוברים ברחובותיה [ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343 (1989)].

גם בפנייתו האמורה, שב התובע על גירסתו לפיה הוא החליק בשל חומר שמנוני שהיה במקום.

22) כאמור, לפי גרסת עד הנתבעת בתצהירו (סעיף 4): "...במשמרת הערב יש 24 עובדים, וזאת משום שבסוף שעות העבודה של הסוחרים, יש כמויות של אשפה שסוחרים זורקים ליד החנויות, והעובדים מפנים את האשפה...". בעדותו במשפט, כאשר נישאל העד אם עשה בדיקה השוואתית של שוק מחנה יהודה ביחס לשוק הכרמל, הוא השיב: "אין עובד 1 של הערייה, בעלי עסקים אמורים לשמור על השטח הצבורי בסמוך לחנויות בניקיון, בסוף היום זורקים את האשפה לכביש הראשי ואז נכנסים עובדי ערייה" (שורות 10-9, עמוד 17).

...

31) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, בשים לב לנכויות הזמניות, גובהן ומשכן, סביר בעיניי להעמיד את גובה הפיצוי שהיה מגיע לתובע לוּ הייתה מתקבלת התביעה, על סך 20,000 ₪.

34) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, סבורני כי עתירת התובע ביחס לפיצוי בגין תקופת העבר - מעוררת קושי ממשי.

סיכום 40) לאור האמור, התביעה נדחית.

לטענתו, הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לניקיון המקום בו מצויה דחסנית האשפה, באיזור מרכז העיר, בו עוברים עובדי הערייה במסגרת תפקידם ועוברי אורח.

בסעיף 5 לתצהירו, תאר התובע את הארוע הראשון: "ביום 4.3.2013, בשעה 20:30 לערך, עבדתי ברח' הלני המלכה 5 בירושלים, פיניתי אשפה בעגלה של 350 ל' לדחסנית אשפה שנמצאת בהלני המלכה, החזקתי את העגלה ותוך כדי שהרמתי את העגלה באויר החלקתי בגלל שמן ורטיבות שהיו על הקרקע ונזלו מהדחסנית כתוצאה מאשפה שהושלכה לתוכה והייתה נזילה מהדחסנית. גם העגלה שהרמתי נפלה כתוצאה מהנפילה. אמרתי למנהל שלי, יורם מזרחי, כמה ימים לפני שיש נזילה של שמן מהדחסנית אבל לא טפלו בזה ולא תקנו את זה. זו פעולה שאני עושה 3-4 פעמים ביום עבודה. הייתי עם נעלי עבודה ועדיין, החלקתי מהשמן ובנוסף המקום היה גם קצת חשוך. הודעתי ליורם שהחלקתי והלכתי אחרי זה להדסה הר הצופים. חבשו לי את הרגל, מדובר על רגל שמאל. טופלתי בהמשך במרפאת מקור ברוך, ושם עשו לי נקוז של הדם מהברך. הייתי בחופש מחלה כמה חודשים. חזרתי מחופשת מחלה, אמרתי ליורם שאני רק חזרתי מחופשת מחלה, שיש לי כאבים חזקים ברגל ואמרתי לו שאני לא יכול להרים דברים כבדים. אמר לי שאשתדל לעשות את העבודה. עבדתי רק כמה ימים ואז קרתה התאונה השנייה." התובע העיד, שתפקידו איסוף הזבל מהרחובות, פינוי פחים, טאטוא הרחובות והשלכה לדחסנית כל דבר שברחוב שצריך להיזרק.

התובע הפנה לתמיכה בגירסתו לטופס ב.ל 250 (עמ' 4 לראיות התובע): "פינה אשפה לדחסנית והחליק ליד דחסנית ונפגע ברגל שמאל." ובמסמך 33 לראיות התובע מביה"ח הדסה הר הצופים: "החליק ונפל בעבודה מאז סובל מכאבים בברך". עוד טען התובע, כי גם בתמונות שצילם לאחר הארוע (עמ' 11-14 לתצהיר ת/1-4) ניתן לראות כי הריצפה שמנונית, מכיון שמדובר בדחסנית שמשמשת עסקים במרכז העיר ואליה מפונים מדי יום אשפה, שמן וכיו"ב. לטענתו, הנתבעת לא הביאה אף לא עד אחד שיסתור את גירסתו ובפרט את מנהלו, מר יורם מזרחי, לו הודיע לפני הארוע כי קיימת נזילת שמן מהדחסנית ולאחריו הודיע לו כי החליק.

התובע העיד, שלא ניתן לדעת בודאות מדוע ארע הארוע הראשון וייתכן וארעו אירועים שאינם בשליטתו ובודאי שאינם בשליטת הנתבעת: "ת. יכול להיות השלוש פעמים שהלכתי לפנות את העגלה, שאחד מבעלי העסקים בא עם חבית או שמן וזרק את השמן בדחסנית, יכול להיות, אני לא שם. אני לא ראיתי. אני לא יודע מה יש שם, כל דקה זורקים משהו אחר, שמן, אוכל, זבל. ש. יכול להיות גם שמישהו דקה לפני שהגעת זרק שמן על הריצפה אפילו. ת. נכון. אני לא יודע. אלוהים רק יודע." (עמ' 6 ש' 12-17).

לטענת הנתבעת, גם אם יקבל בית המשפט את גרסת התובע, שנפל כשהרים את העגלה על מנת לפנות את האשפה לתוך דחסנית, אין בארוע כדי להטיל אחריות כלשהיא על הנתבעת.

...

בנוגע לאובדן כושר השתכרות לעתיד, טען התובע, כי לאור נכותו הרפואית והתפקודית בשיעור 28% יש לחשבה: 10,500 ש"ח * מקדם היוון 209.45 * 28% נכות המשקפת גריעה מכושר ההשתכרות בסך 615,783 ש"ח. לעומתו, טענה הנתבעת, כי בשים לב לשיעור נכותו של התובע והעובדה שבפועל, נכותו חסרת כל משמעות תפקודית, יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי להפסדי שכר בעתיד ופנסיה בסך 50,000 ש"ח. בהתאם להכרעתי בנוגע לנכות התפקודית, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות דעת המומחה ושמעתי את העדויות בפני, מצאתי כי יש ליתן משמעות לעדותו בדבר הקושי שתיאר ביחס לכאבים וההגבלות שמשפיעים גם על תפקודו בעבודה וקושי בביצוע חלק מהמטלות בעבודתו ויכול לגרוע במידת מה מכושר השתכרותו אף אם הדבר לא בא לידי ביטוי כעת.

בהתחשב בכך שמחד, לא הוצג תיעוד מלא למכלול ההוצאות ומאידך טיב הפגיעה וההנחה כי התובע נדרש להוצאות נלוות לפחות בחלקן לטיפולים רפואיים והביקורים אצל רופאים לצורך טיפול ומעקב רפואי כלולים בסל שירותי הבריאות, החלטתי לפסוק לעבר בדרך האומדן סך 5,000 ש"ח. הפגיעה בברכו של התובע, מצדיקה מתן פיצוי בגין הוצאות ניידות עודפות, מעבר לאלה שהיה התובע מוציא לולא פגיעתו.

בנסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 30,000 ש"ח בגין הוצאות ניידות מוגברות, לעבר ולעתיד וכולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.

סיכום מהאמור עולה, כי דין התביעה להתקבל ועל הנתבעת לשלם לתובע את הפיצוי בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כדין (על כל הסכום כולל תגמולי המל"ל) והוצאות המשפט בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

לטענתה, בסמוך לשעה 20:30 בערב יום שישי במועד הנ"ל, היא צעדה באיזור מגוריה שבעיר יהודה, "במטרה להשליך שקית זבל בפח אשפה מרכזי; לאחר שהשליכה את השקית בפח האשפה, הסתובבה כדי לחזור לביתה, כשלפתע נתקלו רגליה בשקיות זבל אשר היו מונחות על הריצפה, וזאת מאחר והמקום היה חשוך נוכח העידר תאורה מספקת כשמנורות הרחוב היו חלשות להלן: "התאונה").כתוצאה מהתאונה נפלה התובעת בחוזקה ארצה ונחבלה בצורה קשה".

עיקר טענות התובעת: לשיטתה, הנתבעת יצרה סיכון מוגבר כאשר הזניחה את מקום התאונה ולא דאגה לתאורה מספקת; היה זבל על הקרקע; התובעת מבקשת לתמוך את טענתה ביחס לתאורה לקויה והזנחת המקום בתמונות שצורפו ע"י הבת (יוער כבר עתה שהוברר כי תמונות אלו צולמו בזמנים שונים במהלך תקופה של כחודשיים (ס' 9 לסיכומי התובעת)); הנתבעת לא הוכיחה שדאגה לפקח במקום התאונה, לא הציגה נהלי עבודה מפורטים ומסודרים, לא העסיקה מספיק עובדי נקיון ביחס לכמות הפחים בעיר, לא ניהלה תרשומת אחר מעקב ביצוע העבודה וטיבה; לא נקטה באמצעים סבירים/ מינימאליים למניעת סיכון; הנתבעת הסתפקה בעדותו היחידה של אחראי התברואה אצלה, שלא יכול להעיד על מצב התאורהולא בכדי; לא צורפו דוחות המעידים על אופן הניקיון או דוחות נוכחות ומצב התאורה במועד התאונה.

עדותו של עד הנתבעת א.ג' , העוסקת בעבודת העיריה, לא נסתרה; עדותו וחקירתו הנגדית של הנ"ל לא מצביעה על התרשלות בפנוי פסולת, בתדירות, בפקוח, בהתנהלות; לא ניתן להסיק ממנה על קשר סיבתי בין פעילותה השוטפת של הנתבעת, לבין האפשרות (שלא הוכחה), שבערב יום שישי, השליך מי מתושבי העיר שקית אשפה על הקרקע, בין אם הפח היה מלא (ר' עדותה של התובעת לעיל) ובין אם לאו, או שניתן היה למנוע אותה; לא מצאתי שהעדת מי מעובדי התברואה, עובדי קבלן חצוני או נתבעת, עשויה הייתה להוסיף מידע ביחס לנסיבות התאונה הנטענת בהליך זה. ת.ע.צ של מנהלת מוקד ערוני מטעם הנתבעת לא נסתרה- בהתאם לאמור במסמך זה, לא נתקבל במוקד של הנתבעת כל דיווח מבעוד מועד או במועד התאונה אודות קיומו של מפגע במקום התאונה.

מכל האמור, התובעת, שנקבע לעיל כי לא הוכיחה את נסיבות התאונה, אף לא עמדה בנטל להוכיח את גירסתה שבמועד התאונה היה המקום מוזנח ומסוכן עקב אשפה על המדרכה ותאורה לקויה, שו שהנהלים הקשורים בפנוי אשפה היו לקויים, או שניתן היה למנוע השלכת אשפה באופן נקודתי על המדרכה, כפי שנטען שנעשה באותו ערב.

...

אלמלא נדחתה התביעה בגין כל אלו – הייתה נדחית בגין אשם תורם מלא מצד התובעת למתואר מפיה.

התביעה נדחית אפוא.

סוף דבר התביעה נדחית.

" ש- אומר הקבלן שעבד שם שהוא רצה לשים מכולה גדולה ואתה בתור וועד בית, אמרת לו שלא לשים מכולה גדולה כי זה יסתום את חדר האשפה ?

ניתן להניח את היצול על קופסאות שונות כך שהוא יוגבה ולא יהיה מונח על הריצפה ויצור מפגע (גם את זה ניתן לראות בתמונה 2), וניתן ללכת לחומרא ולהקיף את כל שטח החניה בו חונה היצול בגדרות ניידות מפלסטיק, שימנעו לחלוטין מעבר הולכי רגל בתוך מיתחם החניה המסומן בו חונה העגלה (תמונה 3 שצורפה למוצגי התובע ממחישה זו, נראית שם עגלת פסולת ביניין גדולה החונה בצדי מדרכה ואשר מוקפת כולה בגדרות ניידות מפלסטיק או כל חומר דומה).

מצאתי לחלק את האחריות שבין חלבי לנתבעת 1 : 60%- חלבי 40%- הנתבעת 1 אני דוחה את טענת הנתבעים 1-2 ל"אכיפה בררנית" במובן זה שהתביעה הוגשה רק נגד הנתבעת 1 ולא נגד נציגות ביניין חיים לבנון 87 ת"א, על אף שהתובעת הודתה כי החניון בו נפלה הוא משותף גם לבניין חיים לבנון 87.

התובעת הפניתה בסיכומיה לעניין 1952/11 אבו אלהווא נ' עירית ירושלים (נבו 6.11.12) וטענה כי בפסק דין זה נקבע בדעת מיעוט (של כב' הש' דפנה ברק- ארז) כי יש לדחות טענה אפשרית של נתבע במסגרת "אשם תורם" כי התובע הכיר את המקום בו היה מצוי המפגע, שכן קבלת טענה זו תמריץ את המעוולים הפוטנציאליים לא לסלק את המפגעים המצויים באחריותם.

...

אין מקום להיעתר לבקשת התובעת בסיכומיה להעמיד את בסיס שכרה על השכר הממוצע במשק, באשר התובעת לאורך השנים כלל אינה מתקרבת לשכר זה ( שכרה לאורך השנים בשיאו הגיע לחצי מהשכר הממוצע במשק), נוסיף לכך את העובדה שהתובעת אינה צעירה הנמצאת בראשית דרכה בשוק העבודה.

אני סבור כי כעיקרון יש מקום לתוספת פנסיה לעצמאי לאור החובה להפקדת פנסיה לעצמאים בעקבות פרק ב' לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו- 2018 ), התשע"ז- 2016, ואולם יש מקום ליתן תוספת זו, רק מקום בו התובע יוכיח שאכן הפריש לעצמו פנסיה בעבר, ויהיה מקום לומר כי יעשה זאת גם בעתיד.

לאור חלוקת האחריות שקבעתי ההודעה שהגישו הנתבעים 1-2 נדחית ללא צו להוצאות.

- בדיון הצהיר ב"כ התובעת: "כשהיא יצאה מהרכב לא היה שום דבר על הריצפה, זה מהדלת של היציאה מהרכב, דלת הנהג, כשהיא חזרה היא נכנסה מהצד השני ושם על הריצפה היה שמן. נוכיח שכתם שמן זה הדבר המשמעותי שבגינו היא החליקה" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 19-21).

סטאנדרט הזהירות הראוי תואר על ידי העד מטעם הנתבעת, מר נועם סייג (להלן: "העד" או "מר סייג"), ה"משמש כמנהל מחלקה ואחראי על תברואה מבחינת ניקיון, פינוי אשפה, פינוי גזם וכיוצ"ב" (עמ' 24 שורה 18), אשר בעדותו פירט – ביושר – את שמבצעת העיריה עת מתגלה לה קיומו של כתם שמן: "בעקרון כתמי שמן כשאנו מקבלים הודעה, המוסך העירוני שולח ניידת עם נסורת חומר שמפזרים על כתמי שמן או רכבים או אנשים וזאת בכפוף לפנייה של תושבים או עובדים שלי שראו כתמי שמן" (עמ' 24 שורה 26-27).

אלא שכיוון שהוכח ונקבע כממצא עובדתי כי התובעת החליקה ונפלה בשל כתם שמן וכיוון שנטען (אך לא הוכח) כי קיימים נהלים של העיריה באשר לטפול במפגעים וכיוון שנטען (אך לא הוכח) כי מצוי במקום בו ארעה התאונה עובד ניקיון וכיוון שנטען (אך לא הוכח) כי לא התקבלו דיווחים באשר לכתם השמן וכיוון שנטען (אך לא הוכח) כי העיריה מטפלת במהירות ובזהירות בכתמי שמן מתוך שהיא מבינה את הסכנה הטמונה בהם, אני מוצאת להשית את האחריות לפגיעותיה של התובעת על הנתבעת ולקבוע כי הנתבעת חבה בפצוי התובעת בגין נזקיה.

...

אני סבורה גם כי אין בנכות שנגרמה לתובעת בתאונה לפגוע ביכולתה לעבוד באופן עצמאי או ברצונם של גופים פרטיים להעסיק את התובעת נוכח כישוריה ונסיונה.

אני סבורה כי פגיעתה של התובעת אינה פגיעה של מה בכך והמסמכים שצורפו מלמדים על טיפול רפואי רב שבועות לו נזקקה התובעת, גם באינטנסיביות.

סיכום הפסד השתכרות לעבר – 15,000 ₪ עזרה והוצאות – 28,000 ₪ כאב וסבל – 85,000 ₪ ------------- סה"כ - 128,000 ₪ - בניכוי אשם תורם 20% ---------- סה"כ 102,400 ₪ - בניכוי תגמולי מל"ל 79,000 ₪ ----------- סה"כ 23,400 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 23,400 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,476 ₪.