הנתבעת 2 טענה בכתב הגנתה, כי היא סוכנות נסיעות ומאז חודש פברואר 2020 מתמודדת עם המשבר החמור ביותר בתולדות הענף, וכי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן – "החוק") מגביל את האחריות המוטלת על סוכנות נסיעות.
כן טענה במסגרת הבקשה לדחיית הדיון, לראשונה, כי ניסתה לברר בנוגע לאפשרות למתן החזר כספי לתובע וכי חלק מהספקים סירבו להשיב את הכספים בגין השירותים שלא סופקו.
כך, הנתבעות תולות יהבן בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה),
תשע"ב-2012 (להלן – ""חוק שירותי תעופה", או "החוק") ובסעיף 15 בו, הקובע כך:
לשם קבלת פיצוי כספי או השבת תמורה, רשאי נוסע לבקש מנותן שירותי סוכנות הנסיעות שממנו רכש את כרטיס הטיסה לטיסה שהתקיימה בה עילה מזכה, לסייע לו בקבלת ההטבות האמורות; ביקש הנוסע כאמור, יפנה נותן שירותי סוכנות הנסיעות למפעיל הטיסה, למארגן או למי מטעמם, למימוש זכאותו של הנוסע לאותן הטבות, בהתאם להוראות חוק זה.
עם זאת, כפי שעולה גם מלשון החוק ומתכלית חקיקתו, החוק דן בפצוי וסיוע בגין טיסה שבוטלה או שחלו שינוי בתנאיה, וההתייחסות היחידה לחבילות תיור הכוללות שני שירותי סוכנות נסיעות או יותר, היא רק לצורך חישוב שווי כרטיס הטיסה מתוך כלל חבילת התיור.
...
כמו לעניין הכספים שהיו בידי המדריך, גם כאן אני סבורה שמוטב היה לו היו הנתבעות נוהגות אחרות, לא מסתמכות על מיילים שנשלחו ע"י המדריך ופועלות באופן אקטיבי בעצמן בנסיון לקבל חזרה את הכספים.
בנסיבות אלה, ושעה שהכספים ששילם התובע עומדים כעת לרשות הנתבעות, שלא איפשרו לו לעשות שימוש בהם ואין מניעה שהן עצמן תעשנה בהם שימוש, אני קובעת שעליהן להשיב לתובע את הכספים, מכח סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט.
בסך הכל ישלמו הנתבעות לתובע יחד ולחוד סך של 12,650 ₪, תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
