יפים לעניינו פסיקת בית המשפט בע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, מ"ז (3) 345 שם נקבע: "הלכה קבועה ונטועה היא, שמעביד חב חובת זהירות לעובדיו- שמא ייפגעו במהלך עבודתם- וחובה כל כוללת זו נחלקת לחובות משנה, ובהן החובה להנהיג "שיטת עבודה אשר תשמור עליהם... מפני סיכונים ותקלות אשר אדם סביר עשוי וחייב לצפותם מראש... כך אף באשר למניעת סכנות מן העובד, ולהעמדתו של עובד על קיומן של סכנות קיימות... המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להם ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה...".
מהפסיקה אף עולה כי מעסיק נושא באחריות ליצירת סביבת עבודה בטוחה כפי שפורט בע"א 8133/03 עודד יצחקי נ' לוטם שיווק בע"מ, נט (3)66: "העובד הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לבצוע העבודה. המעביד, והאחראי במקום העבודה מטעמו, חייב להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבקרו של יום כשגופו שלם, ייצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה. לפיכך על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סברים שיימנעו את הסכנות שהעובד חשוף אליהן...".
מעבר לאמור, שעה שמקום העבודה של המבקשת נמצה בחצריה של מבנה בבעלות הערייה הרי שבשל כך יש למשיבות גם סמכויות נרחבות לשמור על בריאות הציבור מכוח סמכויותיה לרבות, בהתאם לסעיף 249(29) לפקודת העיריות כמצוטט: "לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום הערייה, בריאות הציבור והבטחון בו, וכן, ברשותו של הממונה, להקים ולקיים מוסדות לבריאות הציבור ולחינוך ולסייע בהם".
משכך המשיבות מחוייבות לשמור על הציבור עימו באה המבקשת במגע במסגרת מתן שירותיה כמדריכת יוגה.
...
בשים לב לכך כי לעת הזו איננו סבורים כי הזכויות הלכאוריות של המבקשת גוברות על זכויות וחובות המשיבות לדאוג לרווחתם של באי המקום לרבות העובדים ומי שמקבל שירות, וכל עוד ואכן מדיניות התו הירוק ממשיכה להתקיים במקום העבודה, הם וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטעמנו , לעת הזו, לצידן של המשיבות אשר אמונות על שלומם של כל הבאים בשעריה – עובדים ושאינם עובדים - סבורים אנו כי יש להורות על דחיית הבקשה.
עם זאת, שעה שהמשיבה 2 הבהירה בתגובתה כי לעת זו לא הורתה על הפסקת העסקת של המבקשת, ושעה שימי החופשה של המבקשת טרם מוצו ( כעולה מתלושי השכר שצרפה המבקשת) ומשעומדת האפשרות של המבקשת לבצע את הבדיקות ולחזור לעבודתה, הרי ששוכנענו כי האיזון הנדרש הינו כי עד למועד מתן החלטה זו המשיבה 2 תישא בתשלום שכרה של המבקשת, בשלב זה על ידי מימוש ימי החופשה שיש למבקשת וככל שאין מספיק ימי חופשה על ידי תשלום שכרה.
משדחינו את הבקשה ושעה שלא מדובר בפסיקה ראשונית בנדון, שוכנענו כי יש לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה בסך של 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים למשיבות ( 4000 ₪ לכל משיבה).