לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפניי, לרבות תמונות הנזק ברכב התובעת; שמעתי את עדויות הצדדים, התרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי; צפיתי בהדגמות הנהגים באשר לאופן קרות התאונה וכן לאחר ששמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומורה על חלוקת אחריות בין הצדדים כך שלנהג הנתבעים אחריות בשיעור של 70% לקרות התאונה ולנהג התובעת אחריות בשיעור של 30% לקרות התאונה.
ודוק, כאשר נישאל נהג הנתבעים מה אמור לעשות נהג אחר כאשר נהג הנתבעים סוטה לנתיבו השיב האחרון: "הוא צריך ללמוד לנהוג", וברי שמדובר בתשובה בלתי סבירה, שאינה מניחה את הדעת ושאינה מתיישבת עם הוראות דיני התעבורה.
אוסיף ואציין שעדות נהג התובעת שלפיה הוא מבחין בסטיית רכב הנתבעים לנתיבו וכן בפגיעת החלק האחורי של האוטובוס ברכבו (עמ' 3, שורות 20-12) הותירה רושם חיובי ביותר על בית המשפט, והיא אף עולה בקנה אחד עם טופס ההודעה שמסר לתובעת בזמן אמת, ומטעם זה ראיתי ליתן לה משקל רב. לעומת זאת, גרסת נהג הנתבעים הייתה בלתי קוהרנטית וניכר ממנה שנהג הנתבעים כלל לא הבחין בתאונה בחלקו האחורי של האוטובוס, ולא יודע לומר מדוע היא התרחשה.
...
הואיל ולא הוכחה טענת התובעת שלפיה רשאי היה רכב התובעת לפנות ימינה מהנתיב הפנימי במעגל התנועה, אין בידי לקבוע שהוא פנה ימינה מנתיבו כדין.
אף אם מדובר בתיירים, כפי שהעיד נהג הנתבעים (עמ' 6, שורה 11) ניתן להניח שבאוטובוס יהיה מדריך ישראלי שיכול היה להתייצב להעיד באשר לאופן קרות התאונה.הואיל ונהג הנתבעים לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית, אין בידי לקבוע שהנתבעת נמנעה מהבאת עדות שעשויה לתמוך בגרסתה (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)).
ממכלול השיקולים האמורים, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומורה על חלוקת אחריות בין הנהגים, כך שלנהג הנתבעים אחריות בשיעור של 70% לקרות התאונה ולנהג התובעת אחריות בשיעור של 30% לקרות התאונה.
אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סך של 7,114 ₪ בתוספת אגרה כפי ששולמה בפועל, שכר עדות בסך 450 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪.
