אחריות לנזקי רכב בשער חשמלי בבניין משותף

לטענת התובע, ביום התאונה, ביקש התובע לצאת עם רכבו מחנייה תת קרקעית בבניין ברחוב לוינסקי 2 בתל אביב, עצר בקוו העצירה והמתין לפתיחה מלאה של השער החשמלי אשר ביציאה מן החניון.

הנתבעת 1 היא נציגות הבית המשותף של הבניין, הנתבעת 2 היא מבטחתה והנתבעת 3 היא חברת הניהול והאחזקה של הבניין.

אף לא מצאתי ליתן כל משקל לטענת מר ברזני כי הנזק שניגרם לרכב יכול היה להגרם רק כתוצאה מלחיצת הנהג על דוושת הגז – משהתרשמותי מתמונות הנזק שונה, וממילא אין לו כל מומחיות בתחום ולא נטען אחרת.

אשר ליחסים בין הנתבעות – מעיון בכתב ההגנה של הנתבעת 3 עולה כי לא נטענה כל טענה מפיה ביחס לאחריות הנתבעת 1, והיא לא חלקה על כך שככל שתוטל אחריות היא זו שעליה לשאת בה. זאת ועוד, בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעות 1-2 הובהר במפורש, ואף צורפו מסמכים, המעידים על כך שביחסים בין הנתבעות, הנתבעת 3 היא שאמורה לשאת באחריות.

...

העולה מן המקובץ כי דין התביעה להתקבל.

לאור האמור אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעת 3 ומחייבת אותה לשאת בנזק שנגרם לתובע בסך 5,239 ₪ (כמפורט בסעיף 17 לתצהירו, על המסמכים התומכים בו), בצירוף הוצאות משפט בסך 1,669 ₪ (בגין אגרות, הוצאות תמלול ושכר העד כפי שנפסק) ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,800 ₪.

התביעה נגד הנתבעות 1-2 נדחית ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 45168-02-18 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' נציגות ועד הבית הקליטה 3 אשדוד ואח' לפני כבוד הרשמת הבכירה נעמה פרס התובעים 1.הראל חברה לביטוח בע"מ 2.אברהם פפיאשוילי הנתבעים 1.נציגות ועד הבית רחוב הקליטה 3 אשדוד 2. אלון שערים סקיוריטי גייט בע"מ 3.ועד הבית המשותף רחוב הקליטה 1 אשדוד- ניתן פס"ד 4.ועד האגף המסחרי הקליטה 1-3 אשדוד פסק דין

הנתבעת 2 אחראית לתאונה מכוח היותה מי שהתקינה את המערכת החשמלית בשער, בשנת 2015, אשר גרמה לנזק ברכב.

מר פרנקו הסביר כי העיניות משפיעות רק על סגירת השער, וכלשונו (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 3-5): "העיניות משפיעות רק על סגירה. אין לה תפקיד בפתיחה. השער לא ייסגר במידה והמעבר לא פנוי. אם רכב יבוא במהירות יותר גבוהה מהמהירות שהשער ניפתח שזה 12 קמ"ש, אז למעשה הוא יתקע בשער". מר ציון יעיש מטעם הנתבעת 1חיזק את דבריו של מר פרנקו בציינו כי הוא מתגורר בבניין משנת 2006, וכי לא ידוע לו על תקלות בדמות סגירת שער על רכב כטענת הנהג (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 15).

...

לעדותו של מר יעיש, האחריות לגרם התאונה רובצת על כתפי נהג רכב התובעים (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 14-20): "זה שערים שעובדים 24/7, יום ולילה. עשרות אנשים נכנסים ויוצאים. אני טוען ככה אני טוען שאם זה קרה להם, הם אשמים. הם זה הנהג. לא נכנסים לשער אם הוא לא פתוח לגמרי בצורה מסודרת. בן אדם צריך להיות אחראי. עכשיו בכלל יש לנו עיניים מהצד, עשו שינוי, גם היציאה היא חופשית, הכניסה עם שלט. אנשים לא צריכים לצאת עד שהשער נפתח לגמרי". אני קובעת אפוא כי התובעים כשלו בהעמדת מסד ראייתי להוכחת הטענה לפיה השער היה תקול עובר לתאונה, במועד התאונה ולאחריה.

לא ניתן להסיק מעצם קרות התאונה כי הנתבעים כשלו באחזקה השוטפת של השער ובטיפול בו. לא הוכח לי ולא שוכנעתי, כי הנתבעים נהגו בקלות ראש ו/או בחוסר זהירות, וכי לא עשו כל הנדרש על מנת למנוע את התרחשות התאונה.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

לפניי תביעת שבוב כספית, על סך 24,634 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטחת התובעת על ידי שער חשמלי המוצב בכניסה לבניין מגורים המצוי ברחוב אהרון קרון 3 בראשון לציון (להלן השער החשמלי).

התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 כמי שהתקין לטענת התובעת את השער/מחסום בפתח מיתחם החניה, וכנגד הנתבעת 2 נציגות הבית המשותף ומבטחתה הנתבעת 3.

לגירסתו, הוא ביצע עבודות בשערים החשמליים שאינם נוגעים לתביעה זו וכי במסגרת עבודות אלו נימסרה תעודת אחריות לרכיב המצלמות בלבד ולא ליתר החלקים האחרים.

...

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים בפני, החלטתי לדחות את התביעה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

עם זאת, הנתבע 1 הוא שיישא בשכר העדה הגב' קרן צ'רניקוב כפי שנפסק, וזאת בשים לב כי העדה זומנה לבקשת ב"כ הנתבע 1 אשר ויתר בסופו של דבר על חקירתה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בנושאים שבמחלוקת ועיינתי באסמכתאות המצויות בתיק בית המשפט, נחה דעתי כי דין התביעה להיתקבל במלואה, וזאת מן הנימוקים המובאים להלן: שאלת האחריות נהג רכב התובעת, בן זוגה של התובעת, העיד כי בזמן נסיעתו, כאשר התנועה הייתה איטית, הבחין ברכב הנתבעים המתעתד להכנס לחניה פרטית בתוך חצרים של בית משותף, מצד ימין של הדרך.

לא בכדי נהג רכב התובעת העיד כי כאשר הבחין ברכב הנתבעים עומד בזוית לפניה ימינה לחנייה והבחין בשער החשמלי ניפתח המשיך בנסיעתו וכאשר הדופן הימנית של רכב התובעת הייתה מאחורי רכב הנתבעים, נסע רכב הנתבעים לאחור ופגע בו. איני מקבלת את ניסיונה של ב"כ הנתבעים להראות כי ישנו נזק למוקד דלת קדמית ימנית ברכב התובעת.

...

לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים והראיות שהוצגו בפניי, ראיתי לקבל כנכונה את גרסתו של נהג רכב התובעת למנגנון התאונה שאירע ולהעדיף אותה על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים.

לא בכדי נהג רכב התובעת העיד כי כאשר הבחין ברכב הנתבעים עומד בזווית לפניה ימינה לחנייה והבחין בשער החשמלי נפתח המשיך בנסיעתו וכאשר הדופן הימנית של רכב התובעת הייתה מאחורי רכב הנתבעים, נסע רכב הנתבעים לאחור ופגע בו. איני מקבלת את ניסיונה של ב"כ הנתבעים להראות כי ישנו נזק למוקד דלת קדמית ימנית ברכב התובעת.

ולסיכום הנתבעים ישלמו לתובעת את סכום התביעה בסך של 11,309 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

בתא"מ 39959-01-17 תובעת מבטחת הרכב את נציגות הבית המשותף שהשער החשמלי שייך לה (ביחד עם נציגות בית משותף שכן) וכן את חברת שערים (אב-שער) בע"מ (להלן: "חברת השערים") אשר לטענת התובעת התקינה את השער והנה אחראית לתחזוקתו השוטפת.

דיירת אחד הבניינים נהגה ברכבה, וביקשה להכנס למיתחם החניה.

בחירת הנהגת להכנס לשער למרות שהשער היה סגור כמחציתו ובתנועת סגירה, ולאחר מכן אף לעצור בפתח השער מתוך הנחה כי השער יעצור, מהוה נטילת סיכון בלתי סביר, לגרימת נזקים לגופה, לרכבה ולשער החשמלי, והנה בגדר רשלנות (ראו למשל תא"מ 2152-12-10; תא"מ 4312-06-13).

...

מסקנה זו מחייבת את דחיית תביעת מבטחת הנהגת (תא"מ 39959-01-17) וכן מחייבת לקבל את התביעה הנגדית של ועדי הבתים (תא"מ 13441-11-17) במישור האחריות.

לגבי טענות ועדי הבתים לעגמת נפש: נזק לשער לוועדי בתים, אינו מסוג המקרים המצדיק מתן פיצויים בגין עגמת נפש, ואף לא הוכחה לפניי עגמת נפש שכזו, ולכן לא מצאתי לפסוק פיצויים ברכיב זה. סוף דבר: התביעה בתא"מ 39959-01-17 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות בגין שכר העדים בסך 1,100 ₪, ולצד השלישי הוצאות בגין שכר העדים בסך 600 ₪; וכן תשלם שכ"ט עו"ד - בשים לב לסכום התביעה ולהיקף ההשקעה שנדרשה בתיק - בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים ובסך של 3,000 ₪ לצד השלישי (שנדרש לייצוג נפרד שכן הוא לא נכלל בתביעה, ואשר היה חשוף לתשלום מחצית התביעה אם היא היתה מתקבלת).

הנתבעת תשלם לתובעות בתביעה זו סך של 19,246 ₪ בצירוף שכ"ט השמאי בסך 1,000 ₪, בצירוף האגרה כפי ששולמה ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 3,378 ₪.