אחריות לנזקי גוף עקב ניתוח במיניסקוס בביטוח לאומי

בפסק דין חלקי שניתן ביום 14.4.2016 קבעתי כי הנתבעת התרשלה והנה אחראית לניזקי הגוף שנגרמו לתובעת עקב התאונה, אולם בגין אשמה התורם של התובעת יש להפחית רבע מסכום הפצוי בו יישאו הנתבעות.

הוא העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 19% - מהם 10% בגין מצב לאחר חבלה בברך ימנית ונזק למניסקוס הלטראלי, לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לחלק ראשון של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת), ו-10% בגין מצב לאחר קרע של הרצועה ACL (Anterior Cruciate Ligament - הרצועה הצולבת הקדמית) בברך ימנית מלווה בסימני אי-יציבות קדמית קלה ובהשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי, לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת.

אולם בקביעת נכות נוספת של 5% לא הסתמך המומחה רק על סעיף 48(2)(ז)(IV), שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של שרירים", אלא גם על סעיף 48(2)(ז)(III), שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס ללא הפרעות תפקודיות" ואשר מעניק נכות בשיעור 0%.

אשר לתקופה שלאחר מועד זה, את אשר החסירה התובעת השלימו נתוני דו"ח רציפות ביטוח במוסד לביטוח לאומי (נ/3) שהוגש מטעם הנתבעות לראשונה במהלך חקירתה הנגדית של התובעת, וממנו עולה כי שכרה הממוצע של התובעת בחודשים אוגוסט 2013 - דצמבר 2016 (43 חודשים) היה 4,775 ₪, ולאחר הצמדתו - 4,780 ₪.

נזק לא ממוני על-פי ההלכה, על הפיצויים בגין נזקים לא ממוניים בתביעות נזיקין בשל ניזקי גוף, שאינם בהתאם לחוק הפיצויים, להיקבע בהתאם לנסיבותיו של המקרה הפרטני, ולא על פי הסכומים הקבועים בדין ביחס לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין, פ"ד נה(1) 765, 768 (1999)).

...

אינני מקבל את השגותיו של בא-כוח התובעת על קביעת אחוזי הנכות הרפואית בחוות דעת גורן.

אשר על כן, הנני קובע כי הן הנכות התפקודית והן הפסד כושר ההשתכרות הינם בשיעור 14.5%.

כמו-כן, לא הונח בסיס ראייתי-רפואי שיש בו כדי להוביל למסקנה שבעתיד היא תזדקק לטיפולי פיזיותרפיה מעבר למכסת זכאותה בגלל התאונה שעברה, או שתזדקק לתרופות שאינן ב"סל הבריאות".

סיכום הנזקים סיכום הפיצוי לתובעת בגין נזקיה הינו: הפסד שכר בעבר - 195,584 ₪ הפסד כושר השתכרות בעתיד - 222,000 ₪ הפסדי פנסיה בעבר ובעתיד - 46,174 ₪ עזרת צד ג' בעתיד - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות בעתיד - 3,500 ₪ נזק לא ממוני - 50,000 ₪ סך הנזקים 527,258 ₪ הפחתת 25% אשם תורם 131,815 ₪ סך הפיצוי 395,443 ₪ התוצאה הנני מחייב את הנתבעות (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 395,443 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד הוצאתה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר הטרחה ששילמה התובעת למומחה הרפואי מטעמה והחלק ששילמה כשכר טרחה למומחה בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועדי התשלום ועד לתשלום המלא בפועל; (4) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 70,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כללי עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בשל תאונת דרכים מיום 7.3.2007, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים").

דיון ומסקנות הנכות הרפואית התאונה הוכרה על ידי ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

הוא העיד כי עבר ניתוח במנסקוס ברך ימין, הואיל וסובל משני בלטים בגב בצד שמאל ולכן מאמץ יותר את צד ימין (עמ' 18 ש' 8-10).

בעקבות הניתוח הוא לא עבד כחודשיים ולא קיבל הבטחת הכנסה, שכן לא הגיש המסמכים כשורה ולפיכך הפסיד 1,500 ₪ (עמ' 42 ש' 11-13, 17-19).

מנגד, התובע, מעסיקו ויתר העובדים, העידו כי התובע החל את עבודתו שם בתפקיד "אחראי פס חם וגריל, בהמשך בקצבייה וכיום בתפקיד לוגיסטי. אף אם התובע "היתרברב" בעת הגדרת מקצועו בפני רופאו, הרי טרם השלים את הוותק הנידרש לתפקיד "סו שף". כעולה מהעדויות, הותק לבדו, אינו קריטריון מספיק לתפקיד "סו שף". דומה כי התובע בעיניין זה, ביקש לייפות את הדברים.

סוף דבר התובע זכאי לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה: הפסדי שכר לעבר 122,630 ₪ הפסדי שכר לעתיד 170,000 ₪ הפסדי פנסיה 32,663 ₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ הוצאות רפואיות 10,000 ₪ הוצאות נסיעה 5,000 ₪ כאב וסבל 31,899 ₪ ____________________ ובסה"כ 382,192 ₪ נכויים: לטענת התובע בסיכומיו, יש לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי ששולמו לו בגין פגיעתו, לרבות דמי פגיעה, קיצבאות נכות זמנית ומענק נכות, בסך כולל של 71,796 ₪.

...

בהתחשב במהות הפגיעה, בתקופות הנכות הזמנית שנקצבו לתובע ובשיעור נכותו הצמיתה, הנני קובעת פיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, על דרך האומדנא בסכום של 10,000 ₪.

אולם, לנוכח חלוף הזמן, היעדרם לא מחייב את המסקנה כי הוצאות שכאלו לא נעשו.

סוף דבר התובע זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה: הפסדי שכר לעבר 122,630 ₪ הפסדי שכר לעתיד 170,000 ₪ הפסדי פנסיה 32,663 ₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ הוצאות רפואיות 10,000 ₪ הוצאות נסיעה 5,000 ₪ כאב וסבל 31,899 ₪ ____________________ ובסה"כ 382,192 ₪ ניכויים: לטענת התובע בסיכומיו, יש לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי ששולמו לו בגין פגיעתו, לרבות דמי פגיעה, קצבאות נכות זמנית ומענק נכות, בסך כולל של 71,796 ₪.

שנתיים לאחר הארוע כאשר התברר שהתובעת עומדת לעבור ניתוח ויש קשר לנפילה בבית, מסרה הנתבעת 1 לתובעת שיש לה ביטוח לבית "בואי תתבעי את הביטוח של הבית שלי, יש לי ביטוח צד ג'...". התובעת הכירה את הבית היטב.

עצם העובדה כי התובעת זכרה שסיפרה לנתבעת 1 על ארוע התאונה עם שובה מאספת ההורים מקום בו מסרה לחוקר ביטוח לאומי ולחוקר הנתבעת 2[footnoteRef:4] כי לא סיפרה לנתבעת 1 על התאונה ביום הארוע אלא למחרת היום סיפרה למעבידתה, היא גיסתה של הנתבעת 1, אין כדי לאיין את קרות המקרה.

האחריות: טוענות הנתבעות כי הטלת אחריות על הנתבעת 1 בגין ארוע התאונה תהווה חציית קו והטלת אחריות מוחלטת בגין תביעות בגין ניזקי גוף.

בארטרוסקופיה הראשונה שעברה התובעת כשנתיים לאחר התאונה, לא מצאו נזק למיניסקוס ורק הפליקה המדיאלית טופלה באותה היזדמנות[footnoteRef:6] שכן נראתה מודלקת מעט.

לתובעת צלקת נוספת בגין הניתוח השני שאמנם תקינה אולם אליה נלווים כאבים מוקרנים לאורך השוק.

...

שוכנעתי כי לבד מעבודתה של התובעת בשרותה של הגברת נעה זבידה, העניקה התובעת שירותי שמרטפות גם במקומות אחרים, כמו אצל הנתבעת 1[footnoteRef:7], כמו אצל שרון צור (חברתה של הגברת נעה זבידה, ראה חקירתה במל"ל).

אני סבור כי דרישתה של התובעת לפסיקת פיצוי על סמך פוטנציאל הכנסתה במומה, קרי 9,200 ₪ הינו סביר ועל בסיסו אפסוק פיצוייה.

לאחר עיון בשלל התיעוד הרפואי ומבלי להתעלם מחוות דעתו השנייה של המומחה אשר לא פסק אי כושר מלא לאחר הניתוח השני, אני סבור שבמכלול הדברים יש להעמיד את אי כושרה בגין שני הניתוחים על 6 חודשים.

עסקינן בתביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן-החוק), לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם, על פי הנטען, לתובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.11.2012, עת רכב על אופנוע (להלן- התאונה).

בחודש יוני 2011 ניחבל התובע בברך ימין במהלך משחק כדורגל ואובחן עם קרע במנסקוס הלטרלי, אשר טופל בניתוח (עבר ארטרוסקופיה בחודש מרץ 2012).

בתצהיר עדותה הראשית (ת/10) תיארה את התובע כמי שהיה עובר לתאונה "אדם רציני ואחראי", "עבד כעצמאי כצלם אופנה...רווק והקריירה הייתה בראש מעייניו וזוגיות לא עניינה אותו. היו לו שאיפות גדולות להצליח להתפרסם ולבסס את עצמו כלכלית.", "פעיל ספורטיבית ובעיקר אהב לרכב על אופני שטח ומאוד אהב לצאת לטיולים ולצלם נופים", כשלאחריה "השתנה" ו"לא הצליח להיתאושש ממנה" "הפך להיות אדם שברירי וצריך לעזור לו", "מצוי כל הזמן תחת כאבים...קשה לו ללכת ולעמוד הרבה זמן על הרגליים. קשה לו לרדת ולעלות במדריגות, קשה לו לשבת במנוחה והוא כל הזמן באי שקט. מאמץ גופני מעייף אותו ומחמיר אצלו את הצליעה."; "מצבו הנפשי ...לא טוב. הוא בדיכאון והוא סובל ממצבי רוח וכל הזמן עסוק במה שהיה. קשה לו להניע את עצמו והוא לא מצליח למצוא את כוחות הנפש להתקדם הלאה, להיתמודד עם היום יום כפי שהצליח בעקבות התאונה שארעה בתקופת הצבא". 14.1 בחקירתה הנגדית אישרה כי לאחר התאונה התובע "בנה בית [בנווה מונסון]... ההורים... עזרו לו והוא בנה בית" יחד עם אחותם הנוספת (שני בתים צמודים) וכי התובע, על פי ידיעתה, היה מגיע לאתר (עמ' 163-164 לפרוטוקול).

על יסוד מכלול הראיות שבאו לפניי, מוצאת אני לדחות את האופן בו ערך התובע את חישוב ניזקו, זאת משלא הונח, לדידי, המסד הראייתי הצריך לקביעה לפיה יש לייחס את מלוא הירידה בהכנסות בשנים שלאחר התאונה (למעט תקופות אי-כושר מלא של 4 חודשים) לתוצאותיה, אף לא לקביעה כי התובע לא יכול היה ואינו יכול להמשיך ולעבוד כצלם כבימים עברו (ואומנם המוסד לביטוח לאומי לא מצא להפעיל את תקנה 15).

...

בחינת המארג הראייתי אכן מביאני למסקנה לפיה התובע לא הוכיח את נזקו הנטען בראש נזק זה. התובע הציג כראיות קבלות על תשלום מחצית דמי השכירות שנגבו בגין הסטודיו לחודשים מרץ-דצמבר 2013 ולחודשים ינואר – פברואר 2014 בלבד (ראו מסמכים 455-459 למוצגי התובע).

משכך סבורני כי יש לערוך את הניכוי על פי החישוב הכולל את המענק, קרי; ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך של 997,983 ₪, בשערוך למועד פסק הדין.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגובה נזקו העולה כדי הסך של 2,748,198 ₪ הפסד שכר לעבר 600,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 1,505,405 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד 270,000 ₪ ניידות לעבר ולעתיד 150,000 ₪ הוצאות רפואיות/ נסיעות לטיפולים לעבר ולעתיד 75,000 ₪ כאב וסבל 147,793 ₪ בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (ראו סעיפים 44.2 ו-45.2 לעיל) וכן השתתפות עצמית בנזק שאינו ממון על פי תנאי פוליסת ביטוח החובה (ראו סעיף 40 לעיל).

רקע עסקינן בתביעת ניזקי גוף בגין תאונת עבודה (נפילה במדריגות) מיום 4.11.2017.

בה בעת, ציינתי כי אם חפצים הצדדים בכל זאת לקבל הצעה על 100% מהנזק, הכפופה לקנית סיכון בשאלות של אחריות ואשם תורם (כדי שיוכלו לקנות סיכוניהם במו"מ ישיר), יודיעו כן ותשלח הצעה.

בארתרוסקופיה הודגמה לזיה בקוטר של 2 ס"מ והוא עבר ניתוח השתלת סחוס ביום 24.01.11 בביה"ח רמב"ם. המומחית מציינת כי לנוכח בדיקת MRI אשר הדגימה שבר אוסטאוכונדרלי של קונדיל פמורלי לטראלי עם הסטה של הפרגמנט לטרוכליאה וקרע של מנסקוס מדיאלי אחורי, עבר התובע ביום 21.01.18 ניתוח בבי"ח רמב"ם לקיבוע השבר על ידי פינים מסוג re-unite.

חתימת מיקוד על טופס זה ועל טופס בל/250 נידרשת כדי לאפשר לתובע למצות זכויות בביטוח הלאומי, ואין לראות בה משום הודאת בעל דין בנסיבות התאונה, בפרט מעת שלא היו לתאונה עדים.

כך ציין עוד בטופס ההודעה על התאונה למל"ל. אך כל שהיה יכול אותו מנהל איזור או משמרת ממיקוד למסור, לו הובא לעדות, הינו לכל היותר שנימסר לו מפי התובע שנפל.

...

אולם איני מקבל כי הוכח שהחליק בשל רטיבות.

לסיכום: מדובר בעדות יחידה של בעל דין.

התביעה נדחית.