אחריות מוביל אווירי לגניבות שבוצעו על ידי עובדיו

רביעית, גם לו ניתן היה לטעון בעניינינו כי התובלה היבשתית שבוצעה על ידי גאבה חוסה תחת הגדרתה של "תובלה בינלאומית" בעניינינו מכוחו ס' 18 לאמנת מונטראול כאמור (ואינני סבורה שכך הדבר), וגם לו ניתן היה להכיר בגאבה כסוכנת של קאל המובילה האוירית או כמשלחת בינלאומית או כמובילה מתקשרת באופן שמאפשר להחיל עליה את הוראות אמנת מונטראול, ס' 22(5) לאמנת מונטראול מחריג את תחולת האמנה על נזק שנבע ממעשה או ממחדל של המוביל, עובדיו או שליחיו אשר נעשו בכוונה לגרום נזק או בפזיזות ובידיעה שקרוב לודאי שייגרם נזק בעטיים, כאשר החריג מוכפף לחובה להוכיח שאותו מעשה או מחדל כאמור של עובד או שליח נעשו כשאלו פעלו במסגרת "תחום העסקתם" (ר' גם הוראת ס' 30(3) לאמנת מונטראול המתייחסת לפעולות של עובדים או שליחים של המוביל האוירי, ור' גם ס' 40 לאמנת מונטראול המחיל את הגנות המוביל בפועל על המוביל המתקשר ביחס לנזק שארע תוך כדי התובלה האוירית).

לעומת זאת, כאשר המוביל/הסוכן/המוביל המתקשר מוכיח כי הגניבה בוצעה על ידי מי מעובדיו, בעצם הוכחת זהות ה"גנב" יש מניה וביה משום הוכחה לכך שהפעולה שנעשתה על ידי אותו עובד או שליח לא נעשתה "במסגרת תחום העסקתם" (ס' 22(5) רישא לאמנת מונטראול) ולא יהיה בכך כדי להסיר מהמוביל את הגנות אמנת מונטראול לעניין מיגבלת האחריות, שכן עלה בידיו להוכיח נתוקו של קשר סיבתי בין היתנהלותו לבין הנזק (השוו למשל לעניין תגה לעיל).

...

התביעה כנגד הנתבעות 3 ו – 4 נדחית.

אני פוסקת את שכ"ט באי-כוחה של הנתבעת 4 (ממן) בסך 15,000 ₪ גם כן. מאחר ששוכנעתי כי התובעת עשתה שימוש סביר בתקנה 22(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 וצירפה את כלל הנתבעות כדי ששאלת החבות תוכרע בין כל בעלי הדין הרלוונטיים, התובעת זכאית לשיפוי מצד הנתבעת כלפיה זכתה בתביעתה, על ההוצאות בהן יש לחייבה בשל דחיית תביעתה כנגד הנתבעות האחרות.

בנסיבות שלפניי אני קובעת אפוא, כי הנתבעת 1 תישא בהוצאות הנתבעות 3 ו – 4 ותשלמן לנתבעות 3 ו – 4 במישרין.

במסגרת קשר, במהלך שעות הלילה שבין יום 1.11.16 ליום 2.11.16 נגנבו ארבעת הרכבים על-ידי אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה.

השוטרים בסוף הארוע, מחשש לפגיעה בחיי אדם, ומשום שהדבר היה יכול להיראות כפיגוע, נאלצו לירות באויר, ורגלו של הנאשם נפגעה.

במסגרת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש לתת את הדעת לנסיבות הבאות: הנאשם לא היה שותף לתיכנון שקדם לבצוע העבירה, אלא צורף לבצוע העבירות על-ידי הנאשם 1, כאשר רק לאחר שהצטרף לנאשם 1, יצא ממקום עבודתו בטייבה, והגיע לג'לג'וליה, נודע לו על הכוונה לבצע את העבירה.

הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; הסיבה אשר הובילה את הנאשם לבצוע העבירה של שהייה בלתי חוקית הייתה כלכלית, וכך גם הסכמתו להעביר רכבים גנובים לשטחים (מעת שנודע לו על כך).

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, ונטל אחריות למעשיו.

...

עוד יש לתת את הדעת לשיקול הרתעת הרבים, בשים לב לכך שהעבירות הנוגעות לשרשרת גניבות הרכבים אשר מועברים בסופו של דבר לשטחים, הינן עבירות שכיחות, אשר מבוצעות למען בצע כסף, ומכאן שיש להרתיע מפני ביצוע עבירות אלה, באמצעות ענישה מתאימה.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, ברף הנמוך יחסית של המתחם.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל שמניינם מיום מעצרו 2.11.16.

ביום 16.1.2019 בשעות הערב, שבו שרר מזג אוויר חורפי ואף שלג כבד, לאחר שבהחלט חלף פרק זמן סביר מסיום ההיתקשרות, במהלכו התאפשר לנתבעת לפרק את המערבל מהמשאית אלא שזו נהגה בזילות בזמנו וברכושו של התובע – המשאית, שהייתה מקור פרנסתו.

משכך מצאתי כי דיווח הנתבעת על גניבת המשאית למשטרת ישראל בטרם נעשה בירור עם התובע תוך שקידה סבירה שמא המשאית מצויה בחזקתו, היא החלטה שנעשתה ברשלנות ובפזיזות על ידי עובדי הנתבעת .כתוצאה מכך נאלץ התובע לעמוד בפני מצב שבו הוא נעצר על ידי משטרת ישראל תוך כדי מרדף בחשד לבצוע גניבה בעודו נוהג במשאית שבבעלותו הפרטית.

בעקבות קזוז שביצע הלקוח התגלה חסרונה של תעודת משלוח של הובלה שבוצעה על ידי התובע בחודש ינואר 2018.

משכך, ככל שהלקוח סבר שמדובר בתעודת משלוח פיקטיבית, נדרשה הנתבעת לבצע בדיקה מקיפה מעבר להיעדרה של חתימה על גבי תעודת המשלוח כפי שעלה בכתב ההגנה, אך אחריות התובע היא להחתמת הלקוח ולא לתוכן תעודת המשלוח, משלא עלתה טענה שהתובע זייף את התעודה בכללותה, איני מקבלת את טענות הנתבעת בעיניין זה. גם הטענה לפיה הקזוז מול הלקוח הוא סופי ומוחלט מבלי שקיימת אפשרות בידי הנתבעת לגבות את החוב גם במקרה של איתור תעודת משלוח חתומה, או כפי שהעיד ישראל וייזר כי "לא היה בזה עוד טעם ולא ניתן היה לשנות את התוצאה", היא טענה שנטענה בעלמא וללא אסמכתא מפורשת למניעות מצד הנתבעת לפעול לחיוב הלקוח עבור אספקת הבטון.

...

משכך, ככל שהלקוח סבר שמדובר בתעודת משלוח פיקטיבית, נדרשה הנתבעת לבצע בדיקה מקיפה מעבר להיעדרה של חתימה על גבי תעודת המשלוח כפי שעלה בכתב ההגנה, אך אחריות התובע היא להחתמת הלקוח ולא לתוכן תעודת המשלוח, משלא עלתה טענה שהתובע זייף את התעודה בכללותה, איני מקבלת את טענות הנתבעת בעניין זה. גם הטענה לפיה הקיזוז מול הלקוח הוא סופי ומוחלט מבלי שקיימת אפשרות בידי הנתבעת לגבות את החוב גם במקרה של איתור תעודת משלוח חתומה, או כפי שהעיד ישראל וייזר כי "לא היה בזה עוד טעם ולא ניתן היה לשנות את התוצאה", היא טענה שנטענה בעלמא וללא אסמכתא מפורשת למניעות מצד הנתבעת לפעול לחיוב הלקוח עבור אספקת הבטון.

משכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,450 ש"ח בגין הקיזוז שביצעה בשל היעדר תעודת משלוח בגין הובלה שביצע התובע בחודש ינואר 2018 לחברת אלישר הנדסה בע"מ. התוצאה היא שאני דוחה את טענות הנתבעת לביצוע הקיזוזים מתוך יתרת החוב, בשל מקרים של איכות בטון לקויה או בשל היעדר תעודת משלוח ללקוח.

אני מורה לנתבעת להשיב לתובע את שיק הביטחון במסגרת הסדרת התשלומים על פי פסק הדין.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 45564-12-17 לפני: כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סמק התובעת גליה כהן ע"י ב"כ עו"ד כפיר זאב הנתבעת מתייצב בהליך אל על נתיבי אוויר לישראל בעמ ע"י ב"כ עו"ד אוהד גלעדי ועו"ד אור איבשיץ היועץ המשפטי לממשלה ע"י ב"כ עו"ד רביד אבוקרט פרקליטות מחוז ת"א אזרחי פסק דין

לגבי הרכב ועדת המשמעת והחלטתה צוין כי לכאורה מדובר בהחלטה סבירה שהתקבלה פה אחד על ידי חבריה, הממלאים על פני הדברים את דרישות ההסכם הקבוצי, ולא הובאה ראיה לכאורה לגבי היתערבות פסולה בה. אשר למאזן הנוחות נקבע כי קבלת הבקשה משמע כפייה על החברה בנוגע להשארת התובעת בעבודה שהיא לא מבצעת בפועל, וזאת מבלי להדרש לטענות החברה בעיניין היעדרויות התובעת ואמינות האישורים שהוצגו על ידה.

(1)  היתייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שוא, או הפצת שמועות מזיקות;  (2)  שבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לבצוע התפקיד ואינם מטעמים עניניים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להיתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי עינייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת; (3)  הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו; (4)  הכפפתו של אדם לאוירה של פחד ואיומים; (5)  ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כשלונות לא לו, תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן; (6)  נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם; (7)  נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של האדם" (הצ"ח פ/1352/22 9.12.19); תופעת ההתעמרות במקום העבודה היא תופעה קשה, ויש להגן על העובד מפני פגיעה בכבודו ובחופש העיסוק שלו.

התובעת העידה כי מכל רשימת העובדים שלטענתה היתנכלו לה היא החליטה להגיש תביעה אישית נגד שתי הנתבעות הללו מאחר שלדבריה הן היו אחריות ישירות לכך שפוטרה בטענה של קלון עקב גניבה, והן דאגו באופן אישי לערוך אחריה מעקב בתוך החברה וגם מחוץ לה. עוד העידה: "לשיטתי מי שהורה על מעקבים על הכפשת שמי בחברה, שאני לא נימצאת היום בחברה בטענה שאני גנבתי מהחברה שעות הוא אחראי אישית" (עמ' 66 ש' 5-9, 14-16 לפרוטוקול הדיון).

...

מכל האמור לעיל, אנו סבורות כי כלל האירועים לא עלו לכדי מסכת התעמרות והתנכלות בעבודה כלפי התובעת, אלא היו חלק מהפררוגטיבה הניהולית של החברה.

על כן, דין כל טענות התובעת בעניין זה להידחות.

לסיכום דין התביעה להידחות.

נטען כי הגם שהנאשם החזיר את התכשיטים שגנב, הוא לא עשה כן משום שהתחרט אלא כי נתפס על ידי המתלוננת אשר אמרה לו כי היא חושדת בו. לדידה של התביעה, נוכח שהנסיבות הקשורות בבצוע העבירות הן חמורות, מיתחם העונש ההולם את הארוע צריך וינוע בין 12 ועד 24 חודשי מאסר בפועל.

המבקש הוביל את הנאשמים למקום, המתין להם ברכב ומילט אותם עם הרכוש הגנוב.

הנאשם הגיע לנווה זוהר שם מתגוררים המתלוננים, וביודעו כי אינם בבית, פתח את הדלת שהייתה סגורה אך לא נעולה, ניגש לחדר השינה בו הייתה כספת, פתח את חלקה האחורי ונטל מתוכה שרשרות, טבעות זהב, שיק בסך 24,300 ₪ ואקדח אויר.

במקרה הנידון, המדובר בנאשם שנטל אחריות על מעשיו, התחרט בפני המתלוננת וביקש להחזיר את שגנב, סמוך לאחר מעשי הגניבה ועוד קודם שהוגשה תלונה למישטרה, הוא עשה כן. הנאשם, בן 40 נעדר עבר פלילי, אשר לדבריו (שלא נסתרו על ידי התביעה) עובד בישראל בהיתר מזה 13 שנים, מעולם לא הסתבך בפלילים, זו מעידתו הראשונה שארעה בנסיבות חריגות יחסית.

...

בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 28182-03-17 אבו עג'אג' נ' מדינת ישראל (24.5.2017), נדחה ערעורו של מערער שהורשע בעבירות כניסה לבית מגורים וגניבה, בכך שנקש את דלת הבית ומשנוכח שאין מענה נכנס מבעד לחלון וגנב שרשרת זהב ששוויה 5000 ₪ אותה מכר תמורת 1,000 ₪.

אשר לרכיבי ענישה כספיים, בהינתן כי הנאשם החזיר את כל הרכוש לידי המתלוננת, תקופת מעצרו ומאסרו, סבורני כי בענישה כלכלית צופה פני עתיד יהיה מענה הולם.

סוף דבר לאחר שקלול ואיזון בין מכלול שיקולי הענישה השונים ומצבור נסיבות המקרה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. 8 חודשי מאסר וזאת על תנאי שלא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, עבירת רכוש מסוג פשע.