אחריות לפי סעיף 7 ג' לפקודת הנזיקין של עובד רשות ציבורית שאינו עובד מדינה

(ג) החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה.

סעיף 7ג לפקודת הנזיקין קובע בעיניין תובענה נגד עובד רשות ציבורית כדלקמן: (א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם היתקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א. (ב) קבע בית המשפט כי היתקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תדחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו – תדחה התובענה נגד הרשות הציבורית.

משמעות הדבר היא, כי עובד הציבור אינו פטור באופן מהותי מאחריות נזיקית, אלא שלא ניתן לתבוע אותו לדין באופן אישי על אחריות זו, אולם אין בכך כדי לגרוע מזכותו להפרע את נזקיו מהרשות הציבורית כמעסיקה או כשולחת של עובד הציבור.

כפי שנפסק בעיניין פלקסר "כאשר התובע אינו מסכים לבקשה אך זו מוגשת על-ידי הרשות הציבורית הסבורה כי מתקיימים באותו המקרה התנאים הנדרשים להכרה בחסינות כי אז רשאי בית המשפט להניח כנקודת מוצא שהתנאים היתקיימו והנטל יעבור אל התובע להראות מדוע אין לקבל את עמדתה של הרשות בעיניין זה. גישה זו משרתת את התכליות שביסוד מוסד החסינות הנתנת לעובדי ציבור עליהן עמדנו לעיל והעיקרית שבהן היא - מתן מענה לחשש מפני הרתעת יתר של עובדי ציבור בגין תביעות אישיות המוגשות נגדם וצמצום הטירדה הנגרמת להם בשל עצם הצורך להתדיין על סוגיית החסינות מקום שהרשות מוכנה להכיר בה." אבחן להלן את התנאים הקבועים בסעיף 7א לפקודה.

האם הנתבע הוא עובד ציבור שפעל תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני? כאמור אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע, ראש עריית לוד, הוא עובד ציבור ועובד רשות ציבורית כהגדרתם בסעיף 7 לפקודת הנזיקין (השוו גם תא (אי') 12689-10-15 ציון סוויסה נ' מאיר יצחק הלוי (8.1.2017) להלן: עניין סוויסה.

לאור האמור אני סבורה כי פירסומי הנתבע בגינם הוגשה התביעה נעשו במסגרת מילוי תפקידו בהקשר של ארוע בעל עניין צבורי ולכן, לעניין שאלת החסינות, יש לראותו כמי שפעל "תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני". האם המעשה שעשה הנתבע נעשה מתוך כוונה לגרום נזק או בשויון נפש לאפשרות גרימתו? אשר לאופן בו ראוי לברר את היסוד הנפשי שליווה את מעשיו של עובד הציבור לצורך קביעת דבר קיומה או אי-קיומה של חסינות העומדת לעובד הציבור בתביעה אישית שהוגשה נגדו, כאמור הבחין המחוקק בין עובדי מדינה (סעיף 7ב לפקודה) לעובדי רשויות ציבוריות (סעיף 7ג לפקודה).

...

אני סבורה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי חל החריג למתן חסינות ומעשי הנתבע נעשו "מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו". בענייננו, כאמור, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נורו בעיר לוד זיקוקין.

סוף דבר, הבקשה להכרה בחסינות הנתבע בהתאם לסעיף 7א לפקודת הנזיקין מתקבלת, והתביעה נגדו נדחית.

בהתאם לסעיף 7ג(ב) לפקודת הנזיקין אני מורה על צירוף עיריית לוד כנתבעת בתיק במקום הנתבע.

בכתב ההגנה מטעמם ביקשו הנתבעים, בין היתר, למחוק התביעה כנגדם על הסף נוכח החסינות המוקנית להם מכוח היותם עובדי ציבור, לפי סעיפים 7 ו- 7א לפקודת הנזיקין (סעיף 7 לכתב ההגנה).

דיון והכרעה   סעיף 7א.(א) לפקודת הנזיקין, שכותרתו "חסינות עובד ציבור", קובע כי: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". על פי ס' 7א.(א) לפקודת הנזיקין נראה איפוא כי ככלל, לא ניתן להגיש תביעה אישית כנגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, אלא אם מיתקיים החריג לפיו עובד הציבור פעל ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשויון נפש לאפשרות גרימתו.

דומה כי המחוקק בחר לקבוע סדרי דין ייחודיים לצורך בירור חסינותם של עובדי ציבור מן הטעם שהפגיעה באינטרסים של תובע כתוצאה מדחיית תביעה המופנית באופן אישי נגד העובד הנה נמוכה ביותר וזאת נוכח יכולתו להמשיך לנהל את ההליך נגד המדינה או נגד הרשות הציבורית, לפי העניין, ולהפרע מידיהן את הפצוי המגיע לו אם יוכיח את תביעתו.

בכל הנוגע לחסינותם של עובדי ציבור ובהם עובדי רשויות מקומיות כבעניינינו, קובע סעיף 7ג.(א) לפקודת הנזיקין שכותרתו "תובענה נגד עובד רשות ציבורית" כי: "הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם היתקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א". בהקשר זה, נקבע בהילכת פלקסר כדלקמן: "ככל שהבקשה להכרה בחסינות מוגשת על-ידי הרשות הציבורית והתובע אינו מיתנגד לה, כי אז מדובר בהחלטה פשוטה יחסית הנסמכת בעיקרה על נכונותה של הרשות הציבורית ליטול על עצמה את הסיכון שתחויב לבדה בפצוי הניזוק ועל הסכמת הצדדים. כמו כן דומה כי גם כאשר התובע אינו מסכים לבקשה אך זו מוגשת על-ידי הרשות הציבורית הסבורה כי מתקיימים באותו המקרה התנאים הנדרשים להכרה בחסינות כי אז רשאי בית המשפט להניח כנקודת מוצא שהתנאים היתקיימו והנטל יעבור אל התובע להראות מדוע אין לקבל את עמדתה של הרשות בעיניין זה". במקרה דנן, בקשת החסינות, כמו גם כתב ההגנה, מנומקים ומפורטים, ומתייחסים לכלל טענותיו של התובע כלפי כל אחד מהנתבעים 1-4 ו- 7.

...

בהתאם – התביעה כנגד נתבעים 1-4, 7 נדחית, ועיריית רמת גן תצורף כנתבעת נוספת (מכוח ס' 7ג.(א) לפקודת הנזיקין).

בשולי הדברים אוסיף כי לא שוכנעתי בצורך של עיריית רמת גן להגיע לדיון כשהיא מיוצגת בידי עו"ד, והחלטתי מיום 6.7.21 עומדת בעינה.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטתי לתובע, ולידי כלל הנתבעים גם באמצעות כתובת הדוא"ל או הפקס, ללא דיחוי.

דיון והכרעה: סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע: "(א)לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור." סעיף 7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע: "(א)הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם היתקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.

" הגדרתו של "עובד ציבור" הזכאי לחסינות צוינה בסעיף 7 לפקודה ובזו הלשון "עובד המדינה או עובד רשות ציבורית, לפי העניין." הגדרתה של רשות ציבורית הובאה בסעיף 7 לפקודה בזו הלשון "רשות מקומית וכל תאגיד שהוקם בחוק המנוי בתוספת". ההיסטוריה החקיקתי של סעיפים 7א(א) ו- 7ג לפקודה וההלכה הרלוואנטית נסרקו בת"א 42037-04-18 עריית הרצליה נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה הרצליה, (פורסמה בנבו, 30.10.2018), בדברים הבאים: "סעיפים אלו הוספו לפקודה בשנת 2005 במסגרת תיקון מספר 10, ושינו את ההסדר הקודם ביחס לחסינות עובדי הציבור. וכך תיאר שינוי זה פרופ' יצחק זמיר הסמכות המנהלית 639, ה"ש 121 (כרך ראשון; 2010):

ההסדר החדש קובע כי במקום סעיף 7 לפקודה יבואו סעיפים 7 עד 7ו. לפי ההסדר החדש, העקרון הכללי הפוך מן העקרון הקודם: לפי ההסדר החדש האחריות למעשה נזיקין של עובד ציבור מוטלת בדרך כלל על הגוף הצבורי ולא על עובד הציבור.

מבלי לקבוע מסמרות בעיניין, עיון בכתב התביעה ואף בתגובת המשיב לבקשה דנא, מעלה כי כלל הטענות שהופנו כלפי הנתבע/ המבקש עניינן בהחלטתו שלא להגיש כתב אישום או בשיהוי בהגשת כתב אישום כנגד צד ג' שמבצע לטענת את חריגות הבניה, וזאת במסגרת תפקידו בערייה.

...

" בת"א 25141-03-11 מועצה מקומית פרדס חנה כרכור נ' משאבי מים פרדס חנה – כרכור בע"מ (פורסם בנבו, 12.2.2012), נקבע: "משפעל עובד הציבורי בגדר הסמכות המוענקת לו כדין הרי אף אם טעה או ביצע את תפקידו באופן בלתי נאות, הדבר אינו מוציא את מעשיו מגדר החסינות". מן הכלל אל הפרט: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לרבות עמדת עיריית נתניה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע/ המשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, כי זהו המקרה החריג המצדיק את שלילת חסינות המנהל על אגף הפיקוח על הבניה במנהל ההנדסה בעיריית נתניה.

בנסיבות אלה הנני מקבל את בקשת המבקש בעניין החסינות.

בקשה לפי סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] להכרה בחסינות עובד ציבור ביחס למבקש 1, שכיהן בתקופה הרלבנטית לתביעה כראש עריית רמת השרון; וביחס למבקש 2, ששמש בתקופה האמורה כעוזר אישי של ראש העיר.

בע"א 1649/09 פלקסר נ' מדינת ישראל אמרה כב' השופטת חיות בסעיף 37 לפסק הדין : " ... באותם המקרים אשר בהם מבקש עובד הרשות הציבורית להכיר בחסינותו אך הרשות הציבורית סבורה כי אין מקום לכך . במקרה כאלה נראה כי הנטל הוא על העובד כי תנאי החסינות מתקיימים, על מנת שבית המשפט יוכל לקבל החלטה בדבר ההכרה בחסינותו" .

הוראת סעיף 7ו' לפקודת הנזיקין חלה כאשר ניתנת לעובד הציבור חסינות והרשות המקומית מצורפת כנתבעת , ואזי אם עובד הציבור פעל בסטייה חמורה מהיתנהגות ראויה, והרשות הציבורית נמצאה אחראית למעשה שעשה עובד הציבור - הרשות המקומית רשאית לתבוע שיפוי מעובד הציבור.

החסינות של עובד ציבור נועדה להגן על עובד הציבור מפני תביעות צדדים שלישיים כנגד עובד הציבור ולא מתביעה של הרשות המקומית כנגדו, וזאת כדי שעובד הציבור יוכל להמשיך לבצע את תפקידו למען הציבור מבלי שיהיה מוטרד מאיומי תביעות אשר עלולים להשפיע על שיקול דעתו.

...

לא התקיימו תנאי החסינות כאמור בסעיף 7א' לפקודת הנזיקין, ולפיכך דין שתי הבקשות להכרה בחסינות – להידחות.

הבקשה להכרה בחסינות עובד ציבור ביחס למבקשים 1-2 – נדחית.

דיון והכרעה: סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מגדיר את תחולת החסינות ותנאיה: "(א)לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור." סעיף 7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מסביר את הליך הגשת בקשת החסינות לעובד ציבור אשר הועסק/ מועסק ברשות ציבורית: "(א)הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם היתקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.

" סעיף 7 לפקודה מגדיר עובד מדינה בזו הלשון "עובד המדינה או עובד רשות ציבורית, לפי העניין." סע' 7 לפקודה מגדיר גם מהי רשות ציבורית בזו הלשון "רשות מקומית וכל תאגיד שהוקם בחוק המנוי בתוספת." הפסיקה עמדה לא פעם על ההיסטוריה החקיקתית של סעיפים 7א(א) ו- 7ג לפקודה.

ההסדר החדש קובע כי במקום סעיף 7 לפקודה יבואו סעיפים 7 עד 7ו. לפי ההסדר החדש, העקרון הכללי הפוך מן העקרון הקודם: לפי ההסדר החדש האחריות למעשה נזיקין של עובד ציבור מוטלת בדרך כלל על הגוף הצבורי ולא על עובד הציבור.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי זהו המקרה החריג המצדיק את שלילת חסינותו של הנתבע 3 אשר שימש כמהנדס המועצה המקומית במועדים הרלוונטיים לתביעה.

לסיכומם של דברים, הבקשה מתקבלת.

התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית והמשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך של 1,000 ₪.