אחריות נהיגה ללא רשות בעל הרכב

במקרים אלו, ס' 2(ב) לחוק מטיל את האחריות לפצוי נפגע בתאונת דרכים גם על בעליו של הרכב, שהתיר את השמוש: "היה השמוש ברכב על פי היתר מאת בעל הרכב או המחזיק בו, תחול האחריות גם על מי שהתיר את השמוש". בפירוש המונח "התיר את השמוש" נקבע כי די במתן רשות ראשונית על-ידי בעל הרכב לשימוש ברכב, המכוסה על-ידי פוליסת הביטוח, וכי אף אם מקבל הרשות העביר את הרכב לנהיגת אחר, יראו את הבעלים כמתיר השמוש ברכב, למעט "כאשר עצם המסירה לנוהג הנוסף מפרה הוראה מהוראותיה של הפוליסה. למשל: מסירה לידי אדם החסר רישיון נהיגה. במקרה זה אין לייחס לנותן הרשות הראשונית מתן היתר לנהיגה שאינה מכוסה על-ידי הביטוח." (ע"א 494/89 סיגלית אסרף נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, מו(3) 397 (1992)‏‏) אם לא די בכך שמתן היתר לנהוג ברכב ללא ביטוח עלולה להטיל על בעליו את האחריות לפצוי מי שניפגע בתאונה, כאשר הבעלים עצמו נפגע בה, ס' 7(6) לחוק שולל את זכותו לפיצויים בנסיבות אלה.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה שלתובע נגרם הפסד שכר מלא עקב התאונה, מיום התאונה (29.9.15) למשך 3 חודשים, ופוסקת לו פיצוי בסך 32,514 ₪ בראש נזק זה. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה.

לא שולמו לתובע גמלאות מעבר לסך הנ"ל. לסיכום התובע נפגע בתאונת דרכים, כשנסע ברכב של הצד השלישי, נהוג בידי הנתבע 1.

יחד עם זאת, אני דוחה את ההודעה כנגד הצד הרביעי מס' 2.

כמו כן, קבע המחוקק כי ניתן להורות על איסור שימוש מינהלי אף ללא שמיעת בעל הרכב (שאינו בהכרח הנהג) ואת האיזון בין הזכויות הנוגדות בנידון, הוא מצא בכך שנקבעה חובה על הרשות להודיע לבעל הרכב על איסור השמוש (ס' 57א'(ד)(1) לפקודה וכן תקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב), תשנ"ט -1999) וכן בכך שבעל הרכב יכול לפנות לבית המשפט ולבקש את ביטול איסור השמוש, דרך בה אכן נקט המשיב בעניינינו.

באשר להגנת סעיף57ב(ב)(2) – כפי שנפסק, "אין די במתן הנחייה כללית לנהגים העובדים בשירות החברה להמנע מהעמסת יתר או במינוי קצין בטיחות ויש צורך בפעולה ממשית שתביא למניעת מקרים שכאלו. לא בכדי נחקק כלל המטיל אחריות וחובה על בעל הרכב – בין שהוא אדם פרטי ובין שהוא חברה – למניעת שימוש שיש בו כדי לסכן אחרים בכלי רכב, אשר מעצם טיבו הנו מכשיר רב עוצמה ששימוש בלתי זהיר בו עלול להביא לפגיעה קשה בנהגים ובעוברי אורח. כבעלת הרכב החברה היא בעלת השליטה והיכולת לא רק להנחות את נהגיה אלא גם לוודא כי אלו אכן שועים להוראותיה ומקפידים לבצען." (רע"פ 5608/17 מצדר בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.07.2017)).

...

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת השוטר; ובנסיבות אלו, ולאור הסכנה הטמונה במשקל חורג כאמור לביטחון הציבור, אין מקום להתערב בהחלטה על איסור שימוש מנהלי.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי באר שבע) 36865-03-21 מדינת ישראל נ' פרחן, 17.3.21: "ההחלטה על איסור שימוש הינה החלטת רשות מינהלית, והביקורת של בית המשפט במסגרת סעיף 57ב לפקודת התעבורה הינה בהתאם לעילות הביקורת במשפט המינהלי. בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות המינהלית אשר הטילה את האיסור, והבחינה הינה של סבירות ההחלטה ועמידתה בהוראות החוק והכללים המינהליים." אני סבורה, כי בנסיבות שפורטו לעיל, קיים קושי לקבוע חוסר סבירות להחלטה המינהלית בענייננו; ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הרשות המינהלית אשר הטילה את איסור השימוש.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

טענות התובעת לטענת התובעת, ילידת 19.5.00, נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.3.18 בכפר תבור עת הצטרפה כנוסעת ברכב מנועי – טרקטור משא מסוג פולאריס (להלן "הריינג'ר'') שהיה נהוג על ידי קטין, הנתבע 2 (להלן "אביב"), שנהג ברשות בעל הרכב שוורץ יעקב (להלן ''יעקב'') ובחזקת ובשליטת בתו שוורץ תום (להלן ''תום'').

אביב ששוכנע/הוחמא/פותה ע''י התובעת ותום הצטרף אליהן ולבקשתן נהג בריינג'ר. אביב התבקש ע''י התובעת ותום לנהוג בריינג'ר ביודען באופן ברור כי אביב הוא קטין ואין ברשותו רשיון נהיגה; וככאלה, אחראים התובעת ותום לתאונה ותוצאותיה.

שכן, שם דובר בקטין ללא רשיון נהיגה שנטל את כלי הרכב ללא רשות אביו ופגע באדם.

...

טענות הנתבעת 1 הנתבעת 1 קרנית טוענת תחילה כי דין התביעה להדחות על הסף ו/או לגופו של עניין מחמת היעדר עילה ו/או היעדר יריבות ו/או היעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והמוכחשים של התובעת לבין התאונה נשוא התביעה ו/או משלא התקיימו התנאים הקבועים בחוק ובתקנון הקרן להגשת תביעה כנגדה ו/או מחמת היעדר זכאות על פי חוק הפיצויים.

ההודעה לצד ג' 2 נדחית.

ההודעה כנגד צדדי ד' 1 ו – 3 נדחית.

אני קובע ישיבת קדם משפט לצורך דיון בשאלת גובה הנזק ליום 3.10.21 שעה 09:00.

עם זאת, הנאשם דכאן גם נהג בפסילה וללא רשות בעלי הרכב ולכן, לעמדתו, יש לקבוע מיתחם אחד שנוע בין 12-36 חודשי מאסר בפועל.

לטענתו, הנאשם הורשע בנהיגה בפסילה בשנת 2017 ומאז לא נהג בהיותו פסול כימעט 5 שנים וכן לקח אחריות, הודה בכתב האישום המתוקן וחסך זמן שפוטי.

כפי שנירשם רק לאחרונה ברע"פ 7072/21 מחמד פלאח נ' מדינת ישראל (27.10.21): "אין להמעיט בחומרת מעשיו של המבקש, אשר נהג ברכבו חרף פסילת רישיונו ובעוד עונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו. בכך, פעל תוך התרסה נגד רשויות החוק והתעלמות מהחלטות בית המשפט. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לשלום הציבור, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצוי בית המשפט ובחוק (רע"פ 5300/18 סלאמה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (12.8.2018)).

...

" הנאשם לא הפנים בעצמו שאסור לו לנהוג בהיותו פסול ולא הורתע מתקופות פסילה ארוכות ומתקופות מאסר מאחורי סורג ובריח ולכן, אין מנוס מהשתת תקופות פסילה ומאסר מאחורי סורג ובריח משמעותיות.

מסיבה זו סבורני שראוי להשית על הנאשם פיצוי בגין הנזק שגרם.

על כן, בהתחשב בחומרת המעשים, בנסיבותיהם, במידת אשמתו של הנאשם, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם מעט מתחת לרף האמצעי של המתחם ואני קובע שיש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים אשר יחושב מיום מעצרו 19.08.21.

זאת, ללא ידיעה וללא רשות של בעלת הרכב, כשלמכונית אין רישיון תקף או ביטוח וכאשר רשיון הנהיגה שלו פקע בשנת 2014.

עוד אמר ש"עשה שינוי" והוא רוצה "לקחת אחריות על החיים" שלו.

...

לנוכח כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשים מאסר בפועל.

בהתחשב בכך שבתיק שבפניי היה הנאשם עצור למשך 18 ימים, ואחר כך שוחרר לחמישה חודשים של מעצר בית מלא עד שזכה להקלות כלשהן, וגם לאחר מכן הוגבלה חירותו באופן חלקי לתקופה ממושכת, אני קובע כי חצי מתקופת המאסר שגזרתי (3 חודשים) תרוצה בחופף לעונש שאותו הוא מרצה כעת (ת"פ (פתח תקווה) 60081-08-23) ומחציתה (3 חודשים) תרוצה במצטבר לאותו עונש.

הואיל ולא צורפו מסמכים אודות גובה הנזק הכספי שנגרם לבעלי המכוניות שנפגעו על ידי הנאשם, ולא ידוע אם פוצו על ידי חברת ביטוח כלשהי (על אף היעדר ביטוח לרכב הפוגע), אני קובע כי הנאשם ישלם לכל אחד מבעלי המכוניות שנפגעו (עדי תביעה 1 עד 3 בכתב האישום) פיצוי מוגבל בסך 1,500 ₪.