אחריות לנזקי סדקים בצנורות בטון

המחלוקת בין הצדדים הנה באשר לגורם אשר הביא לנזק – סדק בצנור המשותף הנ"ל, כאשר התובע טוען כי מקור הנזילה הנו עבודה לא מקצועית של עבודות שפוץ, שכללה, בין היתר, חיבור לא תקין של חלק מסוים לצנור המשותף , ומשכך, יש לקבוע כי הנתבעים אחראים לגרימת הנזק בדירת התובע, בעוד שהנתבעים טוענים כי מקור הנזילה הנ"ל הנו בצנרת השייכת לבית המשוף כולו, כאשר אותו סדק בצנור המשותף הנו תוצאה של בלאי או גורם שאינו בשליטתו, ולא תוצאה של עבודה רשלנית שבוצעה בחלק זה של דירתם, ולכן, כל דיירי הבית אמורים להישתתף בתיקון הליקוי בצנרת זו, ובמידה ויוכח נזק בדירת התובע עקב כך, להישתתף בפצוי התובע בגין כך, ועל כן, יש לדחות את התביעה נגדו, מחוסר עילה נגדו.

העד הנ"ל ציין מצאים אלה בחוות הדעת המשלימה מטעמו מיום 06.09.2020, בה ציין מר דותן כי צפייה בסירטון הנ"ל מחזקת את מימצאי בדיקתו מיום 08.09.19 לפיה הרטיבות בתיקרה היא תוצאה מנזילה מצנור ביוב 4 צול של הבית המשותף, כתוצאה מסדק שנימצא בחלק הצנור שמתחת לשכבת בטון ברצפת השירותים, בעוד שעבודות השפוץ באמבטיה לא כללו טפול בחלק זה ולא היה ביכולתן לפגוע בצנור זה, לאור מקומו בשלד הבניין, מתחת למשטח בטון.

...

המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לגורם אשר הביא לנזק – סדק בצינור המשותף הנ"ל, כאשר התובע טוען כי מקור הנזילה הינו עבודה לא מקצועית של עבודות שיפוץ, שכללה, בין היתר, חיבור לא תקין של חלק מסוים לצינור המשותף , ומשכך, יש לקבוע כי הנתבעים אחראים לגרימת הנזק בדירת התובע, בעוד שהנתבעים טוענים כי מקור הנזילה הנ"ל הינו בצנרת השייכת לבית המשוף כולו, כאשר אותו סדק בצינור המשותף הינו תוצאה של בלאי או גורם שאינו בשליטתו, ולא תוצאה של עבודה רשלנית שבוצעה בחלק זה של דירתם, ולכן, כל דיירי הבית אמורים להשתתף בתיקון הליקוי בצנרת זו, ובמידה ויוכח נזק בדירת התובע עקב כך, להשתתף בפיצוי התובע בגין כך, ועל כן, יש לדחות את התביעה נגדו, מחוסר עילה נגדו.

מכאן המסקנה שלא מדובר בנזילה שמקורה בצנרת פרטית של דירת הנתבעים אלא בצינור משותף של הבניין.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו.

הנתבע למעשה הכיר באחריותו לניזקי הנזילה בדירת התובע אלא שטען כי לא תיקון הסדק בצנור הוא שפתר את הבעייה אלא איטום של הגג והמרזבים; ובכל מקרה טען שבקש להביא מומחה מטעמו לצורך התיקון וסורב בידי התובע.

לעומת זאת, התובע הציג שרטוטים מקוריים של כל קומות הבית המשותף (ראו שרטוטים שצורפו לתגובה מיום 23/2/15 שנסרקו לתיק בית המשפט ביום 26/2/15), תוך סימון מיקום צנור הנקוז הנידון, העובר ממרפסת ביתו של הנתבע אל הקרקע (המסומן בשרטוט צ.מ.ג. – צנור מי גשם), כשעל-פי מיקומו ביחס לדירות לידן הוא עובר – בתוך עמוד בטון לאורך כל הבית המבנה – המסקנה היא שהוא לא משמש אותן דירות לכל נקוז שהוא.

...

המסקנה היא שהתובע פעל להקטנת עלות התיקון, כך שאין מקום להפחתה נוספת בקביעת עלות התיקון.

לאור כל האמור המסקנה היא שיש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע לשפות את התובע בעלות תיקון הנזק סך של 6,000 ₪ כשהסכום משוערך מיום ההוצאה ועד היום.

התוצאה: אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,120 ₪ תוך 60 ימים מהיום.

אילו היה מבצע העבודה על פי תכניות מר צ'רנובילסקי, היה בוחן את התכניות לפרטי פרטים; הוא לא התרשל בעת שהמליץ על מר גררה בפני התובעת, במיוחד כאשר מר גררה תיכנן את השלדים של כ-50% מהבתים בהרחבה של מושב יד רמב"ם. אין בינו לבין מר גררה כל הסכם חתום; לא אמר לתובעת שמר גררה יפעל על פי התכניות של מר צ'רנובילסקי, שכן כל מהנדס מתכנן על פי שיקול דעתו; לא התחייב לתת לתובעת טופס 4, והסביר את האחריות לכל פרט ופרט בדו"ח הבקורת לקראת קבלת טופס 4; את הגדרות ביצע לפי סימון של מודד שסימן לו את מיקום הגדרות; בשנת 2004 פנתה אליו התובעת בקשר לסדקים בבית, הוא הזמין את גררה לבית, אשר בחן את הסדקים ואמר שיש להמתין ולראות אם יתפתחו הסדקים, כי סדקים קורים בבניינים כל הזמן; בחודש ספטמבר 2005, בעת שחפרו מתחת לבניין וחשפו את הכלונסאות, המים הגיעו עד ראשי הכלונסאות, והיו צריכים להביא משאבה על מנת לשאוב את המים, כדי שיוכלו להכנס לחפירה ולבצע את הבדיקה הסונית; התובעת הכינה פרוטוקול של הישיבה עם מר אביגור, אך לא טירחה להמציא אותו לצדדים; בעת החפירה נאלצו לעבוד עם משאבות עקב כמויות המים הרבות שהיו בקרקע, ועלות העבודות שביצע בספטמבר 2005 על פי הצעת מר אביגור הייתה בין 15,000 ₪ ל- 20,000 ₪; לאחר ביצוע התיקונים שדרש מר אביגור הוסרו גורמי הסדיקה בבניין; לאחר ספטמבר 2005, פנתה אליו התובעת בדרישה לתקן את הנזקים בבניין, ותשובתו הייתה שמאחר ואינו אחראי לנזקים, אינו מתקנם ללא תשלום; הבניינים שבנה בהרחבה במושב היו על קרקע חרסיתית, ותביעת התובעת היא התביעה היחידה שהוגשה כנגדו; מר טיטנגר לא אמר לו לבצע שפועי קרקע וגינון; את השינויים מהיתר הבנייה ביצע לפי תכניות שינויים של מר טיטינגר, ולאחר מכן מר טיטינגר הגיש בקשה לועדה המקומית להתיר את השינויים; המרזבים הם חלק מתכנית האדריכל, והם שקועים בבטון; שפועי הקרקע נעשים בסוף בניית הבית, ולאחריהם מבצעים הגינון.

הוא לא היה בבניין בעת ביצוע השיפועים והקמת הגינה; צנור הביוב שהתגלה עשוי מצנורות בטון באורך מטר אחד, שאינם מחוברים ביניהם בבטון, והם הובילו לבור ספיגה.

...

סבור אני שיש לדחות טענה זו שכן כל מהנדס עם שיקול הדעת שלו והתכנון שלו, ואם מר גררה היה חפץ לקבל תכניות אלו היה מבקשן ממר אביטל או מהתובעת.

סבור אני שיש לדחות טענה זו של התובעת מהסיבות כדלקמן: 1) בהתאם לתכניות ולעדויות גובה המרזבים מעל פני הקרקע היה 20 ס"מ ואילו גובה הסינרים היה 10 ס"מ, כך שמבחינה טכנית לא ניתן היה ליצוק את הבטון של הסינרים על פתחי המרזבים; 2) הקרקע של מגרש התובעת הייתה מלאה במים, לא מן הנמנע שהגעת הבטון למרזבים נבע כתוצאה מתפיחה נוספת של הקרקע; 3) שיפוע הניקוז של מגרש התובעת היו שיפועים הפוכים עקב חוסר ניקוז נכון, שלא מן הנמנע שבוצעו בעת הקמת הגינה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעים.

המהנדס (והשמאי) אברהם תורג'מן, מטעם הנתבע (להלן: "המהנדס תורג'מן") ציין בחוות דעתו, בעקרי הדברים, שלא ניתן להתייחס לטענה לפיה יציקת הבטון גרמה לכיפוף בצנור הנקוז מכיוון שהתיקון בוצע לפני למעלה משנה (ממועד בדיקתו- מ.ה.) ולנתבע אין ידיעה על יציקת הבטון שהייתה במקום; עומק של 60 ס"מ נחשב לזניח כאשר מבצעים עבודות פיתוח וקיים חשד סביר שהצינור נפגע מעבודות פיתוח שביצעו התובעים; לפי תקן ישראלי 1555, חלק 3, ריצוף, קיימת דרישה שתכולת הרטיבות המותרת במצע ריצוף מחול תהיה עד ל-6%; בוצעו על ידו בדיקות לחות כאשר עד ל-15% הממצא מעיד לגבי יובש ומעל 20% על רטיבות; החלק הארי של הבדיקות בחדרי הבית הניב ממצאים העולים על 20% בתכולת הרטיבות; המקור לרטיבות הוא היצטברות מים מתחת למבנה עקב חוסר נקוז של המים באיזור החצר הקדמית; פתחי נקוז בחומה בוצעו כשנה וחצי לפני הבדיקה; המים בחצר חלחלו מתחת למבנה וגרמו לתפיחת הקרקע החרסיתית, מה שגרם להזזה ודחיקה של צנור הנקוז כלפי ריצפת הבטון של המבנה ולפגיעה בו שהובילה לבעיית נקוז; משכך, הנתבע אינו נושא באחריות לניזקי הרטיבות במבנה; יש לשים לב לסדקים הקונסטרוקטיביים שנמצאים, בין היתר, בחדר השינה של הבת, בתקרות בסמוך למבואה ובמטבח, בחדר המגורים ובקיר המשותף; הסדקים נובעים מתזוזות לא צפויות של יסודות המבנה שנגרמו כתוצאה מתפיחת הקרקע שמתחת למבנה שבאה במגע עם היסודות.

...

הנתבעת טענה בסיכומיה, בין היתר, שהתובעים לא הודיעו לה על התקלה במערכת הניקוז של הביוב ולא העמידו לה הזדמנות לבצע תיקון אך אין בידי לקבל את הטענה.

הנתבעת טענה בסיכומיה שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר אך סבורני שנוכח התקלה במערכת הניקוז שבאה לידי ביטוי בשנת 2014 והתובנות שהתגבשו בהדרגה לגבי מקור התקלה עד לאיתורה ותיקונה בשנת 2017, ניתן לומר שהתביעה הוגשה בפרק זמן סביר.

הנתבעים העלו בכתבי ההגנה וכך גם הנתבע בסיכומיו טענה לפיה התביעה הוגשה בחלוף תקופת הבדק שנקבעה לגבי התקנת מערכת אינסטלציה בחוק מכר (דירות), התשל"ג- 1973, אלא שאין מקום לקבל את הטענה מכיוון שצינור הניקוז לא בוצע לפי התקן והוראות למתקני תברואה והתנהגותם בעניין זה עולה לכדי הפרתו של הסכם ההתקשרות, בעניינה של הנתבעת, ורשלנות בעניינם של הנתבעים (ראו לדוגמא- ע"א 1846/92 נפתלי לוי נ' מבט בניה בע"מ, 19.8.1993; ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, 26.9.1996; ע"א 11512/04 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' גב ים חברה לקרקעות בע"מ, 16.11.2006) התוצאה התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה והנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים את החיובים הכספיים הבאים- סך של 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

על פי הנטען בכתב התביעה, מקור הנזילה הגורמת נזק לדירת התובע בסדק בצנור מרכזי השייך לבניין.

הנתבע מציין כי אינסטלאטור מטעם חברת הביטוח שביטחה את דירה מס' 10 ביצע בדיקה לאיתור הנזילה בנוכחות אינסטלאטור מטעם הנתבע במהלכה קדח בבטון העוטף את הצנור ופגע בצנור המרכזי.

בנסיבות אלה, אני מאמצת את קביעת המומחה שלא נסתרה ביחס למקור הנזק, נכון להיום, נזק מכאני שניגרם בסבירות גבוהה בעת שהתובע פער חורים בתיקרה ופגע בצנור, ואין בכך כדי להטיל אחריות על הנתבע.

...

מסקנה זו נתמכה בין היתר בהסבר הנוגע לחומר ממנו עשוי הצינור ועמידותו.

בהקשר זה אציין כי גם שקביעת המומחה אינה חד משמעית אלא קביעה בסבירות גבוהה, די בכך כדי להוביל למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח, בהתאם לנטל המוטל עליו, כי מקור הנזק בפגם או בלאי בצינור הועד.

לאור האמור, התביעה נדחית.