אחריות יבואן על חלק מורכב ברכב

התובע ביקש לקבל הערכה נוספת של עלויות התיקון וחזר למוסך המורשה, שם התברר לו כי בדיקת המוסך המורשה העלתה שמורכבים ברכב פלגים לא מקוריים שאינם תואמים לדגם הרכב.

על פי המסמך שקבל התובע מהמוסך המורשה, "אי החלפתם [של הפלגים] תיגרום בעתיד לכשל בסליל ההצתה". לנוכח דברים אלו, חשו התובעים מרומים, סברו שקבלו רכב שבו הותקנו חלקים שלא מתאימים לדגם זה ובנגוד להוראות היצרן, חשבו שהמוכרת הסתירה מהם מידע והם נדרשים לשלם סכומי כסף משמעותיים בשל תקלות שלא צפו, ועל כן ביקשו ביום 2.4.2015 לבטל את הסכם המכירה ואת הסכם החכירה, להחזיר את הרכב ולקבל את כספם חזרה.

התובעת חתמה רק על חלקו התחתון של הטופס המתייחס לאישור מחיר הרכב וקבלתו לחזקתה.

עד הנתבעת, מר רמי פיאדה, מנהל טכני אצל הנתבעות, נישאל מדוע החלפת הגיר לא מופיעה בתדפיס היסטורית הטיפולים של הרכב ומסר כי לגישתו "להחליף גיר זה לא טפול, זה תיקון. היסטורית טיפולים זה שונה מהיסטורית תיקונים. להחליף מגב גם זה תיקון... זה לא הולך לפי הגודל... יש שגרת טיפולים שהיצרן קובע לבדוק/להחליף, לפי מה שצריך. ישנם דברים שמחליפים ללא בדיקה מוקדמת. אלו הנחיות היצרן. אנו צמודים לשגרת הטיפולים של היצרן... אם היבואן מחליף חלק כלשהוא זה אומר שיש להם בעיה של כשל חלק של היצרן, אז הוא לוקח את החלק... ומקבל חלק חדש. אבל זה לא מינוס, זה פלוס." (עמוד 24 שורות 13-33).

מר רמי זיסמן, מנהל שרות שלאחר מכירה אצל הנתבעות, ציין בעדותו כי "קודם כל הצעת המחיר הזאת היתה טעות ביסודה... הצעת מחיר מגיעה למוקד הטכני ולמוקד אחריות והוא זה שאם זה במסגרת אחריות אמור לאשר את זה פלוס דמי הישתתפות עצמית של 400 ₪...". במצב דברים זה, כאשר מדובר בתקלה המכוסה במסגרת האחריות שנתנו הנתבעות לרכב עם מכירתו, פעלו הנתבעות בחוסר תום לב, בהעברת דרישה לתובעים, לשלם עבור תיקון אותה תקלה.

...

סוף דבר לאחר הפחתת החלק התואם את שיעור אחריותם התורמת (25%), חייבות הנתבעות, יחד ולחוד, לפצות את התובעים בסך של 20,250 ₪.

הנתבעות תשלמנה לתובעים את הסכום הכולל (26,105 ₪) בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ההודעה לצד שלישי נדחית, ללא צו להוצאות.

לכן, לכאורה על פי גישה זו, ניתן לומר כי אם היבואן אינו אחראי לרכב עצמו מקום בו הרכב נשרף למשל, כי אז אין לו אחריות גם לחלקיו – כך אם למשל המצבר באופן תאורטי נשאר תקין.

לו הייתה נמשכת האחריות על הרכב או על חלקיו, יכול והתמחור היה שונה, משיש בכך להשליך על עבודת השקום מקום בו מחזירים את הרכב או חלקיו ליבואן לשם תיקון.

אם כך, מדוע אל תיאם קודם לכן? כמו כן, לשיטתו אין כל רלבאנטיות לבדיקת המצבר אם הרכב מפורק או מורכב (שם, עמ'18).

...

סיכומו של דבר, גם אם נקבל את טענת התובע שהוא פנה לנתבעת ביום 02/07/2019 ובירר מה אפשר לעשות עם המצבר, אין בזה כדי למלא אחר דרישת כתב האחריות לפיה יש להביא את הרכב פיזית מיד למוסך הנתבעת כשמתגלית תקלה לכאורה.

אין בידי לקבל את טענת התובע להתגבר על דרישה זו בכך שהוא מניח הנחת יסוד ש"גם אם הייתי מגיע עם הרכב פיזית לא הייתם מתקנים כי רשום הערה שהרכב אובדן להלכה" עת זו נסתרה על ידי הנתבעת ובסופו של יום הרכב כן נבדק, כאשר הובא הרכב.

על כן, ולנוכח האמור לעיל, משהתובע לא עמד במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי להוכיח כי המצבר עומד בתנאי האחריות, הרי שהוא לא זכאי לפיצוי ואין מנוס אלא לדחות את התביעה.

במכתב צוין, בין היתר כי: "לאחר שבחנו את טענותיכם, הן אלו שפורטו במסגרת התכתבויות ביניכם לבין גורמי המשרד השונים, והן אלו שהועלו במסגרת הדיון עמנו, את טענות היבואנים העקיפים שהובאו בפנינו, וחומר רקע נוסף שמקורו בשלבי חקיקת החוק השונים, הגעתי למסקנה כי אין בידי לקבל את טענותיכם [...] לאור האמור אבהיר כי מחובתם של יבואני הרכב הישירים לממש את אחריות היצרן לכל רכב מהתוצר המיובא על ידם וזאת בהתאם לסעיף 49(א)" (להלן: החלטת הסמנכ"ל או ההחלטה).

אשר להתחייבות היצרן – אכן, כטענת המערערות, התחייבות היצרן נוגעת למימוש "האחריות שנתן היצרן", ומכך ניתן ללמוד שהאחריות תחומה לתנאים שנקבעו בה ושאין מקום להבחין בין התניות השונות המצויות בה. עם זאת, התחייבות היצרן היא לאפשר מימוש אחריות כאמור "לכל רכב מתוצרתו המיובא לישראל". בדומה לדבריי בחלק הניתוח הלשוני של סעיף 49(א), מתיבה זו ניתן ללמוד על כוונה של המחוקק להבטיח שהרכבים שיגיעו לישראל יזכו לשירותי האחריות שקבלו עת שנרכשו.

זאת, נוכח לשון ההוראה אשר אינה מקילה על המלאכה, וכן נוכח התמונה המורכבת העולה מהליכי החקיקה הנוגעים לסעיף.

...

בהינתן כל האמור לעיל, אני סבור כי הפרשנות שלפיה חובת מימוש האחריות חלה גם על אחריות היצרן כפי שניתנה במדינת המקור, היא זו המיטיבה להגשים את תכליתו של סעיף 49(א).

סוף דבר הגענו לסוף מסענו הפרשני.

הנשיאה א' חיות: מקובלת עליי עמדתו של חברי, השופט ע' פוגלמן, כי יש להעדיף את הפירוש להוראת סעיף 49(א) לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 (להלן: חוק רישוי שירותים), שבו מצדדים המשיבים.

תנאי האחריות המנוסחים בלשון רחבה, מבהירים כי האפשרות לפגם בייצור של חלק מרכיבי המכוניות הנמכרות על ידי היבואן אינו תרחיש בדיוני וכי היבואן נוטל על עצמו את האחריות במקרה שפגם שכזה יופיע.

המתח בין הצורך להבטיח אחריות של יצרנים ויבואנים על כלי הרכב, ובין הצורך שלא להכביד בעול האחריות על יבואנים אלה מחייב איזון מורכב, ואני סבורה כי יש קושי ממשי להטיל על בית משפט את התפקיד הזה, אף אינני בטוחה כי בית המשפט הוא זה שצריך לערוך את האיזון הזה, ואני מפנה לסעיף 28 לחוק הרשוי המסמיך את שר התחבורה, באישור ועדת הכלכלה, לקבוע את הקף האחריות שתנתן על רכבים.

...

סוף דבר מאחר שמצאתי כי הסדר הפשרה הוא "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינים של חברי הקבוצה" (סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות), אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן על כל תנאיו ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה מהווה גם סילוק וויתור של המבקשים ושל חברי הקבוצה כהגדרתם בהסדר הפשרה המתוקן כלפי המשיבות.

בהסכמת הצדדים, ולפי סמכות בית המשפט מכוח סעיף 20(ב) לחוק תובענות ייצוגיות אני ממנה את רו"ח ברדיצ'ב לשמש כממונה ומפקח על ביצוע הסדר הפשרה.

לחלופין, דין ההליך לסילוק על הסף מחמת שהוי רב; לאור תום תקופת האחריות בגין כלי הרכב הנדונים ובאשר מטבע הדברים אין יצרן שיכול להיות ערב "לכל החיים" למוצר תעשייתי מורכב כמו כלי רכב.

המשיבה 1 טענה בתשובתה בין היתר כי היא רק מייבאת ומפיצה את רכבי המשיבה בישראל, אינה מעורבת ואינה קשורה לתיכנון, הרכבה או ייצור של הרכב על חלקיו השונים וכפועל יוצא מכך אין ולא יכולה להיות מחלוקת עובדתית ומשפטית כי איננה אחראית לתוצאות של הכשל הנטען והמוכחש ברכב.

...

סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה המתוקן על יסוד הוראות אלה כמפורט לעיל ולהלן, מצאתי כי הסדר הפשרה משקף פתרון ראוי והוגן לתובענה.

פטור ממינוי בודק מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשת הצדדים ואין מקום למינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, בשים לב למינויו של מקפח על ביצועו של הסדר הפשרה.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.