אחריות מנהל הפורום באינטרנט

רק בשלב הבאת הראיות טענו התובעים שמדובר באתר בכתובת www/wikiafula.wiki.co.il והציגו את רשימת הפעילויות באתר באמצעות עד התביעה, מר רמי הדדי, מנהל חברת "אקטיב-טק" שמספקת את התשתית לאתר הנ"ל. הוכח שהתכנים נשוא התביעה כלל לא פורסמו באתר הנ"ל, הואיל ומועד עלייתו של האתר לאויר ותחילת פעילותו וכן מועד הסרתו מן האנטרנט וסגירתו היו מאוחרים למועדי הפרסומים הנטענים.

יחד עם זאת ראוי להטיל חבות על הנתבעת אחריות כמנהלת הפורום מכח סעיף 35 לפקודת הנזיקין ".

...

כבוד השופט י' אברהם, דן בבקשה לסעד זמני ביום 29.06.08 במעמד שני הצדדים והחליט להיעתר לבקשה למתן צו המניעה (להלן: "צו המניעה").

סוף דבר לשיטה אחרונה, אני מורה על קבלת התביעה.

בנוסף, ישלם הנתבע פיצוי נוסף לתובעת מס' 3 בגין הפגיעה בפרטיותה בסך של 3,000 ₪.

עוד ישלם הנתבע לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

ראו והשוו לעניין זה פסק הדין שניתן בת"א (תל-אביב-יפו) 32986/06 בושמיץ משה נ' אהרונוביץ' ענת מיום 17.6.07 שאליו הפנה ב"כ הנתבעים שבו נקבע כי אין להטיל על מנהלת פורום באנטרנט אחריות מכוח סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, אולם ראוי להטיל עליה אחריות מכוח עוולת הרשלנות שבסעיף 35 לפקודת הנזיקין.

...

בגין רשלנותה של נתבעת 1 שעודדה פרסום תגוביות פוגעניות על התובע ועל המראה החיצוני שלו ולא הסירה תגוביות אלה מידית, ועל יסוד עדותו של התובע לגבי עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מכך – אני מחייב את נתבעת 1 לשלם לתובע סך נוסף של 30,000 ₪.

התביעה מתקבלת אפוא בחלקה.

כמו-כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ בגין הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל וסך של 15,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

באשר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעיניין א.ל.י.ס, שבו דן בית המשפט באחריות "מתווכי המשנה" להפרת זכויות יוצרים מכח דוקטרינת ההפרה התורמת, פסק דין זה אובחן כבר על ידינו בהיותו מתייחס לאחריות של בעל אתר או מנהל פורום להמצאות קישור לאתר מפר באתר האנטרנט שלו או בפורום המתנהל על ידו, דהיינו כאשר ההפרה נעשתה תחת קורת הגג של מתווך המשנה שנטען שהוא אחראי בהפרה תורמת להפרה, מה שאין כן בעניינינו.

...

גם באשר לעלויות הכרוכות בחסימה כזו, יש לבדוק מול העלות הישירה של החסימה, גם אם אינה גבוהה כלשעצמה, את העלויות של תביעות נגדיות שיכולות להיות מצד אתרים שנחסמו שלא כדין, בין מחמת שהשידור לא היה מפר בסופו של דבר או שנחסמו אגב כך גם שידורים אחרים שלהם שאינם מפרים, בין מצד לקוחות ספקיות הגישה במקרים מהסוג האמור.

סיכום לאור כל האמור, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות 3-1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ (כולל מע"מ) לכל אחת.

לכן, אין גם כל הצדקה להטיל אחריות מוגברת על "המנהל" ובעל השליטה באתר כלשהוא באנטרנט, בגין מה שכותבים ומפרסמים בו הגולשים מהציבור".

ועמדה יפה על ההבחנה בין אתר אינטרנט שהנו פורום להחלפת דיעות, לבין עתון מקוון, סגנית הנשיאה, כב' השופטת שושנה אלמגור בת"א (שלום ת"א) 32986/03 בושמיץ נ' אהרונוביץ' (פורסם בנבו, 6.5.2007) שם ציינה את הדברים הבאים: "ההבדל המהותי בין אתר אינטרנט, כאמצעי תיקשורת לבין עתון, הוא העובדה שהאחרון מודפס, וההדפסה היא חלק מתנאי הגדרת "עתון" על פי פקודת העיתונות.

...

כב' השופט אמיר קובע כי לדעתו אין דין אתר אינטרנט כדין "עיתון" אף כאשר מדובר באתר אינטרנט של "עיתון". כשלעצמי אני סבורה כי עלה שאלה האם אתר אינטרנט הוא "עיתון", אינה נקייה מספקות, כאשר מדובר באתר שיש לו מאפיינים של עיתון, למעט המאפיין של הדפסה, כך, כאשר מדובר באתר שיש לו עורך, הממיין ומסנן את התכנים המתפרסמים בו, אתר בו קיימים כתבות ופרסומים המתפרסמים על דעת המערכת, השאלה אם מדובר ב"עיתון" על כל הכרוך בכך, למרות שלא מדובר ב- "דבר דפוס" ה"נדפס" אינה פשוטה" (עניין סודרי, פסקאות 16-15 לפסק דינה של כב' השופטת רות רונן).

גם טענות התובע לעניין קיומה של עילה לפי חוק הגנת הפרטיות, דינן להידחות.

סוף דבר: לאור קביעותיי כי כותרת הכתבה: "עורך הדין ומלחמתו בדוור בן ה- 91", וכן הדברים המובאים מפי הדוור בכתבה ביחס לתובע, לפיהם "נראה שהוא מחפש כעת נתיב אחר למלא את כיסו", אינם מהווים לשון הרע, וכן לאור קביעתי כי עומדת לנתבעים הגנה לפי סעיף 15(5) לחוק איסור לשון הרע, ביחס לדעות שהוצגו בפתיח ובסיפא של הכתבה, אני מורה על דחיית התובענה.

המדובר בספקיות שירותי גישה לאינטרנט, אשר אינן אחראיות לתכנים המתפרסמים באתרים, לרבות הפורומים, חדרי הדיון, לוחות המודעות וכיוצ"ב, הן אינן מנטרות את המידע ואינן יודעות מה מתפרסם באתרים.

בנוסף טען, כי כמנהל פורום באנטרנט, הפעיל הנתבע את כוחו למחוק ולהימנע מלמחוק פרסומים שנעשו באתר, וזאת בחוסר תום לב וברשלנות.

...

אין לאפשר לאדם להשתמש בטכנולוגיה של רשת האינטרנט המאפשרת אנונימיות, כדי לפגוע במכוון באחרים.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי עולה חשש ממשי להתקיימותה של עבירת לשון הרע.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה למשיבות 1-2 לחשוף את שמותיהם של הגולשים שפרטיהם נמצאים בידיהן, כמפורט בהודעות שהומצאו לבית המשפט.