הואיל והאחריות לנקיטת אמצעי זהירות סבירים במקום העבודה מוטלת על המעביד עצמו, וכאן הוברר כי לא ננקטו אמצעים סבירים למניעת החלקה במדריגות ואף הונהגה שיטת עבודה אשר יצרה מפגע בדמות רטיבות במדריגות בשעות העבודה, אני רואה לנכון להעמיד את אשמו התורם של התובע על 15%.
סיכום
לאחר שקבעתי כי הנתבעת אחראית לניזקי התובע, אני מעמידה את הפצוי לו זכאי התובע על הסכומים הבאים:
א. כאב וסבל - 80,000 ₪;
ב. הפסדי שכר בעבר - 75,000 ₪;
ג. הפסדי שכר בעתיד - 326,000 ₪;
ד. הפסד פנסיה - 47,000 ₪;
ה. עזרת הזולת והוצאות - 43,000 ₪;
-------------------------------------------------
ו. סך הכל - 571,000 ₪
מסכום הפצוי יש לנכות את אשמו התורם של התובע, בשיעור של 15%, והיתרה תעמוד על 485,350 ₪.
...
אני סבורה, כי נכון יהיה במקרה הנוכחי לקבוע פיצוי לפי אחוז הגריעה מהשכר שאותו קבעתי קודם, ועל פי שכר של 6,000 ₪, שהיה שכרו של התובע לפני התאונה.
בשים לב לשיקולים מזה ומזה, אני סבורה כי יש לערוך את חישוב הפיצוי לעתיד על בסיס שכר של 8,000 ₪ (כ-80% מהשכר הממוצע במשק כיום) והחישוב המהוון (עבור 38 שנות השתכרות) יהא כדלקמן: 8,000 x 15% x 271.89 = 326,268
הפיצוי יעמוד על 326,000 ₪, במעוגל.
על פי הפסיקה ניתן לפסוק פיצוי גם בגין עזרת המשפחה, שניתנה ללא שכר (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277; רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני, 6.1.15), ובנסיבות הפגיעה דנן אני סבורה כי ראוי לעשות כן.
כן אני רואה לציין, כי נוכח נכותו התפקודית של התובע, ניתן להניח כי יזקק לעזרת הזולת גם בעתיד, לרבות בביצוע עבודות שונות ומקובלות במשק הבית, אשר לצורך ביצוען יזדקק התובע לעזרת בעלי מקצוע בשל המגבלה בהפעלת ידו הדומיננטית.