אחריות המעביד על תקיפה בעבודה שבוצעה בידי עובד אחר

באתי לצאת שכוס הקפה בידי ואז קם בעצבים זרק את הכסא לאחורה וסגר בחוזקה את הדלת של המשרד שהוא רוכן מעליי ועם היד מנופף ובאצבע מעליי שיובן האיש מאוד גבוה צעק עליי את לא יוצאת מהחדר עד שתשמעי את כל מה שיש לי להגיד לך. אני לא זוכרת אם נעל את הדלת או רק סגר ואז התחיל לצעוק עליי ולא נתן לי להשחיל מילה.

בתוך כך, על המעביד לספק סביבת עבודה בטוחה, להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובתהליך העבודה, להנהיג שיטות עבודה נאותות ולפקח על ביצוען (ראו: ע"א 741/83 גוריון נ' גבריאל פ"ד לט(4) 266, 271 (1985); ע"א 447/85 בוארון נ' עריית נתניה פ"ד מב(1) 415 (1988); ע"א 663/88 נירויאן נ' לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז(3) 225, 229 (1993).

התובעת מלינה על ארוע ספציפי מוגדר בזמן ובמקום במסגרתו הותקפה מילולית עד תחושת איום על בריאותה ושלמות גופה.

בעוד שלא ניתן לצפות ממעסיק להביא בחשבון כל תגובה רגשית כזו או אחרת לויכוחים או מחלוקות שבשגרת העבודה, הרי שבכל הנוגע לארוע המתואר על ידי התובעת, על אורכו ועל תוכנו, צריך היה המעסיק, גם כעניין של צפיות נורמאטיבית להביא בחשבון את מינעד התגובות הרגשיות האפשריות.

" בע"א 8027/14 ‏ ‏שורוש נ' שליאן (29.11.2015) צוינו האינדיקציות השונות לבחינת השאלה אם העובד ביצע מעשיו במסגרת תפקידו: "... ככלל, על מנת לפטור מאחריות שילוחית, לא סגי בכך שהעובד ביצע את עבודתו באופן לא נאות, ברשלנות ואף ברשלנות-רבתי. הוראת סעיף 13 היא החולשת על אחריותו של המעביד, ולא הוראת סעיף 64(2) לפקודה.

...

כך או כך, בהתחשב בנכותה של התובעת ובעובדה כי עד עתה לא הוציאה הוצאות משמעותיות על טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, ומאידך בהתחשב בקביעות ד"ר גונן לפיהן התובעת תפיק תועלת מטיפול CBT למשך חצי שנה, אני קובעת פיצוי גלובלי על סך 10,000 ₪ לעבר ולעתיד בראש נזק זה. נזק לא ממוני האירוע נשוא התביעה הותיר חותמו על התובעת והשלכותיו מורגשות אצלה גם היום.

סוף דבר סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר - 40,000 ₪ אובדן כושר השתכרות - 160,000 ₪ פנסיה 25,000₪ עזרת צד ג' 2,000 ₪ הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות אחרות 10,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 277,000 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר שכר העדים כפי שנפסק והחזר הוצאות למומחים –בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

בעניינינו כאן, המחלוקת העיקרית הנה בשאלה האם המעשה נעשה "תוך כדי עבודתו" או שמא מדובר, כטענת הקבלן, במעשה "שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד". בע"א 8027/14 שורוש נ' שליאן (פורסם בנבו, 29.11.2015) (להלן - ענין שורוש) קבע בית המשפט העליון כי ניתן להשתמש במספר אינדיקאציות בבואנו לקבוע האם מעשיו של העובד בוצעו במסגרת תפקידו, או שמא חורגים הם מהרשאת המעביד כדי כך שניתן לפטור את המעביד מאחריות שילוחית.

ממילא, בהיעדר עדות וגרסה מפי העובד, אין בפני כל טענה אחרת שיכולה להצביע על נתק בין ביצוע העבודה לארוע התקיפה על רכבו של התובע.

לטעמי, הכוונת התנועה, לרבות הערות לנהגים שלטעמו של העובד מסכנים אותו ואת סביבתו, היו חלק בלתי נפרד מתפקידיו הרגילים של עבודתו של העובד והכרוכים בה. בעיניין פלוני עמד בית המשפט בהקשר זה על נסיבות אשר מטבען אפשר שהן כרוכות או בסיכון להיות כרוכות בעימות הגולש לפסים פיזיים שאז מעשה האלימות יחשב כמעשה שנעשה תוך כדי העבודה (פס' 38): "ישנן נסיבות שבהן משימת העבודה כשלעצמה כרוכה במעין עימות, אשר גולש לפסים פיזיים. למשל,  משימת החזרת חפץ מלקוח (ענין לוינטל); משימת טפול בעצורה בידי קצין מישטרה (ת"א (ת"א) 47479/08 ק"ד נ' סורוקה, [פורסם בנבו] פס' 180 (22.7.2015));  שמירה על נכס המעסיק מפני אדם הפוגע בו;  טפול בתלונות לקוח (הדוגמה הנזכרת מהריסטייטמנט); החזרת אנשים למשמורת" גם בנסיבות מקרה דנן, כאשר חלק בלתי מנפרד מעבודתו של העובד, הנה לדאוג לבטיחות ולביטחון הרכבים והעובדים בכביש.

...

בהעדר הוכחה, אני דוחה את הסעד בדבר אובדן ימי עבודה.

סוף דבר מטעמים המפורטים לעיל, אני מקבל את ההודעה לצד ג', ומחייב את צד ג' (הקבלן) לפצות את התובע בסך של 11,029 ₪ בגין הנזקים הממוניים והלא ממוניים כמפורט לעיל, ובנוסף בסך של 500 ₪ בגין הוצאות ואגרת בית משפט.

כמו כן, לאחר שמצאתי לקבל את ההודעה לצד ג', אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת (שולחת ההודעה לצד ג') הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

למנהל הנתבעת 1 קיימת חובת זהירות המוטלת על מעסיק כלפי עובדו והוא נידרש לנקוט באמצעים סבירים כדי לוודא שיש לעובדיו את התנאים האופטימליים לבצע את עבודתם.

בחקירתו במישטרה מסר התובע כי קלל את התובע "קראתי לו בן זונה ואז הוא חזר נעמד מולי ביני לבין הדלפק" (חקירת מישטרה מיום 9/12/15) ואילו בחקירתו בבית המשפט העיד כי לא קלל את התובע והשוטר שחקר אותו רשם גרסה אחרת ובהמשך אישר "אני עומד מאחורי הודאתי בהליך הפלילי כפי שהודיתי שם" (עמ' 100 שו' 12) מהסרטון והעדויות מצאתי לקבוע כי היתנהלותו של התובע אשר קלל את הנתבע בעת יציאתו מהמרכולית ועלב בו בגסות ובבוטות היה כדי לתרום להתרחשות ארוע התקיפה, יחד עם זאת ברי כי אין בקביעה זו כדי להצדיק את היתנהלות הנתבע ולהסיר מהנתבע אחריות לאלימות הקשה בה נהג כלפי התובע.

אין בידי לקבל את גירסתו כי עשה כן כדי להגן על העסק כפי חובתו כעובד, שכן גרסה זו עומדת בסתירה לעדותו של בעל העסק ואחראית המשמרת, אשר ציינו במפורש כי ההנחיות היו שלא להתעמת עם לקוח בעת התפתחות ויכוח, אלא דוקא לעשות ככל הניתן על מנת לצמצם פגיעה בעובד עצמו.

...

אין בידי לקבל את גרסתו כי עשה כן כדי להגן על העסק כפי חובתו כעובד, שכן גרסה זו עומדת בסתירה לעדותו של בעל העסק ואחראית המשמרת, אשר ציינו במפורש כי ההנחיות היו שלא להתעמת עם לקוח בעת התפתחות ויכוח, אלא דווקא לעשות ככל הניתן על מנת לצמצם פגיעה בעובד עצמו.

מעדותו של המומחה בבית המשפט מצאתי כי חוות דעתו לא נסתרה, יחד עם זאת, ציין המומחה כי אין מדובר בקביעה מתמטית וקביעת הנכות יכולה לנוע מעט למעלה או למטה ועל כן מצאתי לקבוע כי המומחה קבע מסקנותיו בהתאם לרף הגבוה ועל כן מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור 10%, כפי קביעת ועדת המל"ל. כאב וסבל לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונכותו של התובע, מצאתי לנכון לקבוע בגין ראש נזק זה פיצוי בסך- 40,000 ₪.

בנוסף לאמור מתקבלת תביעת השיבוב של התובע 2 כנגד הנתבע 2 בחלקה היחסי בהתאם לשיעור האשם התורם אשר הוטל על התובע, ולפיכך, ישלם הנתבע 2 לידי התובע 2 (המל"ל) סך- 35,520 ₪.

התקנות אף לא קובעות מבנה לדו"ח הסיכום שעל הממונה לערוך [ראו את "מציאות מטרידה - 20 שנה לחוק למניעת הטרדה מינית – דוח שנתי 2018 איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית 53 (2018) (להלן: "דו"ח מרכזי הסיוע")].

מעסיק הרוצה להסיר את נטל האחריות להטרדה מינית שביצע עובדו או ממונה מטעמו, נידרש להוכיח שקיים את חובתו על פי החוק למניעת הטרדה מינית והתקנות, לפעול באופן יעיל למניעה ובטיפול של מקרי הטרדה מינית (ראו את עניין זמיר הנ"ל והאסמכתאות שם; להרחבה בעיניין אחריות מעסיק לפי סעיף 7(ג) לחוק בגין עוולה שעשה עובדו או ממונה מטעמו ולאחריות בגין הפרת החובות לפי החוק גם בהעדר עוולה של הטרדה מינית, ראו: ע"ע 51504-01-14 הנ"ל).

בכך קבע בית הדין, הפרה המשיבה את הוראות תקנה 6(ט) לתקנות אשר קובע כך: "נודע למעסיק על מקרה של הטרדה מינית או היתנכלות במסגרת יחסי עבודה, ולא הוגשה תלונה או שהמתלונן חזר בו מתלונתו, יעביר את המקרה לבירור של אחראי". אין בידי לקבל קביעה זו של בית הדין קמא וזאת מהסיבות הבאות.

תקנה 7(א) (1) קובעת כי על מעסיק המקבל דו"ח בירור וחקירה על ידי האחראית /הממונה לפי תקנה 6(ז) להפעיל את סמכויותיו בין השאר על ידי : "מתן הוראות לעובדים המעורבים במקרה, לרבות בדבר כללי היתנהגות ראויים במסגרת יחסי עבודה והרחקת הנילון מהמתלונן, וכן נקיטת צעדים בעניני עבודה, והכל כדי למנוע את הישנות המעשה של הטרדה מינית או היתנכלות, או כדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההיתנכלות" (ההדגשה אינה במקור ר.ב.) השאלה העומדת בפנינו היא האם המשיבה אכן עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את הישנות המקרים של הטרדה מינית בחצריה, או כדי למנוע הישנות המעשה של הטרדה מינית או היתנכלות, בין אם על ידי המטריד ובין אם על ידי אחרים.

...

על רקע האמור, הגישה המערערת את תביעתה כנגד המערער וכנגד המשיבה בגין הפרת הוראות החוק והתקנות למניעת הטרדה מינית.

איני מביעה את דעתי לגבי הכשלים והפגמים שמצא בית הדין קמא בהתנהגות המשיבה כלפי המערערת בבירור תלונתה על ההטרדה מינית על ידי המערער ולגבי טענותיה בדבר ההתנכלות ובירור העניינים האחרים אשר עמדו בפני בית הדין קמא ומצאו את ביטוים בפסק דינו.

זאת כאמור, מבלי להביע דעה כאמור על הכשלים הנוספים שבגינם מצא בית הדין קמא מקום לפסוק לטובת המערערת.

סוף דבר על דעת רוב חברי ההרכב, ובניגוד לעמדתה החולקת של נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל בנזימן, נפסק כך: הערעור בע"ע 30591-03-21 (ערעור המשיבה) מתקבל כך שהסכומים שנפסקו לחובתה של המשיבה יבוטלו.

] בתקופה הרלוואנטית להליך התובע ביצע מטעם מעסיקתו עבודות אינסטלאציה בפרויקט בנייה ברחוב ירמיהו 27 בירושלים, בו שימש מר שלמה הלל (להלן: שלמה הלל) כמנהל האתר, ובכלל זה אחראי על קבלני המשנה שהועסקו בו. ובהם מעסיקתו של התובע שהייתה הקבלן הראשי וכן קבלן האינסטלציה הראשי בפרויקט (עמ' 30, בשורות 1, 6 ו – 18).

(3) ארעה תוך כדי עבודתו של המבוטח עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ונגרמה בידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר, הנמצאים במקום העבודה או בקירבתו הקרובה ביותר לצרכי העבודה, או הנמצאים שם דרך קבע אף שלא לצרכי העבודה, והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה;.

התובע מסר כי הותקף על ידי מעסיקו בכתף ימין כאשר האחרון משך אותו ושבר לו את הפלפון.

שלישית, וחשוב מכל גם אילמלא דובר בתקיפה שיכולה לבוא בגדר תאונת עבודה על פי סעיף 80(3) לחוק הביטוח הלאומי, הרי שסעיף 83 לחוק קובע חזקה שלפיה "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך". לטעמי לא הוכח ההפך אלא הוכח שהארוע היתרחש על רקע סרובו של התובע לבצע תיקון תקלה במסגרת עבודתו.

...

ממכלול הראיות עולה שבבוקר יום 18.11.2021 התגלתה תקלה במערכת האינסטלציה בקומות העליונות של הבניין שהותירה את הדיירים ללא מים זורמים (עמ' 23, שורות 29 - 32; עמ' 31, שורה 34), ועל כן חייבה טיפול דחוף.

כללם של דברים, לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי ושמיעת כל העדים מסקנתי היא שהוכח אירוע תאונתי שבו שלמה הלל משך בחולצת התובע כאשר התובע ישוב על צינור.

סוף דבר – לנוכח כל האמור עמדתי היא שיש למנות מומחה רפואי בעל התמחות באורתופדיה על בסיס העובדות שלהלן: [א] התובע הוא יליד 1974, שרברב בעיסוקו.