אחריות מפעיל בריכת השחייה בנזיקין

תקנות אלו אינן חלות על הבריכה שהוקמה לפני שהותקנו, ברם יש בהן כדי ללמד על סטאנדרט הזהירות הראוי, וכבר נפסק כי עצם העובדה שחיקוק פלוני לא הוחל על מפעיל בריכת שחייה אינה מחייבת את המסקנה כי אותו מפעיל פטור מנקיטת אמצעי הזהירות המנויים בחיקוק (ע"א 4597/91 קבוץ אפיקים נ' חי כהן, פ"ד נ(2) 111 [1996]).

אשם תורם בנסיבות המקרה יש ליחס לתובע אשם תורם, בהתאם לסעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכן הנזק נגרם, בחלקו, גם בשל היתנהגותו.

אכן, כפי שנאמר למעלה, המתרחצים בבריכה זכאים לרחצה בטוחה ואינם צריכים לבדוק מפגעים בכל רגע נתון, אולם גם להם יש אחריות מסוימת הנובעת מן ההבנה שבריכה היא מקום שטמונים בו סיכונים.

...

הוצאות: אני מקבל את בקשת התובע להוצאות בסך 3,000 ₪ הנראית סבירה בנסיבות העניין.

סה"כ נזקי התובע- 128,000 ₪ סה"כ נזק לאחר ניכוי אשם תורם- 89,600 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 89,600 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 21,000 ₪ והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

בדוח הארוע החריג שפרטיו מולאו סמוך לאחר התאונה, פירט מר מסלטי כי "*בבריכה לא נמצא ליקוי בטיחותי *בבריכה ישנם שילוטי אזהרה בהתאם לחוק רשוי עסקים ובריכות שחיה. *לבריכה יש יועץ בטיחות אשר בודק ליקוי בטיחות ובמידה ואין מאשר את הבריכה עם אישור זה מקבלים היתר לרישיון הפעלת בריכה. לא נימצאו ליקויים בשנת 2010" בחקירה הנגדית השיב העד כי "יש לנו את ההחזקה ובכל מקרה של ניזקי גוף אנחנו שולחים מנהל אחזקה כדי לבדוק אם יש ליקוי בטיחותי וכך נעשה גם במקרה הזה." (עמ' 12 שורות 24-25).

לא מצאתי שהוכחה עילה אחרת לפצוי, והטענות בדבר אחריות מכוח עילה אחרת, נזיקית או חוזית, נותרו כטענות שבעלמא.

...

אילו הייתי מוצאת שיש לקבל את התביעה, הייתי פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 25,000 ₪ בלבד בערכי יום מתן פסק הדין, בגין נזק לא ממוני, וזאת בשל חוסר הנוחות שנגרם לתובע במהלך חופשתו בגין הפציעה הקלה.

סיכום אשר על כן אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 2,500 ₪, וזאת בתוך 30 ימים.

בסעיף 8(א) להסכם ההפעלה שבין המועצה המקומית לנתבעת 1 (נ/7) נקבע כי על הנתבעת 1 לבטח את עצמה "ולשפות את המועצה בגין כל תביעה או דרישה שתוגש נגדה על ידי צד שלישי והנובעת משימושו של המפעיל בבריכה ו/או הנובעת מאי מילוי התחייבוית המפעיל עפ"י ההסכם". המועצה המקומית סמכה יתידותיה על סעיף זה, בטענה כי ביחסים החוזיים ביניהם, הנתבעת 1 נטלה על עצמה לשפותה בגין האחריות הנזיקית.

בסעיף 4.13 למפרט נכתב: "למען הסר ספק ומבלי לפגוע בכלליות האמור מוסכם ומוצהר כי הפוליסה מכסה אחריות בקשר עם הפעלת חופי ים, בריכות שחיה ומתקני ספורט מכל סוג שהוא". ובסעיף 2.2 למיפרט הביטוחים נכתב כי "המבטחים מאשרים הסכמתם לכל תנאי מפרט זה, וכל שינוי לא יקבל תוקף אלא לאחר שהוסכם בכתב על ידי המבוטחים". לטענת המועצה, הצעתה של חברת כלל לא כללה החרגה המתייחסת למרכז קנדה, וההחרגה שנעשתה בפוליסה, נעשתה ללא ידיעתה של המועצה המקומית, ונודע לה לראשונה לאחר הגשת התביעה דכאן.

...

סיכומו של דבר, שלאור ההחרגה בפוליסה, יש לדחות את התביעה כנגד כלל.

לא אכחד כי המסקנה אליה הגעתי, מביאה לתוצאה עגומה מבחינתה של המועצה המקומית, שבדיעבד מצאה כי נוצר "חור" בכיסוי הביטוחי שלה-הכיסוי הביטוחי של מרכז קנדה אינו מכסה את אחריותה הנזיקית, ואחריותה הנזיקית אינה מכוסה בפוליסה הרגילה של פעילות המועצה.

סוף דבר 32.

על פי כתב התביעה הנתבעת 1 היתה בזמן הרלוונטי לתביעה תאגיד המפעיל בריכת שחיה ומתקני נופש לרווחת מבקרים ומנויים עליהם נמנה גם התובע.

התובעת באמצעות בא כוחו טוען כי האחריות לפגיעתו של התובע נופלת על שכמה של הנתבעת אשר התרשלה באופן חמור, ופרטי הרשלנות המיוחסים לנתבעת 1 הם כדלקמן א-שהקימה שער המשמש הן לכניסה והן ליציאה לבאי הבריכה ב-על שלא הציבה מצילים או שומרים שימנעו טריקת שער במיתקן הלקוי שהקימה ג-על שלא הציבה שלטים המזהירים על הליקוי הבטיחותי ד-על שלט מנעה את ריצת המתרחצים ה-על שלא הציבה משגיחים בשטח הנופשונית ו-על שלא דאגה להזעיק עזרה לפינוי התובע ז-על ששילחה את התובע להתפנות לבדו לקבל טיפול רפואי ח-על שנהגה כפי שמפעיל מתקני רחצה סביר לא היה נוהג בנסיבות הענין.

אין מחלוקת גם כי לא הועמד שוער או אדם אחר ליד השער כדי להזהיר את העוברים דרכו, על כך שהשער נע בשני כיוונים, וגם אין מחלוקת כי לא הוצבו במקום שלטים המורים על כך. המחלוקת בין הצדדים היא האם בנסיבות אלו, חבה הנתבעת 1 בנזיקין כלפי התובע שנפגע באופן ובדרך כפי שניפגע.

...

לסיכום אני מקבל את גרסת הנתבעות כי לבריכה ולמתקניה, כולל לשער המותקן בגדר שלה, אין חלק בגרימה התאונה, אלא אחיזת ג' ש' בשער, תוך כדי בריחה מפני התובע, וטריקת השער בידי ג' ש' היא שגרמה לנזק.

דין התביעה להדחות, וכך אני מורה.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

הנתבעת 3 הגישה העתק "הסכם הפעלת בריכת השחייה" שנחתם בין הקבוץ לבין מר מירקין.

לא נעלם מעיני עדותו של מר מירקין, לפיה מר מירקין אחראי לכל תקלה בטיחותית בשטח הבריכה וכי מחלקת הבינוי בקבוץ היא האחראית על שוחות הביוב (עמ' 35 שורות 15-20).

כאמור, לא הוכח קיומו של מפגע ומשכך, על פניו, לא ניתן להטיל אחריות נזיקית על הנתבעת מספר 3.

...

לסיכום, התביעה דנן הוגשה בשיהוי ניכר, כמעט חמש שנים לאחר האירוע הנטען.

אף שציינתי שאין הכרח להידרש לשאלת שיעור הנזק במקרה דנן, אציין כי לאחר שמיעת חקירתו של המומחה מטעם בית המשפט מצאתי, כי אין בסיס לטענות התובע כנגד חוות דעתו של המומחה, ד"ר מלכה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.