מעבר לזאת, קיימת חובה אשר מעוגנת בחוק החוזים לנהוג בתום לב ובהגינות במהלך משא ומתן, להמנע מהצגת מצב שוא והטעיה, ועל מוכר רכב משומש לגלות לקונה, מיוזמתו, כל מידע חיוני אשר ידוע לו אודות הרכב ואין המוכר יכול להסתתר מאחורי הטענה כי על הקונה לבדוק את הרכב ואם לא יעשה כן - יהיה המוכר פטור מאחריות.
אכן, ידוע הוא כי בעיסקאות הקשורות ברכישתם מוצרים מיד שנייה, נוהג לרוב הכלל ולפיו "ייזהר הקונה", ולכן, על הרוכשים לבדוק את הממכר בטרם ביצוע העסקה, ועל רוכש רכב סביר לבדוק את הרכב טכנית, חיצונית וכל בדיקה אחרת, במוסך מורשה, טרם רכישתו (ראו ת"ק 29135-01-13 בכור אבייאב נ' אמנון יעקב (28.7.2013) ומפנה לת"א 16847/07 צוות תנופה ניקיון ואחזקה בע"מ נ' לוי עובד (עבד)), ומי שבוחר לרכוש רכב בלא בדיקה נוטל סיכון בהסתמך על המידע שהיה בידי המוכר ואין לו להלין אלא על עצמו בבחינת "ייזהר הקונה". במקרים מסוג, נפסק, כי לכל היותר, טעה התובע בכדאיות העסקה ועל כך אין הוא זכאי לפצוי (ראו והשוו: ת"ק 42983-02-13 יצחק אמר נ' נטלי דרורי (19.7.2015); ת"ק 27910-02-11 משה נ' עליזה יצחקוב).
בספרו חוק המכר פירוש לחוק החוזים בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ז (עמ' 282-281), כותב פרופ' אייל "חוק המכר שולל לחלוטין את ההשקפה של 'יזהר הקונה', ומתיר לקונה להסתמך באופן בלעדי על תאור הממכר בפי המוכר ועל החיובים המוסכמים בחוזה. הדין לא יהיה שונה, לפי חוק המכר, גם אם היתה לקונה היזדמנות סבירה לבדוק את הממכר והוא לא ניצל אותה, או שניצל אותה אך עקב רשלנותו לא גילה את הפגם בממכר. הוא הדין אם המוכר הציע לקונה לבדוק את הממכר והקונה דחה את ההצעה בתום-לב, או שנענה לה אך עקב התרשלותו בבדיקה לא גילה את אי ההתאמה. אף אין חשיבות למידת רשלנותו של הקונה בעיניין זה ... הדרך הקלה למוכר, הרוצה למנוע שהקונה יסתמך על אי-התאמה בממכר, היא להסב את שימת ליבו שלו אליה עובר לכריתת החוזה. לא עשה כן, לא זו בלבד שהקונה יכול לטעון לאי-התאמת הממכר, אלא שבמקרים מסוימים יהא בכך משום חוסר תום-לב במשא ומתן". כך למשל נקבע בת"א 20011-04-11 אפרת שוהם דליות נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (25.10.2012)) כי מי שרוכש מכונית, אינו יכול להחשב כמי שעצם עיניו או ויתר על כך שיגלו את עיניו – רק מכיוון שלא נסע במכונית נסיעת מבחן, כך שבאותו מקרה נפסק כי גם אם הייתה רשלנות מה של התובע שלא ביצע בדיקה של הרכב, הרי שרשלנות זו ככל שהייתה, אינה מפחיתה מאחריותה של הנתבעת שם.
במקרה דנן, קיים קושי לקבוע האם הנתבעת גילתה אם לאו כי קיימת צריכת שמן חריגה או מנוע תקול בשים לב לכך ששני הצדדים לא צרפו את ההסכם שנערך ביניהם בנוגע לרכב מושא התביעה.
עם זאת, התובעת לא טענה נגד כך שלא סופק לה טופס גילוי, ועל כן טופס הגילוי היה אמור להיות גם בידיה של התובעת ולא ברור מדוע לא צרפה גם את החוזה בין הצדדים.
...
שכן, לאחר שנסעה לפחות 11000 ק"מ בכמעט שנה והחליפה את מנוע הרכב, לא ברור כיצד הגיעה זו למסקנה כי הרכב היה תקול בעת מסירתו.
ככלל, הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.
על כן, אין מנוס מלדחות את התביעה.