אחריות מעביד לתשלום קנסות תעבורה של עובד

עוד נקבע, כי "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות" (ר' בג"ץ 566/76 אלקו בע"מ- בית הדין הארצי לעבודה וההסתדרות הכללית, פ"ד לא (2)197).

לפיכך, לטענת הנתבעת, בהתאם להסכם העסקתו ולנוהג הקיים בנתבעת, הוסכם כי התובע יישא בתוצאות העבירה, לרבות התייצבות בבית המשפט ולקיחת אחריות על ביצוע העבירה.

לטענתה, משלא העלתה בדעתה כי התובע יתכחש להסכמות איתה, לא שלחה נציג נוסף מטעמה לדיון ובנסיבות אלו הנתבעת נשפטה בהעדר התייצבות, הורשעה בבצוע העבירה ונקנסה בסך של 4,000 ₪ (פרוטוקול הדיון בנספח 4 שכנגד ואישור על תשלום הקנס בנספח 5 לכתב התביעה שכנגד).

עיון בסעיף 6 להודעה על תנאי העסקה מעלה כי הובהר כי הנתבעת רשאית לקזז משכרו של העובד או לידרוש תשלום הנובע מהפרת של חוקי התעבורה.

...

באשר לטענת הנתבעת כי התובע לא העביר לידיה סך של 1,222 ₪ שגבה מלקוחותיה, לטעמי דינה להידחות.

לאור כל האמור, לא שוכנעתי כי עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה המוגבר לצורך הוכחת טענתה כי התובע לא העביר כספים מידי לקוחה לידיה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 5,760 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 21.5.17 ועד יום התשלום בפועל.

המבקש טוען כי לאחר בירור במשרד הרשוי התגלה לו כי קיימים לחובתו מספר דו"חות אותם קיבל במסגרת עבודתו כנהג משאית, אותם העביר לטפול משפטי על ידי המעסיק ורק לאחרונה התברר לו כי המעסיק רק שילם את הקנס הכספי, למרות שהמבקש חתם על בקשות להשפט וסבר בתום לב כי העניין יופנה לטיול עו"ד לעינייני תעבורה.

על פי הפסיקה הנוהגת, הארכת מועד לאחר תשלום אינה אפשרית אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן כך ברע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל – מקרה בו לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת כי תלוי נגדו אישום.

בנוסף, גם כן מעבר לידרוש, טענת המבקש בתחילה (אשר נימסרה אף בתצהיר), כי קיבל את הדו"ח במסגרת עבודתו כנהג משאית נסתרת על ידי האמור בדו"ח וטענתו המאוחרת כי ביצע את העבירה בדרכו מ/אל העבודה אינה מתיישבת עם טענתו הראשונית, עומדת בנגוד להגיון החיים (מדוע שהמעביד ייקח אחריות על דו"ח שאינו קשור לעבודה עצמה), ואינה נתמכת בראיות (לא תצהיר מעודכן מטעם המבקש ולא תצהיר מטעם גורם כלשהוא אצל המעסיק).

...

דין הבקשה להידחות.

כך, כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות קמא, לא מתקיימים בעניינו של המבקש התנאים הקבועים בסעיף 230 לחסד"פ להארכת מועד להישפט, ואיני מוצא טעם טוב להתערב בהחלטה זו. בנוסף, וכפי שציין בית המשפט המחוזי כי יש לראות בתגובת המבקש לדו"ח "מקצת" הודאה בעבירה המיוחסת לו, נחה דעתי כי אין בעניינו של המבקש חשש לעיוות דין.

זאת ועוד, טענתו הכללית של המבקש לפיהם סיכויי הגנתו טובים אינה מספיקה לשם השבת הגלגל לאחור לא די בטענות כלליות וחסרות פירוט על מנת לבסס קיומו של חשש לעיוות דין, במיוחד נוכח תגובתו של המבקש לדו"ח, אשר פורטו לעיל ויש בהם כדי הודיה במיוחס לו. יפים לעניין דבריו של כב' הש' דבור בעפ"ת (נצרת) 7150-10-15 עבד אל חלים נ' מ"י (פורסם בנבו): "אמנם, בבוא בית-משפט קמא לבדוק בקשה להארכת מועד להישפט, עליו לתור אחר קיומה של טענת הגנה מהותית וכן אחר הסיבה שעמדה בבסיס האיחור בהגשת הבקשה להישפט. יחד עם זאת, אין די בהעלאת טענת הגנה כאשר סיכויי הוכחתה ו/או אישושה הינם קלושים ונמוכים. הטענה, כי סיכויי ההגנה הינם גבוהים, אין בה לבדה, כאשר היא נעדרת כל משענת ו/או תמיכה ראייתית, ולו לכאורית או ראשונית, כדי להצדיק מתן ארכה, כמבוקש". סוף דבר, הבקשה נדחית.

לעניין תשלום הקנס, קובע סעיף 229(ח) לחסד"פ כי: "229. (ח) שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להשפט כאמור בסעיף 230". מלשון החוק עולה כי בקשה להשפט היא דרך פעולה חלופית לתשלום הקנס.

כבוד השופט צלקובניק קבע כי : "אין אני רואה מקום לקביעה כי כל אימת שהדוח משולם על ידי אחר, כאשר הנהג, מקבל הדוח, טוען כי לא ידע על התשלום, ניתן להורות על הארכת מועד, ובתי המשפט לתעבורה נדרשים פעם אחר פעם לטענות מעין אלה חדשות לבקרים. ביהמ"ש העליון כבר פסק כי הרשות השיפוטית אינה אמורה לתור ולחקור בגלגולי תשלום הקנס (רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל, 2.4.17), ועל הנהג מוטלת אחריות אישית להשלים את הליכי הבקשה להשפט במועד ולוודא כי נקבע לו מועד לדיון בביהמ"ש. גילגול האחריות במקרה זה על המעסיק בלא שהמערער מגלה עניין במועד הדיון שנקבע בעיניינו אינו סביר, וכאמור לא צורף תצהיר מטעמה של מזכירת המפעל" בנסיבות אלה, מששילם המבקש את הקנס דין בקשתו להדחות.

...

ברע"פ 9540/08 מוסברג נגד מדינת ישראל, נאמר: אין בידי להיעתר לבקשה.

זאת ועוד, גם אם הייתי מקבל טענת המבקש כי מעבידו שילם את הקנס, טענה הנדחית בשלב זה מכל וכל, הרי שלא היה בכך כדי להושיעו.

כבוד השופט צלקובניק קבע כי : "אין אני רואה מקום לקביעה כי כל אימת שהדוח משולם על ידי אחר, כאשר הנהג, מקבל הדוח, טוען כי לא ידע על התשלום, ניתן להורות על הארכת מועד, ובתי המשפט לתעבורה נדרשים פעם אחר פעם לטענות מעין אלה חדשות לבקרים. ביהמ"ש העליון כבר פסק כי הרשות השיפוטית אינה אמורה לתור ולחקור בגלגולי תשלום הקנס (רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל, 2.4.17), ועל הנהג מוטלת אחריות אישית להשלים את הליכי הבקשה להישפט במועד ולוודא כי נקבע לו מועד לדיון בביהמ"ש. גלגול האחריות במקרה זה על המעסיק בלא שהמערער מגלה עניין במועד הדיון שנקבע בעניינו אינו סביר, וכאמור לא צורף תצהיר מטעמה של מזכירת המפעל" בנסיבות אלה, מששילם המבקש את הקנס דין בקשתו להידחות.

לא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק מתן ארכה להישפט במקרה דנן ואני דוחה את הבקשה על הסף.

אשר לשכר הקובע, עקרון היסוד בחוק פצויי פיטורים תשכ"ג -1963 ובתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 הוא שסכום פצויי הפיטורים מחושב על בסיס שכרו האחרון של העובד, וזאת בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק.

אולם, מאחר וכאמור נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת להראות שהשכר המפורט בתלוש השכר שולם לתובע וככל שלא שולם במלואו – מדוע לא שולם, ובהתאם להוראות חוק הגנת השכר תשי"ח- 1958 כל ניכוי שנערך מהשכר צריך למצוא ביטוי בתלוש השכר ובעניינינו הנתבעת לא ציינה את דבר הנכוי בתלושי השכר הרלבאנטיים ולא הציגה כל ראיה לכך שמדובר בקנסות אלא הציגה הודעות קנס ממועדים לא רלבאנטיים, לא מצאתי בעדות זו לשנות את התוצאה אליה הגעתי.

הנתבעת טענה כי כל הנכויים משכר התובע בוצעו כדין ובהתאם להוראות ס' 8(ד) להסכם העבודה של התובע וכי הנתבעת לא אחראית לקנסות תעבורה של התובע ו/או על נזקים שגרם כתוצאה מהתנהלות רשלנית שלו (ס' 16 לתצהיר מנהל הנתבעת, ס' 13 לכתב ההגנה, ס' 25 לסיכומי הנתבעת).

...

יחד עם זאת, מאחר שהתובע לא הוכיח קיומה של קופת גמל פעילה, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

התובע ביקש להסתמך על הקופה שפתחה לו הנתבעת בחברת מגדל, אולם בין שתי תקופות העבודה של התובע אצל הנתבעת חלפו 8 חודשים ועל כן ומשהתובע טען כי היה מובטל בין שתי תקופות העבודה, לא טען ששמר על זכויותיו בקופת הגמל ולא הציג כל מסמך שמעיד על כך שקופת הגמל שנפתחה על ידי הנתבעת הייתה פעילה, הרי שלא הוכחה זכאות התובע להפרשות לקופת גמל החל מיום העבודה הראשון בתקופת העבודה השנייה והתביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר נוכח כלל המפורט לעל בהרחבה, תביעת התובע מתקבלת ברובה ועל הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים המפורטים להלן: פיצויי פיטורים בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.12.18 ועד מועד התשלום בפועל.

לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להשפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – "החוק"), שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 19.5.2023, בגין דו"ח שניתן על עבירה של נהיגה שלא בכביש במקום בו קיים כביש (כולל נהיגה על שול), מתאריך 4.4.2022, בנגוד לתקנה 33(א) לתקנות התעבורה (הודעת תשלום קנס מס' 11500742355).

המבקש נישאל מי שילם את הדו"ח, והשיב: "יש לי הרבה רכבים ויש לי מזכירה ואני לא יודע מי שילם כי אני לא אחראי על התשלום. יש לי 7 רכבים ואני לא יודע מי נוהג. יש לי עוד אחים שנוהגים וגם אבא שלי, והמזכירה משלמת את הדו"חות. פוליסת הביטוח על שם מוחמד אבו ליל. אני יכול לנהוג ברכב שאין לי ביטוח עליו?". ב"כ המשיבה הציגה למבקש אישור מסירה שהוא חתום עליו, משמע שהוא ידע על קיומו של הדו"ח, ובתגובה השיב המבקש כי הוא לא חותם ככה וכי זו אינה חתימתו.

מדובר במבקש שיש לו חברה והוא מעסיק עשרות עובדים ויש לו מספר רכבים.

הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להשפט, כדלקמן: (א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצוין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה: (1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג); (2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להשפט על העבירה.

...

ב"כ המשיבה חזרה על טיעוניה כי יש לדחות את הבקשה והוסיפה כי באשר לטענה כי השתמשו ברכבו של המבקש, עליו להיות אחראי על הרכבים שברשותו ולעקוב אחר המשתמשים בהם, ומשלא עשה זאת, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.

עם זאת, לאור כל האמור לעיל, ובייחוד לאור העובדה שבתיק קיים אישור מסירה הנושא חתימה הנחזית להיות חתימתו של המבקש, כיוון שהינה בעלת דמיון רב לחתימתו על גבי התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה דנן, איני מוצאת לנכון ללכת באותה דרך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.