הנתבעת המשיכה וטענה, כי שמאי התובעת היתעלם מהכלל המופיע בחוברת המנחה, סעיף 4.2, לפיו:
"החלפת חלקים מתפרקים על ידי ברגים מסמרות והדבקה, כול חלקים מכאניים בחלקים מקוריים ובהרכבה זהה לזו של היצרן לא תיגרום לירידת ערך".
לדידה של הנתבעת, שמאי התובעת אף ערך חישוב הנוגד את דברי המבוא של מחירון הרכב המשומש של לוי יצחק ולפיו נקבע בסעיף 4.5:
"החלפת מכלולים כגון מנוע... במידה והשיפור החזיר את הרכב למצב סביר יחסית לשנת היצור, אין להוסיף/להפחית ממחירו".
לטענת הנתבעת, יש להדגיש, כי, גם לו הייתה נגרמת לרכב ירידת ערך כלשהיא, המועד לחישוב שיעורה הנו יום קרות הארוע, "כלומר היום בו נגרם הנזק בפועל, ולא במועד מוקדם מכך", בודאי שלא לפי ערך הרכב ביום רכישתו.
באשר לירידת ערך, נאמר בסעיף 4.2 בחוברת המנחה כדלקמן:
"החלפת חלקים מתפרקים ע"י ברגים, מסמרות והדבקה, כולל חלקים מכניים, בחלקים מקורים ובהרכבה זהה לזו של היצרן, לא תיגרום לירידת ערך, למעט בעבור צביעתם ולהחלפת מכלול מנוע (כאמור להלן) ובכל בכפוף לשיקול דעתו של השמאי".
בסעיף מיוחד, סעיף 4.5, בחוברת המנחה העוסק בהחלפת מכלול מנוע נאמר, כי "בעת החלפת מכלל מנוע לרכב שגילו עד 5 שנים, תיגרם לרכב ירידת ערך בשיעור של עד 5% מערכו, בכפוף לקביעת השמאי ונימוקיו".
כך, בעניינינו נימק שמאי התובעת יישום הנחיה זו, כדלקמן:
"לכן כשאיגוד השמאי שבו אינני חבר קבע מפורשות שהחלפת מנוע תיגרם ירידת ערך של 5% לכן כשיש שפוץ מנוע בודאי שירידת הערך הרבה יותר גבוה, אני כשמאי או כרוכש רכב או כל רוכש רכב פוטנציאלי יש הבדל, ראשית רכב שהחליפו לו מנוע בודאי שיש לו ירידת ערך. זה רשום במשרד הרשוי ויש חובת גילוי נאות וחייבים לגלות את זה לקונה. יותר מזה אם נסתכל על שני מכוניות האחת שהחליפו לה מנוע והאחת שלא החליפו לה מנוע, מה אדוני יקנה זו שהחליפו לה מנוע, נשאלת השאלה למה החליפו לה מנוע, הינה הראיה שהמכונית הזו היתה פגומה מלכתחילה."
מנגד, שמאי הנתבעת סבר שלא רק שלרכב דנא לא נגרמה כל ירידת ערך, עקב החלפת המנוע, אלא שערכו של הרכב עלה.
במסגרת הסיכומים, נאמר על ידי התובעת, כי הרכב היה לא תקין מעת רכישתו ואילך ומשכך:
"מהרישום הנ"ל ניתן לראות כי במשך כשנתיים ו-3 חודשים בלבד מאז שהרכב עלה על הכביש, נרשמו 3 תקלות הקשורות לחוסר שמן במנוע, כאשר בפעם השניה לא נמצאה תקלה אולם הרכב צרך שמן עד אשר הוחלף לבסוף בלוק המנוע."
וכן נטען כי:
"הסטוריית טיפולים זו של רכב יחסית חדש הנמצא עדיין בתקופת האחריות, די בה כדי לסמן אותו בעיני כל קונה פוטנציאלי כרכב פגום ועל כן מוצדקת ירידת הערך שנתבעה בתביעה זו".
לכן מתבקש בית משפט לקבוע שירידת הערך עומדת על 10% וזאת כערכו כרכב חדש.
בעיניין זה נאמר בת"א (י-ם) 12753/01, יעקב בן עזרי נ' שגיב דליות (ניתן ביום 10.3.04, פורסם בנבו) כך:
" אמנם בעיניין מוריאנו עסק בית המשפט בחבותה החוזית של חברת ביטוח לשיפוי המבוטח בגין ירידת ערך שנגרמה לרכבו בתאונה, בעוד שבעניינינו אחריותם של הנתבעים לנזק הנה אחריות נזיקית. ברם, מבחינת אופיו של הנזק, אין כל הבדל. מדובר בנזק שנוצר בעת קרות התאונה, וכלשון פסק הדין, הנזק קיים, באופן מוחשי וממשי, והוא בר כימות, מיד לאחר התאונה. מכירת הרכב, ככל שהיא יכולה לסייע לקביעת שיעור ירידת ערך הרכב, אולי בצורה היעילה ביותר, איננה יוצרת את ירידת הערך. זו נוצרה כבר בעת התאונה. הנזק איננו נגזר מן המכירה או מוועדה. כך, ניזוק שמכר את רכבו הניזוק מיד לאחר התאונה, ניזקו אינו גדול מנזקו של זה שמכר את רכבו שנים לאחר התאונה. ניזקם זהה. לשניהם רכב שערכו הכלכלי נמוך מערכו לפני התאונה, בין לצורך מכירתו, שיעבודו או לכל מטרה אחרת. אין ספק כי גם הנאתם מן הרכב פחתה (והשווה לענייננו, בו נהג התובע בטרם התאונה ברכב בן פחות משנה, ולאחריה, נאלץ לנהוג ברכב שניכרים בו סימני התאונה). עצם העובדה שהניזוק בחר שלא למכור את הרכב, בין מטעמים כלכליים ובין מטעמים אחרים (כמו למשל הגבלות בסחירות הרכב), אין בה כדי להקטין את ניזקו. כשם שהניזוק זכאי להוצאות תיקון הרכב, גם אם בחר שלא לתקנו, כך הוא זכאי לשעור הפחת שניגרם לרכבו, גם אם בחר שלא למוכרו".
סיכום
בעת בדיקת הרכב על ידי שמאי הנתבעת, מחירו של הרכב עמד על סך של 53,530 ש"ח. 5% מסכום זה עומד על סך של 2,676 ₪ (חישוב זה הנו בהסתמך על המחירון שהוצג על ידי שמאי הנתבעת בחוות דעתו).
...
ואולם, מבחינת התובעת כל האמור לעיל הינה בבחינת הרחבת חזית, שכן טענות אלה לא נטענו בגדר כתב התביעה.
כך נאמר בעניין זה:
"הכלל הוא כי נזק שנגרם בעוולה מתגבש בעת גרימתו, ולכן המועד הקובע לצורך הערכתו הוא מועד ביצוע העוולה. העקרון המנחה בהערכת פיצויים בגין נזק כזה הוא העקרון של השבת מצב לקדמותו. על פי עקרון זה יש להעמיד את הניזוק במצב בו היה אלמלא מעשה העוולה. במקרה של נזק רכוש, על המזיק לפצות את הניזוק, בסכום שיאפשר לו לרכוש נכס אחר דומה לזה שהיה לו בטרם קרות העוולה, תחת זה שניזוק (והשווה: ע"א 11/78 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קורל ואח', פ"ד ל"ג(1) ע' 309). הנחת היסוד היא שעל המעוול להטיב את הנזק מיד עם התרחשותו. עליו להעמיד לרשות הניזוק ביום אירוע הנזק את הפיצוי המלא הדרוש להטבת נזקיו. סבורני כי אין הדבר שונה ביחס לנזק של ירידת ערך."
לצד דעה זו, קיימת גישה אחרת, כגון זו שנאמרה בעניין תא"מ (ת"א) 48961-11-10 ניסים צבי נ' בלה אסולין ולפיה:
"נזק של ירידת ערך, אינו נזק מתממש ביום תאונה או בסיום תיקון נזקי הרכב, אלא הוא מתממש ובא לידי ביטוח בעת מכירתו של הרכב, ואז ייווכח בעליו, כמה פחות משווי הרכב בשוק המשומשות, הוא מצליח לקבל בגלל התאונה. כנאמר בפסיקה זהו נזק ערטילאי עתידי, המתממש עם מכירת הרכב. הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי המועד לחישוב ערכו של הנזק בדמות ירידת ערך, כל עוד הנזק לא התממש מוקדם יותר, הוא יום מתן פסק הדין."
אני סבור כי המועד לחישוב ירידת ערך הוא המועד בו הנזק התגבש.
משכך הנתבעת היא שתישא בסכום זה.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,750 ₪ בגין שכר טרחת השמאי לרבות הופעתו בבית המשפט (ראה בעניין שכר טרחה שמאי סביר: ת"ק (ת"א) 27674-10-16 נדב כהן יונתן נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ) , 752 ₪ בגין אגרות בית משפט, וכן סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום.
