אחריות מהנדס בניין לעבירות של בניה ללא היתר עירוני

לפניי בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא על ידי מנהל המשיבה ביום 10.10.2021 בהתאם לסעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "צו ההריסה" ו- "חוק התיכנון והבניה") בהתייחס למבנה בלוקים ובטון בשטח של 120 מ"ר, שהקים המבקש במקרקעין שבגוש 7766 חלקה 56, בעיר טירה (להלן: "המבנה" ו- "הבנייה האסורה"), ללא היתר, על קרקע המיועדת למגורים.

בדיון מיום 16.11.2021 נשמעו טיעוני הצדדים לבקשה, ועדות סגן מ"מ ראש עריית טירה, עוה"ד סאמח עירקי, האחראי על תיק ההנדסה בערייה, מטעם המבקש.

עוד סיפר עוה"ד עירקי בעדותו כי הערייה פועלת לאכיפה של עבירות תיכנון ובנייה, ומשכך מונתה תובעת עירונית והוכשרו מפקחים שמתמקדים בבנייה בלתי חוקית בשטחים חקלאיים.

מנגד נתתי דעתי קיימת פסיקה בה בוטלו צוי הריסה בעטיה של אכיפה בררנית, אך זאת במקרים של דמיון מוחלט בין שכן בבניין שנגדו הוצא צו הריסה, ולבין שכן אחר נגדו לא הוצא צו הריסה (עפ"א (באר שבע) 4551-12-16 הועדה המקומית לתיכנון ובניה ערד נ' וקס (25.5.2017)).

...

ובנוגע לאכיפה בררנית, מדובר בטענה המחייבת הוכחת תשתית ראייתית שהנטל הוא על הטוען לה, אחרת דינה להידחות על הסף, מן הטעם שבהליך המנהלי עומדת לזכות הרשות "חזקת התקינות המנהלית" כי ביצעה את פעולתה כדין (רע"פ 5499/16 בדיר ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז ואח' (17.7.2018); רע"פ 2956/13 דמקני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (31.7.2013)).

סוף דבר מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בסיס לטענת המבקש כי צו ההריסה המנהלי הוצא תוך אכיפה בררנית.

מכאן שאין עילה לביטולו משהוצא כדין, והבקשה נדחית.

חמורה לא פחות הפגיעה בערכים המוגנים של כיבוד שילטון החוק ובזכותה של המדינה, על גופיה השונים ושלוחותיה השונות, להתוות מדיניות תכנונית נטולת אילוצים - ראו כב' הש' שהם בסעיף 8 להחלטתו ב-רע"פ 5509/13 סלימאן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה 'מבוא העמקים' (20.10.13) (להלן: ענין סלימאן) - "בית משפט זה עמד, לא פעם, על חומרתן של העבירות על חוקי התיכנון והבניה, אשר פוגעות קשות בשלטון החוק, בסדר הצבורי ובמדיניות התכנונית, ועל הצורך להאבק בהן, על מנת להביא לביעורו של נגע זה". ב-עתפ"ב 70661-03-19 איבגי נ' וועדה מקומית לתיכנון קרית גת (23.12.19) (להלן: פרשת איבגי) עמד כב' הש' אינפלד על הערכים החברתיים שנפגעים מבצוע עבירות תיכנון ובניה וקבע, בסעיפים 36-38 לפסק דינו, כי בנוסף לפגיעה ב"שילטון החוק" - "דיני התיכנון והבניה מטפלים במכלול רחב מאוד של אינטרסים חברתיים, החל מבטיחות וכלה באיכות הסביבה... בניה ללא היתר מתאים עלולה לאפשר סיכונים מגוונים, כגון היבטים של יציבות מבנית, סכוני אש, מוגנות מטילים עויינים ועוד. בניה בנגוד לתכנית יכולה לפגוע בערכים חברתיים נוספים, בהעמסה על משאבים צבוריים שאינן מספיקים... לדוגמא, בעומסי תנועה בחניה שייוצרו במקום שלא תוכנן לכך... הוספת מבנה יכולה ליצור אי התאמה של מערכות נקוז הגשם או תשתית הביוב, על כל התיקונים הכרוכים בכך. אופי השמוש יכול להשפיע על ניזקי רעש, זהום ועוד... אין לזלזל גם בשיקולים נוספים כגון אסתטיקה של הנוף העירוני וזכות התושבים לקבוע את מראה עירם... הפיקוח התיכנוני כולל גם אפשרות להיתנגד משום נזק הצפוי לשכנים, אשר זכותם להשמע...". מידת הפגיעה בערכים החברתיים גבוהה.

בשלהי 2013 בנה הנאשם תוספת מבניה קלה בציפוי עץ, בחזית אחורית של מבנה משותף, בקומת הקרקע, בשטח של כ-18 מ"ר, ללא היתר, בנגוד לתכנית ובסטיה מקוי הבניין ועד קו אפס, ועשה בה שימוש ללא היתר.

הנאשמים אחראים באופן שווה לבצוע העבירות; (3) תוספת בניה, שנבנתה ללא היתר, ללא פקוח הנדסי וללא אישורים מתאימים - עלולה לגרום נזק רב למשתמשים בפועל ובכוח ולציבור כולו.

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשין, תוך מתן מלוא המשקל לקולא להודאת הנאשמים ולנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות המורכבות כמפורט לעיל, מצאתי כי חרף הצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין - יש למקם את הנאשמים בחלקו התחתון של המתחם, ואני גוזרת - על כל אחד מהנאשמים - את העונשים הבאים: קנס בסך 10,000 ₪, או 25 ימי מאסר תמורתו, לכל אחד מהנאשמים.

מי שלא יצהיר על ההתחייבות היום - ירצה 25 ימי מאסר בפועל לשם כפיה; אני מורה לנאשמים להרוס תוספת הבניה המפורטת בסעיף 1 לגזר הדין (להלן: צו הריסה).

בהינתן נסיבותיהם האישיות המורכבות של הנאשמים, כמפורט לעיל, כדי לאפשר לנאשמים לפעול לקבלת היתר או להתארגן לביצוע ההריסה - מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשת הנאשמים באופן חלקי, ואני משהה כניסתו לתוקף של צו ההריסה עד ליום 1.5.23, בכפוף להצגת אישור מהנדס בדבר בטיחות תוספת הבניה, וכי תוספת הבניה לא מסכנת את שלום הציבור ובטחונו, וזאת עד ליום 16.6.22 לידי ב"כ המאשימה.

ביום 17.9.2018 הגיע מפקח בניה מטעם הועדה המקומית לנכס והוציא מכתב התראה על ביצוע עבירה, לפיו מתבצעת בניה קלה ללא היתר.

לטענת העותרת ומהמסמכים שצורפו לעתירה – ביום 2.1.2019 השיבה העותרת למר טננבוים, וכן למר עמר ולמר עובד המפקח האיזורי כי נושא המקלט אינו רלוואנטי ובפועל בית הכנסת אינו מאפשר גישה למקלט, וכן הוסף כי הערייה מיתעלמת תקופה ארוכה ובאופן שיטתי מתלונותיה בדבר הבנייה הבלתי חוקית בחצר; ביום 16.9.2019 משתלונתה לא טופלה, פנתה העותרת באמצעות ב"כ במכתב התראה טרם נקיטת הליכים לאדריכל העיר, מנהל אגף הנדסה, מהנדס העיר, מנהל המחלקה המשפטית ומנהל מחלקת רשוי עסקים.

יצוין כי במקביל היתנהלה בין העותרת ודיירים נוספים בבניין ובין בית הכנסת ומנהלו הרב לוי תביעה אזרחית, שהסתיימה בפשרה לפיה "במיתקן מושא התביעה" לא תתקיים פעילות החל מהשעה 23:00 בלילה ועד 7:00 בבוקר למעט מניין תפילת שחרית ובתקופת הסליחות גם אמירת סליחות – וזאת תוך היתחשבות מרבית בדיירי הבניין ובכלל זה קיום התפילה בפתחים סגורים; לא יתקיימו במיתקן אירועים זולת תפילות ושיעורי תורה; קידוש בשבת לאחר התפילה עד השעה 12:00 ופינוי הקידוש עד 12:30 לכל המאוחר; פעולת הרחבה של בית הכנסת תתבצע רק עד גבול ההרחבה של בית כנסת אחר המצוי בקומה השלישית "זאת תוך שמירת זכויות הצדדים בכל הנוגע לנקיטת פעולות בקשר לבניה לא חוקית". ביום 18.4.2021 ניתן להסכמות תוקף של פסק דין (ת"א 28014-11-18; העתק ההסכמות ופסק הדין צורפו כנספח 2 לתשובת בית הכנסת, העתק כתב התביעה ובו פירוט על המתקן רחב הידיים שניבנה לאחרונה בחצר צורף כנספח 5 לתשובת בית הכנסת; לעתירה לא צורפו מיסמכי ההליך ופסק הדין).

ביום 14.10.2020 השיבה לעותרת העוזרת הבכירה למנהלת נציבות תלונות הציבור בלישכת לוד, כי "לפני מספר חודשים הודיעה הערייה לנציבות כי נוכח מצב הדברים ובהתייחס לנגיף הקורונה חל עיכוב בבצוע הפעולות הדרושות לצורך הטיפול המשפטי בנושא. בהמשך נימסר לנציבות שיש קושי ממשי לאתר את בעלי העניין במקום ובעקבות היתערבות הנציבות, הועברו לעירייה פרטיו של מפעיל בית הכנסת, הרב לוי יהושוע, כפי שנמסרו ע"י גב' בינט. בעקבות כך לאחרונה נימסר לנציבות כי בעלי העניין הוזמנו לשימוע וכי הנושא נמצא בטיפול משפטי (העברת דוח על עבירה לבחינת התובעת העירונית). מהאמור לעיל עולה כי הערייה לא השיבה לפניותיכם ולמעשה החלה לפעול בנושא בעקבות היתערבות הנציבות. בנסיבות אלה, הנציבות מצאה את התלונה מוצדקת. יחד עם זאת, בהתייחס לכך שהעירייה פועלת כיום בהתאם לסמכויותיה כחוק, בשלב זה, לא נמצא מקום להמשך בירור בתלונה. היה ויהיה צורך בכך, מוצע כי תבחנו את האפשרות לשקול לפנות בעיניין גם למחלקה הארצית לפיקוח על הבנייה". ביום 22.10.2020 פנתה שוב העותרת לעיריה באמצעות ב"כ, וביקשה לקבל עדכונים באשר לפעולות שנעשו ונעשות בנוגע לתלונתה; משלא קיבלה תגובה, ביום 5.1.2021 פנתה העותרת בדוא"ל באמצעות ב"כ למנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון הבנייה, ובה הלינה על היתנהלות הערייה ואוזלת היד הנותנת לשיטתה לגיטימציה להמשך ביצוע העבירות; ביום 7.3.2021 השיבה לב"כ עותרת מרכזת תאום ובקרה ברשות לאכיפה במקרקעין, כדלקמן: "האחריות והסמכות לאכיפת דיני התיכנון והבנייה במרחב התיכנון המקומי, מוטלת על גורמי הועדה המקומית. לועדה המקומית קיימת הזכות לטפל או לא לטפל בעבירות הבנייה בתחום שיפוטה וזאת בהתאם למדיניות האכיפה וסדרי העדיפויות שנקבעו על ידה. אנו פועלים אל מול הועדה המקומית על מנת לקבל את תגובתם והתייחסותם לדברים שהועלו על ידך. אולם, מעיון נוסף בפרטי תלונתך עולה כי מרשתך פנתה ליועמ"ש הועדה המקומית. לכן, ככל שהוחלט על-ידי הועדה המקומית לסגור/לא לטפל בתלונה, יש באפשרותך להגיש ערר למחלקה להנחיית תובעים של פרקליטות המדינה לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי". כמפורט לעיל, לפחות מאז חודש ספט' 2020 נמצא התיק על שולחנה של התובעת העירונית וטרם התקבלה בו החלטה.

...

אשר לטענה בדבר אי מיצוי הליכים, אין בידי לקבלה.

לגופו של עניין – דין העתירה דחייה כאמור, מבקשת העותרת שבית המשפט יורה לעירייה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה ולהורות על הריסת המבנה ולהוציא צווים למניעת השימוש ובו והכניסה אליו עד שתבוצע ההריסה.

סוף דבר העתירה נדחית.

מבחינת מצבו התיכנוני של הנכס, הנאשם קיבל מהאדריכל ששכר אישור על קו ביניין מס' 685597 שאותו הציג לבית המשפט, שני מכתבים ממהנדס הבניין, וכן הודעה ממחלקת השבחה מיום 3.10.2022 לפיה עניינו נמצא בבירור וכי אין בנידון החלטה סופית.

העובדה שנאשם שהורשע ונגזר דינו בגין עבירת בנייה, חמורה כשלעצמה, בוחר ביודעין להיתעלם מן הצוו המורה לו להרוס את הבנייה הבלתי־חוקית, מציגה יחס בעייתי כלפי שילטון החוק והסדר הצבורי, ומאפשרת הנצחתה של עבירת בניה לעיני כל. כך קבע לעניין זה בית המשפט העליון ב-רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל, פס' 7 [פורסם בנבו] (23.6.2011): "מטבע הדברים, משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שפוטי הנו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התיכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התיכנון והבניה (ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533 (1983)...; ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725 (1978))". [ההדגשות לא במקור – ע.ט.].

בנוסף, יש לתת את הדעת לנזק שניגרם מבצוע העבירה ובעניינינו הותרת בנייה ללא היתר על כנה משך שנים רבות, תוך פגיעה בעקרונות התיכנון וזלזול ברשויות האכיפה.

לפיכך, לא ניתן לתת משקל לטענת ההתקדמות בהליכי ההכשרה, שכן היא לא הוכחה במידת ההוכחה הנדרשת בהליך מסוג זה. עוד יצוין, כי מתגובת המאשימה למכתבים שצרף הנאשם, עולה כי לא ניתן היה לאתר במערכת העירונית פתיחת "הגשה לקו ביניין מס' 685587". כמו כן, כפי שנכתב בחוות הדעת התכנונית שהונחה בפני בית המשפט ביום 3.10.2022: "אין תכנית מאושרת או מתפקדת" במקרקעין.

לזכות הנאשם תזקף הודאתו, אשר הביאה לחסכון בזמן שפוטי ומגלמת נטילת אחריות על המעשה, לפי סעיף 40יא(4) לחוק העונשין.

...

את מתחם העונש ההולם יש לקבוע אפוא תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

לאור פסקי הדין שנתנו לאחרונה על־ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (למשל ב-עפמ"ק 19746-12-21 מדינת ישראל נ' עבאדין) אין מקום לדחות את מועד ביצועו של הצו ההריסה/ההתאמה הקיים, כפי שביקש הנאשם, אלא יש להטיל צו חדש וכך אני קובע.

לאור האמור לעיל בגזר־דין זה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום ההתחייבות מהליך ת"פ 7501/16 בגובה 73,500 ₪ וכן קנס בסך 17,500 ₪ עקב אי־הציות.

ביחס לעריית אור יהודה ניתן למצוא לחובות הכלליות עגון חקיקתי קונקריטי בדמותו של חוק עזר לאור יהודה (מבנים מסוכנים), התשנ"ב – 1992 (להלן – "חוק העזר העירוני"), הקובע בסעיף 2 שכותרתו "עריכת בדיקה" כי: "א. בעל בנין חייב להחזיק את הבנין במצב המבטיח את שלומם וביטחונם של המחזיקים בו, את שלומו וביטחונו של הציבור ואת ביטחון הנכסים הסמוכים לבנין.

אשר לועדה המקומית, זו אחראית על פקוח על דיני התיכנון והבניה בתחומיה ועל אכיפתם, כמו גם על מאבק בבנייה ללא היתר (במאמר מוסגר אעיר כי הפניית התובעים בסיכומיהם לתיקון מס' 116 לחוק התיכנון והבניה אינה רלוואנטית לנסיבות הליך זה, מאחר שתיקון זה פורסם ברשומות ביום 17.4.2017 ניכנס לתוקפו חצי שנה לאחר מועד פירסומו, והחובה שהוטלה בו על ועדה מקומית ועל רשות מקומית מוסמכת לאכיפה לבצע סקר עבירות בניה חלה 18 חודשים מיום תחילת החוק).

בעניינינו בהחלט ניתן לתהות שמא יכולה וצריכה הייתה הועדה המקומית לשלוח באופן יזום פקחים לבניין או לבצע סקר של הבנייה הבלתי חוקית בתחומיה והאם הפרה חובתה זו. לצד זאת, כבר נקבע בפסיקה כי לא ניתן לידרוש ו/או לצפות מהועדה המקומית או לחלופין ממהנדס העיר וממחלקת הפיקוח על הבניה בערייה שיימצאו בכל אתר בניה כל הזמן ויפקחו מקרוב אחר ביצוע עבודות בניה ו/או הריסה על פי ההיתר ותנאיו.

...

התביעה נגד הנתבעת 1, כלל ביטוח, נדחית.

אשר על כן תביעתו של התובע 2 נדחית ביחס לשני הנתבעים, אם כי בשים לב לכך שדובר בתובעים שתבעו בצוותא חדא ותביעתם נוהלה בידי אותו בא-כוח וצירופו של התובע 2 לא הסב הוצאות משמעותיות נוספות למי מהצדדים - אינני מחייבת את התובע 2 בהוצאות נוספות כלשהן כלפי הנתבע 2 בשל דחיית תביעתו.

עם דחיית התביעה נגד הנתבעת 1 כלל ביטוח, ממילא נדחות עמה גם ההודעות ששלחה לצדדים השלישיים.