כמצוין לעיל, הצדדים חלוקים במספר סוגיות; נסיבות קרות התאונה, סיווגה של התאונה כתאונת דרכים, השאלה על מי מוטלת האחריות לקרות התאונה, שאלת הכסוי הבטוחי לאחריות זו ושאלת שיעור הנזק שניגרם לתובע עקב התאונה.
(ב) מעסיק קבלן ראשי בבצוע פעולת בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, כאמור בתקנת משנה (א);
כקבוע בתקנה 2(א) לתקנות "מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל העבודה שהוא מינה" ותקנה 5(א) לתקנות קובעת, כי "מנהל העבודה חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו...".
יצוין, כי גם בהתאם להוראות ההסכם שנחתם בין הנתבעת 2 ובית חדש, התחייבה הנתבעת 2, כלפי בית חדש למנות מנהל עבודה מטעמה, שבין השאר "יהיה אחראי לכלל העבודות באתר, לרבות, אך לא רק, עבודות קדוח, ביסוס, דיפון ותימוך שיבוצעו על ידי קבלנים אחרים..", מבלי לגרוע מחובתם למנות מינהלי עבודה מטעמם (ס' 4(י) להסכם).
כמתואר לעיל, בין נתבעות 2 ו-3 לצד השלישי (בית חדש) נחתם ביום 17.8.07 הסכם לפיו, בין השאר, הנתבעת 2, "הקבלן" "יהא האחראי הבלעדי לכל נזק מכל מין ו/או סוג שהוא, לרבות כל נזק גוף או רכוש אשר יגרמו, לכל אדם ו/או תאגיד, לרבות למזמין ו/או לעובדים באתר הפרויקט ו/או לפרויקט ו/או לכל צד ג' אחר ו/או לרכושם של כל אחד מאלה ו/או קבלני משנה ו/או מי מטעמו המועסקים על ידו או כתוצאה מכל רשלנות או מחדל של הקבלן ו/או עובדיו ו/או קבלני המשנה שלו ו/או מטעמו" (ס' 7(א) להסכם).
...
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי בנסיבות הענין אין מקום לסטות מהחזקה או ההנחה המקובלת כי שיעור הנכות הרפואית האורתופדית שנקבעה לתובע בתחום האורתופדיה שווה לשיעור הנכות התפקודית שיש לקבוע לו.
יש לזכור כי אף שלתובע נקבעה על ידי מומחה בית המשפט הגבלה קלה בלבד בתנועות עמוד השדרה המותני, התובע הוא פועל, עובד כפיים, ללא הכשרה בתחום אחר ונכותו עלולה להעמידו בעמדת נחיתות כזו או אחרת כלפי חבריו מחפשי העבודה בתחום זה.
התובע לא חזר לעבוד אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה (לדבריו אף לא ניסה).
עוד נטען על ידי הנתבעות כי הטענה לשכר לא מדווח, היא הרחבת חזית שלא הוכחה ואין להקיש מהליך שהתקיים בעניין עובד אחר על עניינו של התובע, הליך שהכרעה בו אינה מהווה השתק שיפוטי בענין זה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות בפסק הדין שניתן בתביעה שהוגשה לבית הדין, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת התובע בדבר שכרו הלא מדווח וכי יש מקום לקבוע כי בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו, עומד על סך של 2,618 ₪, שכרו במשך 5 מ-9 החודשים בהם הועסק על ידי הנתבעת 1.
ההודעה לצדדים השלישי והחמישי (בתביעת הנתבעות 2 ו-3) חברות בית חדש והפניקס – נדחית.
