אחריות עירייה לנפילה ברחוב בגלל מדרכה שבורה

באחריות ערייה לשמור על תקינות רחובותיה, לא כל שכן, על המדרכות שבה, עליהן פוסעים יום-יום עשרות הולכי רגל.

ראו גם מיסמך רפואי נוסף מיום הארוע, ובו נרשם, כי בצלום כתף שמאל אובחן "שבר הומרוס מקורב...". בתה של התובעת גב' ש.ר הגישה תצהיר עדות, ובו ציינה, כי מיד לאחר התאונה התובעת היתקשרה אליה וסיפרה לה את כל אשר ארע; סיפרה כי נפלה ברחוב בשל מפגע במדרכה וכי אשה שעברה במקום וראתה אותה על הריצפה, הושיטה לה עזרה וליוותה אותה לקופת החולים.

לסיום פרק זה, איני יכול שלא להתייחס לדברים שמסר ראש מחלקת אחזקות בעריית נתניה במהלך חקירתו הנגדית (בעמ' 20): "נוח להאשים את הערייה, לאשה שנפלה במקום. מאוד מקובל להאשים את העיריה בנפילות כאלה ואחרות. אנשים לא מסתכלים על עצמם. יש תחושה כזו שבתי משפט יחייבו את הערייה ליסחוב את האנשים בעגלות". לטעמי, אמירות מעין אלו ראוי שלא תאמרנה לבטח לא בנסיבות התיק שבעניינו, כאשר הוכח כי המפגע הנטען אינו אלא מעין "בור" הנמצא במדרכה.

...

הנתבעת לא התייחסה בסיכומיה לראש נזק זה אלא טענה שיש לדחות את התביעה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעות תשלמנה לתובעת סך בשיעור 94,500 ₪, בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה התובעת לצורך חוות דעת מטעמה כמו גם הוצאות שהוציאה בגין חוות דעת המומחה מטעם בית משפט וכן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

תביעת נזק גוף שהגישה התובעת ליובוב אברמוב, ילידת 1963 בגין ארוע שהתרחש לטענתה ביום 30.01.11 עת חזרה מעבודתה בשעות הלילה וצעדה ברחוב אפשטיין בנתניה סמוך לבית מס' 14 ונפלה עקב מדרכה משובשת ובלתי תקינה שהוותה מיכשול להולכי רגל.

לטענתה הנתבעת, עירית נתניה אחראית לפצותה על נזקיה.

עלי לציין שהתובעת אומנם לא ציינה במסמכים הראשונים- ראה נ' 2 לאחר התאונה שנפלה במדרכה אולם עדיין במסמכים לאחר מכן אף הם באותה שנה נ' 3 היא מציינת שנפלה במדרכה, מקבלת אני עדותה בענין זה לפיה היא כבר בשנת 2011 ולא זמן רב לאחר בארוע דיווחה שנפלה עקב מדרכה שבורה.

כן נפסק כי "..רחובות ומדרכות אינם משטח סטרילי ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים בליטות וגלים של שיפועים כאלה או אחרים...זו מציאות הכרחית.." (ע"א 4344/97 ג'ני נגד עירית רמת גן-פורסם במאגרים).

...

יחד עם זאת, לאחר שעיינתי, עיין היטב, בתמונות שהציגה התובעת, מצאתי כי המפגע בו כשלה מהווה מפגע ממשי אשר יש בו כדי להטיל אחריות על הרשות לאירוע הנזק שנגרם בגינו לתובעת.

אשם תורם – סבורני שיש לקבוע 10% במצב זה. הוצאות רפואיות וניידות אשר להוצאות רפואיות, כאמור בהלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724, התובעת זכאית לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לה, במסגרת קופת החולים בה היא חברה ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.

משכך תשלם הנתבעת לתובעת 1 סך של 36,494 ₪.

תביעה לתשלום פיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בעת נפילה במדרכה, הסמוכה לביתה, בשטח הנתבעת (להלן גם:- "העיריה"), בשל אבני שפה פגומות אשר בלטו בגובהן מהמדרכה.

אופן ארוע התאונה: להוכחת התאונה באופן המתואר על ידה, הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה, בו תיארה אופן היתרחשות התאונה והעידה כך: "בתאריך 4.3.16, בשעה 11:50, ברחוב עין הבשור 5 בקרית גת, סמוך לכניסה לבית מגוריי, נתקלה רגלי באבני שפה פגומות אשר בלטו באופן חריג וקיצוני מעל פני המדרכה (להלן:- "התאונה").

ההסבר היחיד שניתן להעלות על הדעת להתנהלותה זו של הנתבעת נעוץ לטעמי בעובדה שמדובר בפער גבהים בולט, במקום שהוא ממילא מעבר בין כביש למדרכה ולכן העיריה סמכה על כך שהעוברים והשבים יבחינו במפגע, כשמצדה של הערייה, חסכה הערייה את המאמץ בסיתות אבן שפה נוספת.

במעשיה אלו, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה, בדרך של יצירת הפרישי גבהים, בקצה המדרכה, מקום בו היה על אבן השפה להיות בגובה המדרכה, כשמצופה בשעת סלילת מדרכות, כי העיריה תיסלול אותן באופן שלא ייצור מפגעים והפרשי גבהים, אותם ניתן היה למנוע וממילא התרשלה הנתבעת בסלילת הכביש והיא אחראית לפיכך לנזק שניגרם לתובעת.

ד"ר גורן העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 15%לפי סעיף 35 (1) בין (ב) ל-(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, בגין כאב והגבלה בטווח התנועה בשורש כף היד הימנית וחולשת אחיזה לאחר שבר בחלק המרוחק של עצם הרדיוס ועצם האולנה.

...

אמנם, התובעת פנתה לרופא תעסוקתי רק לאחר התאונה כאן, אלא שכאמור, בהעדר אינדיקציה מתוך קביעת הרופא התעסוקתי, כי התאונה כאן לבדה היא זו שהביאה לצמצום המשרה, יש לקבוע, כי אין לזקוף את צמצום המשרה באופן מלא לתאונה דנן, אם כי מקובלת עליי טענת התובעת, כי הנזק בכף היד מקשה על תפקודה.

טענות הצדדים וראיותיהם לטענת התובע, יליד 1986, בצהרי יום 10.4.2012, בעת רדתו מהמדרכה אל הכביש ברח' בן צבי שבשטח שיפוטה של הנתבעת, מעד ונפל בשל אבן שפה שבורה.

המסקנה העולה מהתעוד לעיל היא כי לא תמיד מציין הצוות הרפואי את נסיבות הנפילה, לא כל שכן את הסיבה לה. שנית, התובע העיד כי מסר לצוות המטפל בבית החולים כיצד ומדוע נפל; כאמור, עדותו הותירה בי רושם מהימן ואני מקבלת עדותו גם בעיניין זה. אם לא מצא הצוות הרפואי לנכון לציין פרטים אלו במסמכי בית החולים, אין להשית את האחריות לכך על התובע, שאין לו מעורבות או שליטה על עריכת התעוד הרפואי.

אכן, נפסק לא אחת כי הרחובות והמדרכות אינם "שטח סטרילי" הנעדר כל סדק, מהמורה או שבוש (ע"א (מחוזי ירושלים) ג'ני כהן נ' עירית רמת גן [21.1.1998]); אלא שבעניינינו אין מדובר במדרכה "גלית" או בשקע קל בריצוף, אלא בשבר של אבן שפה האמורה להיות שלמה ויציבה.

...

המסקנה העולה מהתיעוד לעיל היא כי לא תמיד מציין הצוות הרפואי את נסיבות הנפילה, לא כל שכן את הסיבה לה. שנית, התובע העיד כי מסר לצוות המטפל בבית החולים כיצד ומדוע נפל; כאמור, עדותו הותירה בי רושם מהימן ואני מקבלת עדותו גם בעניין זה. אם לא מצא הצוות הרפואי לנכון לציין פרטים אלו במסמכי בית החולים, אין להשית את האחריות לכך על התובע, שאין לו מעורבות או שליטה על עריכת התיעוד הרפואי.

מכל המקובץ לעיל אני מקבלת את גרסת התובע וקובעת כי נפל ונפגע עקב דריכתו על אבני שפה שבורות בפינת המדרכה, בעת שירד ממנה אל הכביש.

לאור זאת שהנכות נקבעה על יסוד מימצא הדמייתי של שבר בגוף חוליה, כשלכך אין מתלווה מגבלה בתנועות עמוד השדרה המתני, כפי שקבע מומחה בית המשפט, מצאתי לנכון להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור 2.5%.

עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובעת (להלן: "התובעת"), לאחר שלטענתה נפלה במדרכת הרחוב בטיילת בעיר אילת, נוכח מפגע נטען במדרכה.

לאחר בדיקת הדמיה אשר הצביעה כי התובעת סובלת משני שברים הנובעים מהחבלה, האחד בפטישון האחורי עם תזוזה והאחר בקדמי, ללא תזוזה, הומלץ לתובעת לבצע ניתוח אך התובעת חששה לבצע ניתוח בהרדמה מלאה כאשר היא בהריון.

הנתבעת מכחישה את הארוע ולטענתה יש לדחות את התביעה בשל העדר אחריות של הערייה לקרות התאונה הואיל ולטענתה זו אירעה ללא כל קשר למפגע במדרכה, אלא, אם בכלל, כתוצאה מנפילה או איבוד שיווי משקל של התובעת בעת הליכה על עקבים גבוהים.

...

בסופו של דבר התפטרה בחודש 9/2012.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי התובעת זכאית להפסד שכר מלא לעבר עבור תקופה של כחודשיים וחצי מחודש 4/2012 ועד הלידה בחודש 6/2012 (בשים לב לכך שהתקבל שכר עבור חודש 3/2012 בהתאם לדוח רציפות הביטוח ותלושי השכר שצורפו).

הערכת הפיצוי לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים כדלקמן: נזק לא ממוני 50,750 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 8,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 15,000 ₪ הפסד כושר השתכרות לעבר וזכויות סוציאליות 32,500 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד 72,200 ₪ סה"כ (לפני הפחתת אשם תורם) 178,450 ₪ ניכוי אשם תורם בשיעור 10% 17,845 ₪ - סה"כ פיצוי בניכוי אשם תורם 160,605 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 160,605 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה התובעת בגין חוות דעת המומחה מטעמה בהתאם לחשבונית שתוצג לנתבעת.