אחריות מעסיקים לנזקי גב לעובדים

התובע טוען כי נפגע בגופו, במהלך עבודתו, בנסיבות המהוות תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), או לחילופין, נסיבות המקימות אחריות בנזיקין כלפי המעסיק שלו (הנתבעת 2).

עקב המאמץ הרב של דחיפת מיכל הסולר נגרם נזק לגבו של התובע.

...

סוף דבר לסיכום, אני קובע שלא עלה בידי התובע להוכיח את הנסיבות בהן נפגע ובכלל זה לא הוכיח כי נפגע בנסיבות הבאות בגדר תאונת דרכים כמשמעותה לפי חוק הפלת"ד או בגדר רשלנות מצד המעביד.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

נסיבות היתרחשות התאונה בתצהיר עדות שהגיש התובע, תאר התובע את נסיבות קרות התאונה כדלקמן: "3. ביום 18/03/12, לפנות בוקר, סידרתי סחורה בחצר המחסן שבחזקת האחים שבע, תוך כדי הכנת הסחורה, התכופפתי להרים 3 קרטונים של מלפפונים הנושאים משקל רב, כאשר התרוממתי ביצעתי תנועה סיבובית למשטח, אז הרגשתי קליק בגב התחתון." התובע טוען שהנתבעת אחראית ברשלנותה למכלול נזקיו, בעיקר, מחמת שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה; דרשה ממנו להרים משאות כבדים ללא אמצעי עזר וללא הדרכה ופקוח ואף לא הזהירה אותו מפני הסיכונים הטמונים בהרמת משאות כבדים.

ברע"א 4215/04 מוריס טיטו נ' אהוד אבו חצירה (14.9.05) אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקבע אחריות המעביד לנזק שניגרם לעובד כתוצאה מהרמת משא שמשקלו 30 ק"ג. נקבע, כי היה על המעביד ליישם שיטת עבודה בטוחה שתימנע את הנזק שניגרם לעובד וכי עליו להדריך את העובד כיצד לעבוד עם משא מן הסוג הנידון.

...

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי ובנתוני התיק, לרבות במצבו הרפואי של התובע והסיכוי שיידרש לעבור טיפולים רפואיים גם בעתיד, אני מוצא לפסוק פיצוי על דרך האומדנה סך בשיעור 10,000 ₪, לתקופת העבר והעתיד.

הערכת הנזקים מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר בתוספת פנסיה - 417,292 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה - 1,247,688 ₪ ג. עזרת הזולת - 80,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות - 10,000 ₪ ה. נזק לא ממוני - 150,000 ₪ ו. בניכוי תגמולי מל"ל 1,306,550 ₪ - סה"כ- 598,430 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 598,430 ₪, בצירוף הוצאות משפט (בכפוף לקבלות) ובצירוף ריבית ממועד התשלום, וכן בשכר טרחת עורך דין, בשיעור 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ. הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

על כן, התפסות גבו של עובד או פגיעה אחרת כתוצאה מהרמת משא אינה מביאה אוטומאטית להוטלת חבות על המעביד שכן המדובר בסיכון סביר ומצוי במסגרת עבודתו הרגילה של העובד, כאמור בע"א (ירושלים) 1367-96 חיים עטיה נ' עירית ירושלים: "הווצרות נזק בגב, כתוצאה מהרמת משאות, הנה חלק בלתי נפרד מסיכוני החיים, והמעבידה לא תיחשב לאחראית לניזקו של כל עובד אשר ניזוק בגבו עקב הרמת משא." לשם הטלתה של חבות יש צורך בהוכחה כי הסיכון היה בלתי סביר – בין אם מחמת המשקל לאדם בודד בגיר (כאשר "קו פרשת המים" באופן גס הנו חציית קו 20 הק''ג), בין אם מחלוקתו של המשקל על מספר עובדים בלתי סביר, ובין אם מחמת העדר הדרכה בנוגע לאופן ההרמה כאשר נידרשת טכניקה מסויימת.

...

כאשר התובע בענייננו לא הוכיח את המשקל של נתחי הבשר ומשקלו של נתח הבשר הספציפי (שכלל לא טען שהיה כבד), את שיטת העבודה ותדירותה ולא טען כי אופן ההרמה הספציפי יוצר סיכון, ברור כי לא ניתן להגיע למסקנה כי מעבידו חב בכך.

סוף דבר על כן, לאור אי הוכחת גרסתו של התובע, דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלו בדעתי לפסוק לנתבעת 2 שכ''ט עו''ד בשיעור של 20,000 ₪ המשקף לדעתי את הסכום הראוי בגין שכ''ט עו''ד בתיק זה. על כן, אני מורה לתובע לשלם לנתבעת 2 שכ''ט עו''ד בסך של 20,000 ₪.

בענייננו, המעביד אישר למעשה את טענת התובע לפיה הזיז שולחנות ביום 5.10.15, אולם לא ידע להעיד האם התובע חש כאב בגבו במהלך פעולה זו. כמו כן העיד המעביד כי התובע לא התלונן בפניו על כאבי גב באותו יום או לאחר מכן עקב הפעולה של הזזת השולחנות וכי הפעם הראשונה ששמע כי התובע טוען כי נפגע בגבו עקב הזזת השולחנות היה בחודש פברואר 2016 שאז התבקש לחתום על טופס בל/250 (סע' 5 לתצהיר מר רותם).

בית המשפט קבע כי עצם הפעולה היא פעולה פשוטה ולא מתקיימת חובת הדרכה לגביה, כמו כן קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה רשלנות התובעת היא הסיבה המכרעת לנזק שאירע לה וגם לו היה מדובר בפעולה שבגינה היתה מחוייבת המעסיקה בחובת זהירות, הרי שלא היתה מוטלת אחריות על המעסיקה לאור הרשלנות המכרעת של התובעת.

...

לפיכך אני דוחה את טענת התובע לפיה ביום 5.10.15 אירע לו אירוע תאונתי ומשכך, נדחית תביעתו.

בחדר המורים שהו בעת התאונה עוד חמישה אנשים אשר יכלו לסייע לתובעת והיא אף יכולה היתה להשתמש בסולם שהיה מצוי בקרבת מקום אך בחרה שלא לעשות כן. אני סבורה שבמקרה שלפני, כפי שנקבע בפס"ד מתיתיהו ובפס"ד בן הרוש שלעיל, הרי שגם לו הייתי מקבלת את טענת התובע שנגרם לו נזק בעת ביצוע פעולת הזזת השולחנות, וגם לו הייתי מגיעה למסקנה שיש להטיל את האחריות לתאונה על הנתבעת, מעסיקתו של התובע, הרי רשלנותו התורמת מנתקת את הקשר הסיבתי בין האחריות, ככל שהיתה נקבעת לבין הנזק, שכן התובע בחר להתנדב לעשות פעולה שהוא ידע היטב שאפשר שאינו יכול לעשות עקב מצבו הרפואי הקודם.

משכך, אני דוחה את התביעה ובנסיבות ולפנים משורת הדין כיוון שהתובע לקראת גיל פרישה, וסובל מנכות משמעותית בגבו, איני מחייבת אותו בהוצאות הנתבעת.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 16597-09-17 20 אפריל 2023 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק נציגת ציבור (עובדים) גב' גילדוני דליה התובע ראפת עלושי הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד דנה קוסקאס כהן צד ג' אגבריה נאיל ע"י עו"ד אריה תוסיה כהן פסק דין

על פי סעיף 82 (ג), לפקודת הניזיקין, המוסד אינו זכאי לשיפוי מן המעביד בין כאשר המעביד אחראי לנזק שניגרם לניזוק באופן מלא, ובין כאשר הוא אחראי באופן חלקי עם מעוול אחר (ע"א 435/99 שפרמן נגד מדינת ישראל, פ"ד נ"ה (3) 193 (2001)).

יש לדחות את הודעת צד ג' משעה שהוצג תלוש שכר לחודש ספטמבר, וכן דווחו ושולמו לנתבע תגמולים בגין העסקת התובע לפיכך, יש לדחות את התביעה ולחייב את המוסד בהוצאות ושכ"ט עו"ד. דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית הסעיף הרלוואנטי לעניינינו (בנוסחו במועדים הרלוואנטיים לתביעה) הוא סעיף 369(א) לחוק הביטוח הלאומי, אשר דן ב"אי רישום ואי תשלום דמי ביטוח- אחריות מעביד" קבע כדלקמן: (א) לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגימלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגימלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגימלאות בעין שניתנו לזכאי לגימלה, בקשר לאותו מקרה".

...

משעה שקיים נתק של חמשה חודשי עבודה התוצאה היא כי התובע שב ועבד בחודש ספטמבר 11 ימים עד ליום 20.9.2015 לפיכך, על פי הוראות החוק והתקנות עולה כי הנתבע לא הוכיח כי במועד האירוע קמה לצד ג' חובה לרשום את התובע כעובד או לשלם עבורו דמי ביטוח.

כפועל יוצא מכך, התוצאה היא כי ביום בו ארעה התאונה טרם קמה חובת צד ג' לרשום את התובע כעובד ולשלם עבורו דמי ביטוח לאומי שכן חובת הדיווח ומועד התשלום, טרם התגבשו (ראו-   ב"ל 1986/03 סרגי נובק – המוסד לביטוח לאומי[פורסם בנבו](ניתן ביום 5.3.2007);  ב"ל (י-ם) 11383/09 חאלד מוחמד חרב נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו](ניתן ביום 12.9.16; (ב"ל (ת"א) 7567-05-15 מוחמד שתייה נ' המוסד לביטוח לאומי[פורסם בנבו] (ניתן ביום 23.11.17)) בל 40477-08-14 (ת"א) סינואי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 23.4.18; בל 54292-02-19 (נצ') ולנטינה מילנצנקו – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 26.8.20).

  סוף דבר לאור כל המקובץ, משלא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי, דין ההודעה לצד ג' להידחות.