אחריות מקצועית של מכון רישוי בבדיקת רכב

לפני תביעה כספית נזיקית בסך 7,700 ₪ בגין אחריותה המקצועית של הנתבעת בבדיקת רכב מסוג מאזדה 3 מ.ר. 63-368-56 (להלן:"הרכב") אותו ביקש התובע לרכוש.

לצורך כך, פנה הוא אל הנתבעת, שהנה חברה המפעילה מכון לרשוי ובדיקת רכבים (להלן: "המכון").

5.3 אכן, הפסיקה הכירה באחריות מכוני בדיקה במקרים מסויימים [ ראה: בברע (ת"א) 2213/04 קומפיוטסט הנדסת ציוד לרכב בע"מ נ' שרוף אליאורה נקבע, כי "הפניה אל המכון והסכמת המכון לבצע את הבדיקה, מקימה הסכם בין הצדדים לפיו מקבל עליו המכון לבצע את הבדיקה, ולהעמיד את הרוכש על מצבו האמתי של הרכב....המכון מעביר לרוכש הרכב את המסר כי יבצע את הבדיקה במהימנות, ברמה שתגלה, במידת האפשר, את הכל, או לפחות, את המירב האפשרי על מצבו של הרכב, והרוכש שם את מבטחו במכון. יש על המכון חובת מהימנות וזהירות כלפי הרוכש, ועל המכון להוכיח, כי הוא אכן קיים את חובתו במלוא המהימנות והמקצועיות".תא 1654/92 דבורה וייסגלס נ' קומפיוטסט ראשל"צ (1986) בע"מ" סבורני, שבנסיבותיו של המקרה שלפנינו קיימת חובת זהירות קונקרטית, שכן הנתבעת יכולה וצריכה היתה לצפות, כי בדיקה רשלנית של המכונית עלולה לגרום לתובעת, הקונה בכוח, נזק כספי.

...

5.3 אכן, הפסיקה הכירה באחריות מכוני בדיקה במקרים מסויימים [ ראה: בברע (ת"א) 2213/04 קומפיוטסט הנדסת ציוד לרכב בע"מ נ' שרוף אליאורה נקבע, כי "הפניה אל המכון והסכמת המכון לבצע את הבדיקה, מקימה הסכם בין הצדדים לפיו מקבל עליו המכון לבצע את הבדיקה, ולהעמיד את הרוכש על מצבו האמיתי של הרכב....המכון מעביר לרוכש הרכב את המסר כי יבצע את הבדיקה במהימנות, ברמה שתגלה, במידת האפשר, את הכל, או לפחות, את המירב האפשרי על מצבו של הרכב, והרוכש שם את מבטחו במכון. יש על המכון חובת מהימנות וזהירות כלפי הרוכש, ועל המכון להוכיח, כי הוא אכן קיים את חובתו במלוא המהימנות והמקצועיות".תא 1654/92 דבורה וייסגלס נ' קומפיוטסט ראשל"צ (1986) בע"מ" סבורני, שבנסיבותיו של המקרה שלפנינו קיימת חובת זהירות קונקרטית, שכן הנתבעת יכולה וצריכה היתה לצפות, כי בדיקה רשלנית של המכונית עלולה לגרום לתובעת, הקונה בכוח, נזק כספי.

נוכח האמור, סבורני, כי הנתבעת עמדה בנטל הנדרש על מנת להוכיח, כי היא יצאה ידי חובתה בבדיקת רכבו של התובע.

סוף דבר- דין התביעה להידחות.

עוד קבעה רשות הרשוי כי תיקי התלונות מגלים תמונה קשה אודות רמת ניהול ירודה של המכון, אשר מתבטאת הן בחוסר שליטה מוחלט של בעלי המכון בנעשה במכון, והן בהיעדר כל פקוח ואחריות מקצועית של המנהל המקצועי במכון, שבחלק מהמקרים היה שותף ואחראי להפרת נוהלי רשות הרשוי.

כתבי הרשאה המסדירים את פעילותם של מכוני רשוי רכב בישראל מוענקים על ידי רשות הרשוי מכוחה של תקנה 273(א) לתקנות התעבורה, הקובעת: "המבקש רשיון רכב או חידושו יביא את הרכב למשרד רשות הרשוי שאליו הגיש את הבקשה או לתחנת בדיקה שאישרה רשות הרשוי או למקום אחר שתורה רשות הרשוי ובמועד שתורה." כתב הרשאה שניתן למכון רשוי מקנה למכון הרשוי סמכות שלטונית לבדוק את תקינותם וכשירותם של כלי רכב הנעים בכבישי ישראל.

...

בסופו של דבר, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ודומה שלא היה אח ורע למכון רישוי דוגמת המכון הנוכחי, שבאופן שיטתי, פעם אחר פעם, נתפס בקלקלתו בשורה של כשלים חמורים ביותר, היוצרים סכנה של ממש לציבור המשתמשים בדרכים.

בנסיבות אלה אין מנוס מהמסקנה כי אכן מדובר במכון רישוי שהוא בבחינת "שור מועד", שאיננו מפיק לקחים ואיננו מתקן את התנהלותו הכושלת חרף התראות חוזרות ונשנות.

סוף דבר, מהטעמים שפורטו לעיל, העתירה נדחית, בכפוף להעמדתה של תקופת ההתלייה על פרק זמן של תשעה חודשים במקום שנים עשר חודשים.

ביחס להפניית התובעת לת"א (שלום י-ם) 12245/05 בר גיורא נ' מפעלי דינמומטר לבדיקת רכב 1965 (7.6.2007) אציין שאין הנידון דומה לראיה, שכן שם נדון חריג אחר בפוליסה שעניינו הפעלת אמצעי מיגון בכל עת שהרכב אינו מאויש, וממילא הדיון במסירת המפתחות על-ידי המבוטחת למי שנחזה להיות עובד מכון הרשוי שגנב את רכבה נערך בראי תכלית חריג זה השונה מן החריג שבעניינינו).

במסגרת פוליסה זו, ובשל הסייג הקבוע בסעיף 3ב' רישא לפוליסה, הוספה הרחבה לאחריות מקצועית כך ש"הפוליסה מורחבת ומכסה את המבוטח גם בקשר עם תגמולי בטוח שהוא יחוייב לשלמם בגין חבות מקצועית שמקורה ברשלנות או בטעות של המבוטח או הבא מטעמו בקשר עם מתן שרותי דרך גרירה וחילוץ, וכן שרותי טכני מקצועי ללקוחות.

אלא שבכך אין די לצורך הוכחת הכסוי הבטוחי, שכן דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת - והתובעת בסיכומיה לא טענה אחרת, ולמעשה כלל לא התייחסה מפורשות לתנאי הפוליסה של הנתבעת 2, גם לא בסיכומי תשובתה - כי החבות המקצועית שהורחבה הוגבלה אך לכזו שמקורה ברשלנות או בטעות בקשר עם מתן השירותים על-ידי המבוטח או הבא מטעמו, ופשיטא כי גניבה מכוונת של המשאית והרכבים עליה על-ידי מורשה מטעם המבוטח אינה באה בכלל זאת.

...

לעניין זה מקובלת עלי עדותו של מימוני כי מן הסכום של 89,677 ₪ שחברת שלמה סיקסט נדרשה לשלם בגין גניבת הרכב, הופחת סכום של כ-10,000 ₪ בשל נזקי הרכב בטרם גרירתו, ובין הצדדים נעשתה התחשבנות מתאימה כך שבסופו של יום שילם סכום של 80,000 ₪ (עמ' 11 ש' 1 - עמ' 16 ש' 25, שם מסביר מימוני את המסמך נ/3 המהווה דרישה בלבד שלא מומשה, וכן את מסמך נ//4 שהיא חשבונית מס בגין שיקים שמסר תחילה לפני שהוסכם על הקיזוז כאמור).

סוף דבר התביעה נדחית.

לאחר שנתתי דעתי להיקף ההתדיינות ולהיקף העבודה שנדרשה מן הנתבעים בניהול הגנתם, ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול נסיבות המקרה, אני מורה כי התובעת תישא בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט של הנתבעים 1, 4-3 בסכום כולל של 10,000 ₪, וכך גם ביחס לנתבעת 2 תישא בסכום כולל של 10,000 ₪.

הארוע נשוא התביעה התובע, כבן 40, בוחן רכב ואחראי מקצועי במכון רשוי, נפגע ביום 27.01.14 בארוע נשוא התביעה.

על מנת לקבל כשירות לרישיון רכב שנתי נדרשים בעלי הרכב לעבור במספר תחנות בדיקה במכון.

...

אף שהכלל הוא שבתאונות עבודה יש לדקדק עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל עם העובד בייחוס האשם התורם, במקרה דנן מתבקשת המסקנה, כי יש מקום להטיל אשם תורם על התובע.

בנסיבות שפורטו, משלא הושבו כספים למעסיק עד עצם היום הזה ומשלא הוצג מסמך לעניין זה, מתבקשת המסקנה לפיה לא הונחה תשתית ראייתית מספקת באשר להפסדי שכר בעבר וכי אין מקום לפצות בגין ראש נזק זה. הפסדי השתכרות בעתיד בהתחשב בכך שהתובע ממשיך לעבוד בהיקף דומה ובמספר מקומות עבודה מבלי ששכרו נגרע, בכך שאנו מצויים כחמש שנים לאחר התאונה, בהתחשב בכך שהשפעתה של הנכות אינה כשיעורה, אלא בשיעור פחות, זאת גם לנוכח העובדה שלאחר האירוע נשוא התביעה עבר התובע תאונה נוספת בגינה נקבעו לו 5% נכות וחרף זאת אין פגיעה ממשית בשכרו ובהתחשב בכך שהתובע עוסק גם בעבודות פיזיות הדורשות מאמץ, פוסק לתובע פיצוי על בסיס גריעה משיעור ההשתכרות בשיעור של 10%, המשקפת את הגריעה בפועל בנסיבות ועל בסיס שכר חודשי של 26,000 ש"ח. הלכך, פוסק לתובע פיצוי בסך 575,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעתיד.

סוף דבר הנתבעת הפרה חובתה לשמור על שלומם של העובדים.

בקשה לצוו ביניים בה מבוקש ע"י המבקש שהנו מכון המשמש תחנת בדיקה לרשוי רכבים במשך שנים רבות (להלן גם: "המכון") למנוע את ביצוע החלטת המשיבה מיום 29/11/16 בכל הנוגע להתלייתו של כתב הרשאה מספר 8790 של המכון ל-12 חודשים בפועל (להלן: "החלטת ההתליה") אשר אמורה להכנס לתוקף ביום 1/2/17.

בהחלטת ההתליה נאמר כי מדובר בליקויים רבים שנמצאו בין 2/14 ל- 10/15 המגלים תמונה קשה של רמת ניהול ירודה של המכון המתבטאת בחוסר שליטה מוחלט במכון מצד בעלי המכון והיעדר כל פקוח ואחריות מקצועית של המנהל המקצועי במכון המביאה לליקויי בטיחות חמורים וסיכון בטיחותי לכלל המשתמשים בדרך והפרת התכלית העיקרית של פעולות מכוני הרשוי.

...

אני סבור לכן שמדובר לכאורה בהחלטת ההתליה בהחלטה סבירה מנומקת מבוססת מהפן העובדתי והראייתי , שסיכויי העתירה נמוכים לגבי עצם ביטול עונש התלייה של כתב ההרשאה ונראה כי עיקר הדיון יהיה באפשרות להמתקת העונש והקלה בו, כמו גם לגבי התנאים שנקבעו לחידוש כתב ההרשאה בתום ההתליה ולכן יש חשיבות לקיום הדיון בעתירה בהקדם (כפי שיפורט בהמשך).

מבחינת מאזן הנוחות, אני סבור שבנסיבות העניין ובהתחשב גם בסיכויי העתירה הנמוכים לכאורה (לפחות לגבי עצם ביטול ההתליה) מאזן הנוחות לא מטה את הכף לקבלת הבקשה.

לכן, אני סבור שגם מאזן הנוחות לא מטה את הכף לקבלת הבקשה ולפיכך אני דוחה את הבקשה לצו ביניים.