אחריות מהנדס לעבירות בניה ללא היתר

סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה קבע בזמנו: "המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השמוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו- קנס 2500 לירות או מאסר שנה אחת, ובעבירה נמשכת- קנס נוסף 500 לירות או מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקבל הנאשם הודעה בכתב מהוועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו". סעיף 208 (א) לחוק התיכנון והבניה קבע: "(א) בוצעה עבודה או השתמשו במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף 204. ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה:

בעל ההיתר לבצוע העבודה או השמוש כאמור; מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר כאמור מכוח חוק זה או תקנה על פיו; בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה; מי שהוחזק כבעלים של המקרקעין בשעת ביצוע העבירה; בבעלות משותפת במקרקעין- כל אחד מן השותפים בשעת ביצוע העבירה; המבצע בפועל את העבודה; המשתמש בפועל במקרקעין; האחראי לעבודה או לשימוש, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, המהנדס האחראי לבצוע, הקבלן הראשי וכן סוכניהם, אך למעט עובדים המועבדים על ידיהם".

...

מכלל הטעמים שלעיל, אני קובע שהמאשימה הוכיחה יסודות כתב האישום כמפורט לעיל.

לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט וויליאם חאמד), בתיק תו"ב 26587-12-15 מיום 28.06.2020 בגדרה זוכה המשיב, מחמת הספק, מעבירת ביצוע עבודות בנייה ושימוש הטעונים היתר ללא היתר, לפי סעיפים 204(א) ו-(ג) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בנוסחו לפני תיקון 116 לחוק (להלן: "החוק").

חקירת המשיב היתה חקירה כללית ולא מעמקיה, כאשר הוא לא נידרש להתייחס לחלק מהשאלות המהותיות שיש להן השלכה ישירה לשאלת האחריות, לרבות לעניין גודל שטח הכשרת הקרקע, קיומה של חלוקה מאושרת של המקרקעין, זהות המהנדס מטעמו, הקבלן שביצע את העבודה האסורה והאם קיים היתר בניה כדין לעבודה.

...

כן ראו לעניין זה קביעת בית המשפט העליון ברע"פ 5856/15 בשר נ' מדינת ישראל (03.09.2015) בגדרו נקבע כי "שתי הערכאות הקודמות הגיעו למסקנה מנומקת כי עדותו של המפקח מהימנה וכי המקרקעין זוהו כראוי, וזאת מבלי שצורפו תצלומי האוויר כראיה, ואיני מוצא מקום להתערבות בהכרעה זו". ברם, בענייננו הדברים שונים; בית משפט קמא קבע שמע את עדותו של המפקח והתרשם מדבריו והוא קבע, שאין מקום לקבוע על בסיס עדותו כי המקרקעין המתוארים בכתב האישום, בהם ביקר המפקח ביום 24.06.2012 והבחין כי הוקמה בהם עבודות בניה שלא כדין הם הם המקרקעין המתוארים בכתב האישום.

מכאן עולה השאלה אם המערערת הביאה בפני בית משפט קמא בסיס ראייתי, אשר הימנעות המשיב מלהעיד יכולה לחזק? סבורני כי התשובה לכך שלילית.

מסקנה: לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי אין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא, זאת מאחר ולא נפלה שגגה תחת ידו של בית משפט קמא בהכרעת דינו.

סוף דבר, הערעור נדחה בזאת.

גם באם אשתכנע, כי מר נזיה לא ידע על תחילת ביצוע הבניה הבלתי חוקית הלכה למעשה, הרי שבהיעדר הוכחה מצידו לעמידה בדרישות הסייג הקבוע בהוראת סעיף קטן 208(ב) (2) לחוק התיכנון והבניה, ובהיעדר הוכחה לנקיטה באי איזה אמצעי נאות להבטחת קיום הוראות החוק, לכל הפחות אזהרת הנאשם, דיווח לגורמי התיכנון אודות ביצוע העבירה לכשנודעה לו, הרי שבשים לב להוראות החוק הברורות ותכליתו מתחייבת אחריותו של נאשם 4 לבצוע הבניה האסורה.

ברע"פ 6328/04 חליל רבאח עוקה נ. מדינת ישראל (מיום 21.9.2004) דחה בית המשפט העליון בר"ע של מהנדס מתכנן, אשר ערך עבור לקוחו תכנית בניה לצורך קבלת היתר בניה בקבעו, כי- "המבקש היה המהנדס המתכנן אשר באמצעותו הצליח הלקוח לקבל את היתר הבניה. על פי סעיף 208(א)(8) לחוק, ישא המהנדס המתכנן באחריות לעבירה שנעברה על סעיף 204 לחוק אלא אם עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 208(ב). בעניינינו, גם בהיתחשב בטענות החדשות שהועלו בבקשה, לא הצליח המבקש להראות כי נקט באמצעי כלשהוא למען שמירת הוראות החוק ועל אחת כמה וכמה שנקט בכל האמצעים הנאותים כנדרש בסעיף 208(ב) לחוק. טענת המבקש היא, למעשה, שאין להטיל אחריות על מי שמגיש בקשה להיתר אך בפועל אינו נוטל חלק בבצוע העבודה. טענה זו דינה להדחות, שכן בית משפט זה כבר עמד על כך שתכלית החוק היא להרחיב את "מעגל האחראים גם על אלה שאפשרו את ביצוע העבירה והכשירו את הקרקע לכך בפעולותיהם המקצועיות, שבלעדיהן לא ניתן היה לעשות כן" (דברי השופטת ש' נתניהו בע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 529, 544) זאת, כדי שיישמר האנטרס הצבורי הקיים בריסון ההפקרות בתחום העבירות על חוק התיכנון" (הדגשה לא במקור).

...

הנני מורה על זיכויו של נאשם 5 מחמת הספק.

ברע"פ 6328/04 חליל רבאח עוקה נ. מדינת ישראל (מיום 21.9.2004) דחה בית המשפט העליון בר"ע של מהנדס מתכנן, אשר ערך עבור לקוחו תכנית בניה לצורך קבלת היתר בניה בקבעו, כי- "המבקש היה המהנדס המתכנן אשר באמצעותו הצליח הלקוח לקבל את היתר הבניה. על פי סעיף 208(א)(8) לחוק, ישא המהנדס המתכנן באחריות לעבירה שנעברה על סעיף 204 לחוק אלא אם עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 208(ב). בענייננו, גם בהתחשב בטענות החדשות שהועלו בבקשה, לא הצליח המבקש להראות כי נקט באמצעי כלשהו למען שמירת הוראות החוק ועל אחת כמה וכמה שנקט בכל האמצעים הנאותים כנדרש בסעיף 208(ב) לחוק. טענת המבקש היא, למעשה, שאין להטיל אחריות על מי שמגיש בקשה להיתר אך בפועל אינו נוטל חלק בביצוע העבודה. טענה זו דינה להידחות, שכן בית משפט זה כבר עמד על כך שתכלית החוק היא להרחיב את "מעגל האחראים גם על אלה שאיפשרו את ביצוע העבירה והכשירו את הקרקע לכך בפעולותיהם המקצועיות, שבלעדיהן לא ניתן היה לעשות כן" (דברי השופטת ש' נתניהו בע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 529, 544) זאת, כדי שיישמר האינטרס הציבורי הקיים בריסון ההפקרות בתחום העבירות על חוק התכנון" (הדגשה לא במקור).

סיכום הנני מורה על הרשעתם של נאשמים 3-4 עבירת בניה ללא היתר, עבירה על סעיפים 204(א), 208(א)(2)(3)(4)(6)(8) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965 (קודם תיקון 116) (להלן: "חוק התכנון והבניה").

הנני מורה על זיכויו של נאשם 5 מחמת הספק.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו עפ"א 6676-08-07 אורה לשם נ' ועדה מקומית לתיכנון יהוד (2008)) "עבירות על חוקי התיכנון והבנייה הפכו למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות לחברה, אשר אין באמצעים העונשיים הננקטים כלפי העבריינים, כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בנייה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התיכנון והבנייה גורמות לפגיעה באינטרסים צבוריים חשובים ומובילות לזילות בשלטון החוק". בית המשפט העליון הדגיש את החומרה שבעבירות התיכנון והבניה.

באשר לעונשו של הנאשם הרי שלקולא אני נותנת משקל לעובדה שהנאשם הודה ולקח אחריות על מעשיו.

עיכוב צו ההריסה מותנה בהמצאת אישור מהנדס ביחס לבטיחות המבנה וזאת בתוך 30 ימים.

...

לאור האמור, בשים לב לנסיבות העבירות אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירות נע בין קנס כספי בסכום של 8,000 ₪ ועד 20,000 ₪ בנוסף לעונשים נלווים.

לאור האמור ולאחר שנתתי משקל למכלול השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 10,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו.

אני מורה לנאשם להרוס את המבנה כפי המתואר בכתב האישום.

ביום 06/11/19 קיבלו התובעים מהועדה לתו"ב הצעה לסגירת התיק בהסדר, ביחס לארבע עבירות בנייה ללא היתר של גגון ותוספת בחזית האחורית, גגון בחזית הקדמית של הבית ותוספת מחסן (להלן: "תוספות בחריגה").

אפרט - הנתבע העיד (עמ' 9 ש' 28-30, עמ' 10 ש' 11) כי נפגש עם מהנדס הועדה המקומית בניסיון להשיג היתר לתוספות שבחריגה; התובעת אישרה בעדותה (עמ' 6 ש' 30-34) כי נקראה על ידי מהנדס הועדה במסגרת המאמצים שנעשו על ידי הנתבע להסדרת החריגות; גם לאחר שהיתקבל נוסח הצעת הועדה להסדר מותנה, הודיע ב"כ הנתבעים בדיון המקדמי בהליך כאן, כי נקבעה פגישה עם יועמ"ש הועדה בניסיון להכשיר חלק מהחריגות (ר' עמ' 1 ש' 9-11).

במסגרת עדותו בדיון לפני (עמ' 9 ש' 21-22), הודה הנתבע כי לא הכשיר היתר לחריגות הבניה תוך 180 יום ובכלל, ובסיום עדותו (עמ' 10 ש' 19-21) הצהיר הנתבע כי נכון למועד הדיון, 09/06/21, אין היתר לתוספות שבחריגה, ואף הודיע כי הוא נושא באחריות הכספית ולתיקון הנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מכך.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעים הפיצוי המוסכם בסך של 91,500 ₪.

כמו כן ונוכח העובדה כי התביעה התקבלה רק בחלקה, אני מחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט התובעים בסך של 2,000 ₪ ובנוסף בתשלום שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו בסך של 15,000 ₪.