אחריות חברת השכרת רכב כלפי צדדים שלישיים

עקרונות אלו הוסכמו בעיניין בסט קאר נ' דגן לעיל , שם נכתב כך: "אשר לטענת המבקשת כי לא קמה לה אחריות לתאונה שגרם משיב 2, אני סבורה כי צדק בימ"ש קמא בדחותו את הטענה. מצב בו לא תוטל אחריות על בעליו של רכב, כאשר נגרמו באמצעות רכבו נזקים לאדם אחר, מנוגד לכל הגיון. אי הטלת אחריות על בעל הרכב רק משום שהנוהג ברכב בפועל לא אותר, עלול ליצור מצב בו כל מי שניפגע מרכב בו נהג אדם שאיננו בעל הרכב, יישאר ללא תרופה כאשר לא אותר הנהג. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחברת השכרה; חברות השכרה שעיסוקן בהשכרת רכב מודעות לכך שלעתים השוכר שגרם נזק לרכב השכור או לצד שלישי אינו ניתן לאיתור. לפיכך, מחובתן לבטח עצמן מפני מקרים מסוג זה, שהרי כבעלים של הרכב הן אחראיות לכל נזק שניגרם באמצעותו." הינה כי כן, משכירת רכב יוצרת סיכון כלפי צדדים שלישיים, הביטוח שהיא מחוייבת לעשות מגן עליהם מפני סיכונים אלו, אי עשיית ביטוח מהוה רשלנות של משכירת הרכב כלפי הצד השלישי, מה שמקנה לו זכות תביעה ישירה.

...

בנסיבות אלו דין התביעה להתקבל במלואה.

אשר על כן, ישלמו הנתבעים לתובעות, ביחד ולחוד: לתובעת 1 , סך של 25,533 ₪.

כן ישלמו הנתבעים לתובעות את שכרו של העד אלקיים בסך 250 ₪, אגרות בית המשפט כפי ששולמו, וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור של 6,000 ₪.

התובעת ביססה את עילת התביעה על מספר טעמים שמהווים לטענתה בסיס להטלת האחריות על הנתבעת 3, כדלקמן: ראשית, חובת הנתבעת כחברת השכרה לבטח הרכב, המהוה תנאי לקבלת רישיון עפ"י צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמ"ה-1985 (להלן: "צו הפיקוח "), מקימה יריבות ישירה כלפי צדדי ג', בהנתן הוכחת הפרתה של החובה הנ"ל. שנית, הנתבעת משמשת כמעין מבטחת הרכב ולכן אין חשיבות למערך היחסים החוזיים שבינה לבין שוכר הרכב.

...

. טענתה של המבקשת כי אין היא אחראית כלפי צד שלישי שניזוק מרכב המצוי בבעלותה כיוון שהיא אינה חברת ביטוח, מנוגדת לחובה החלה עליה על פי החוק, ודינה להידחות.

לאור האמור, התביעה נדחית.

ושוב חוזרת השאלה בדבר אחריות משכירת רכב לנזקים שגרם שוכר הרכב לרכב של צד ג'.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעות סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה – 1985 אינו מחייב עריכת חברה המשכירה רכב לרכוש ביטוח רכוש כלפי צד ג' ותחולתו מצומצמת לרכישת ביטוח בגין חבות ניזקי גוף בלבד.

...

לפיכך, אין מנוס אלא לקבל את גירסת נהג התובעת לתאונה, המצביעה על אחריותו המלאה של הנתבע לקרות התאונה.

נוכח האמור, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 6,981 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת 3 ביקשה להסתמך על שלושה פסקי דין לעניין זה, אשר לטענתה הגבילו את האחריות של חברת השכרת רכב כאילו הייתה חברת ביטוח ובהתאם להגבלות החלות על החבות של חברות ביטוח: בפרשת טופ (ת"א (שלום י-ם) 588/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' טופ בע"מ (פורסמה בנבו; 10.01.2008) נדונה שאלת מעמדה של חברת השכרת רכבים (שבפרשה זו הייתה גם כן הנתבעת דנן) כמעין מבטחת, וכמבטחת הלכה למעשה ביחסיה כלפי הצדדים השלישיים.

...

בחינת טענות הצדדים מביאה למסקנה, כי מידת האשם של כל אחד מהנתבעים כלפי התובעת שווה, כאשר כלפי כל אחד מהנתבעים יש עילת תביעה שונה – בנזיקין, לצד (אך לא במקום) תביעה בעילה סטטוטורית כלפי הנתבעת 3 בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981.

ואולם בחינת טענות הנתבעים – האחד כלפי השני – מביאה למסקנה, כי לנהג והמעסיק קיימת זכות השתתפות מלאה מהנתבעת 3 בהתאם לסעיף 84 לפקודת הנזיקין.

סיכום ומסקנות נוכח כל האמור לעיל – אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 12,413 ₪.

כעת יש לבחון את התקיימות התנאי השני: האם חבותה של הנתבעת 2, חברת השכרת רכבים הנושאת באחריות לתשלום נזקים שנגרמו לצד שלישי כתוצאה מתאונה בהתאם להסכם השכרה, היא "חבות המכוסה על ידי חוזה ביטוח"? באם התשובה לכך חיובית, אזי יש מקום לבחון באם מתקיימות הוראות הפטור החלות מכוח הפוליסה או מכוח חוק חוזה הביטוח, ובעניינינו, הוראת הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

אולם לא ניתן לגזור גזירה שווה ממערכת יחסים זו למערכת יחסים בה אין מדובר במבטחת, אלא ב"מעין מבטחת", אשר חבותה כלפי הצד השלישי נובעת מכוח יחסים חוזיים שנכרתו בין חברת ההשכרה ומשכיר הרכב.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את ראיותיהם, אני סבורה שהנתבעת 2 לא עמדה בנטל השכנוע לצורך קביעת המרמה כממצא עובדתי, וגם לא הצליחה לערער את הבסיס הראייתי שהציבה התובעת לביסוס טענותיה ועילת תביעה.

בע"א 2285-06-16 בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (16.3.17), תהה כבוד השופט אלכסנדר רון על נפקותו המשפטית של המושג "מעין מבטחות": "למושג זה ביטוי בחלק מהפסיקה שצוינה והמצדדת באחריות חברת ההשכרה, ודומה, נדרש אני להתייחס אליו במסגרת זו, ולו רק בשל כך שעל שולחני מונח ערעור על פסיקת בית משפט קמא ובמסגרתה מהווה מושג זה אבן פינה לפסק הדין – ראה עמ' 1 שורה 15 לפסק דינו של בית משפט השלום. ברם, ובפרט לאור כל האמור, גם לאחר שהפכתי במושג זה וחזרתי והפכתי בו, אינני משוכנע שעלה בידי להבינו כל צורכו. גם עובר לחתימת פסק דין זה, "מעין מבטח" מהו, אינני בטוח שאני מבין.

סיכומם של דברים מכל האמור עולה כי דין התביעה להתקבל.