בסעיף 1 לחוק המכר דירות, מוגדר מונח "מוכר" לצרכי החוק כדלקמן:
"'מוכר' – מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה;"
בע"א 4050/15 אורית יהודאין גוברין נ' ירון לבנשטיין (פורסם בנבו, 28.12.2017) (להלן: "עניין לבנשטיין") עמד ביהמ"ש על תכליתו של חוק המכר דירות:
"חוק המכר דירות מסדיר את היתנהלות השוק הפרטי בתחום מכר הדירות באמצעות קביעת הסדר קוגניטי, זאת מתוך הכרה בכשלי שוק אפשריים שמקורם בפערי המידע שבין מוכרי דירות לקונים. ההסדר שנקבע בחוק מחולק לשני מישורים מרכזיים: הראשון מתייחס לחובת גילוי המידע מצד המוכר, והשני נוגע לאחריות המוכר להתאמת הדירה".
לעניין השיקולים בחקיקת חוק המכר דירות ראו בספרו של אביחי נ' ורדי, עו"ד, דיני מכר דירות, ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2009) בע' 34:
"אחד השיקולים העקריים שהובילו לחקיקת חוק המכר (דירות) היה קיומו של היבט צבורי וחברתי ראשון במעלה הטמון בחוזים לרכישת דירה. בע"א 148/77 רוט ואח' נ' ישופה(בניה) בע"מ, היתייחס בית המשפט העליון לסוגיה זו, ופסק: 'מעמדו של הקונה, מבחינת כח המיקוח והתמרון ונסוח החוזה אינו זהה, בחלק ניכר של המקרים, לזה של בונה הדירה... משמע, מדובר על מערכת יחסים בה נעדר לעיתים קרובות מידי הבסיס של שויון המעמד והאיזון בין הצדדים הכורתים את החוזה ואין הדעת סובלת...' העדר שויון בסיסי בין הצדדים לחוזה מכר דירה חייב את היתערבות המחוקק לשם הגבלת חופש ההתנאה בין הצדדים לעיסקת המכר."
בעיניין לבנשטיין קבע בית המשפט כי חוק המכר דירות חל גם על יזמים פרטיים:
"תחולתו של החוק אינה מוגבלת רק לחברות בניה, והוא עשוי לחול גם על אנשים פרטיים במקרים מסוימים. יזם פרטי, אשר בונה דירה באמצעות קבלן משנה, במטרה למכרה ולהפיק רווח יזמי מהמכירה – עשוי בהחלט להכנס לגדר תחולתו של חוק המכר דירות. אף אם ניתן להרהר עיונית במצב משפטי זה, הרי החוק אינו עורך הבחנה כזו בין חברות בנייה ליזמים פרטיים. על רקע זה ניתן לציין כי ההצדקות להחלת החוק על חברות בניה מתקיימות במידה רבה גם בנוגע ליזמים פרטיים. ליזם הפרטי יש יכולת לוודא שהבנייה תיעשה כראוי, ואף לערוך הסכמים מול הקבלן המבצע, המסדירים את אחריות הקבלן כלפי היזם. כמו כן כאשר מדובר ביזם הבונה דירה במטרה למכרה ישנו חשש לשימוש בחומרי גלם זולים, ובנייה בסטאנדארט נמוך על מנת לחסוך בהוצאות (זמיר, עמ' 176). כך או כך, וכאמור, לשונו של החוק אף היא רחבה דיה וכוללת גם אדם פרטי שאינו עוסק בבנייה ומכירה של דירות, אלא ייתכן שביצע עסקה כזו באופן חד פעמי. זאת כל עוד הוא בנה את הדירה במטרה למכרה." (פ' 9 לפסה"ד)
חוק המכר דירות חל על רכישת דירה מקבלן או מיזם.
סיכום ביניים- איחור במסירה
לעניין טענת התובע ביחס לאי תיקון ליקויי הרטיבות, התובע קיבל את החזקה בדירה ועבר להתגורר בה. בסעיף 66 לפסק הדין קבעתי, כי הנתבעת אינה אחראית לליקויי הבנייה נשוא חוות דעת מומחה בית המשפט, למעט ביחס לליקויים המנויים בסעיפים 1.1; 1.2; 1.4; 1.5; 1.7; 2.2, המתייחסים להתחייבויות הספציפיות של הנתבעת כלפי התובע, לתיקון הריצוף בשתי המרפסות בדירה.
...
לאור האמור, התביעה ברכיב זה נדחית.
סוף דבר
אשר על כן התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע סך 28,828.8 ₪ בגין ליקויי בניה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה;
סך 254,000 ₪ בגין ירידת ערך, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 23.6.2015;
סך 3,680 ₪ בגין דיור חלופי וכן סך 15,000 ₪ בשל עוגמת נפש.