אחריות המדינה לנזקי רכב שנגרמו מבור בכביש

רקע תביעה זו עניינה נזק לרכב, אשר לטענת התובע, נפגע, בתאריך 16.1.15,בכביש 412 בין בית דגן לראשון לציון, במסלול לכיוון דרום, כתוצאה מכך כי בכביש היה מצוי בור שלא סומן בכל שלוט המזהיר מפניו.

בין הצדדים לא נתגלעה מחלוקת על מיקום התאונה ועל הנזק שניגרם לרכב התובע, אלא בשאלה על מי מוטלת האחריות לקטע הכביש בו נפגע רכב התובע.

התובע הנו אזרח שרכבו נפגע כתוצאה מרשלנות רשויות המדינה ואין ביכולתו לברר מי מן הרשויות היא האחראית ואשר על כן הוגשה על ידו תביעה כנגד שתי הרשויות, אין בהכרעת בית המשפט לעניין זהות הרשות האחראית על מנת להביא בחיובו בהוצאות.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדות התובע, עיינתי בכלל המסמכים שהוגשו בפניי ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להטיל את האחריות לנזק לרכב התובע על הנתבעת 1.

איני מקבל את טענת הנתבעת 1, כי עצם היותה "רשות תמרור מקומית", אינו מטיל עליה את האחריות לנזק.

לנוכח האמור לעיל, מתקבלת התביעה כנגד נתבעת 1 ונדחית התביעה כנגד נתבעת 2.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בנזקי רכוש שלטענתה נגרמו לרכב שביטחה, כתוצאה מבור בכביש המצוי בתחום אחריותה של הנתבעת.

מצד אחד לא ניתן להטיל על רשות מקומית אחריות על כל מפגע הקיים בתחומה: "אין זה סביר לידרוש מהנתבעת שתדע בכל זמן נתון אודות כל מפגע שקיים בשטחה, וודאי מקום בו מדובר במפגע שיכול להווצר בתוך שניות. צפייה שכזו תחייב את הנתבעת בהצבת פקחים מטעמה, מסביב לשעון בכל מקום שבשטחה. מיותר לציין, כי נקיטת אמצעי כזה הנו כימעט אינו אפשרי, ויהיה בו כדי להכביד באופן משמעותי על הקופה הציבורית והציבור כולו" תא"מ (רח') 15657-11-09 מדינת ישראל נ' עריית חולון (3.2.2011).

...

לסיכום שאלת האחריות: אכן לא ניתן לצפות מרשות מקומית לדאוג שבכל רגע נתון כי יהיו תקינים כל קולטני הניקוז המצויים בשטחה, עם זאת בעניינינו, הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות, כי אכן פעלה כנדרש ובאופן סביר לתחזק ולבדוק את קולטן הניקוז נשוא התביעה, מהטעמים שפורטו לעיל.

התוצאה: אני מקבל את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 4,874 ₪ - סכום הפיצוי שהתובעת שילמה למבוטח, בהתאם להערכת שמאי (כולל שכ"ט השמאי).

לפני תביעה בעטיו של נזק שניגרם לרכב התובעים כתוצאה מבור בכביש.

המדינה הפקידה בידי הנתבעת סמכויות בעיניין תיכנון, פיתוח ואחזקה של רשת הכבישים הבין עירונית ומשכך, צריכה הנתבעת לפעול ללא לאות כי הכבישים אשר בתחום אחריותה יתוחזקו באופן מיטבי, לעילא ולעילא, וזאת כדי להגן על רכושם של אזרחי המדינה וחשוב מכך על בטחונם.

לטענת התובעים, בהנתן שנתבעת היא האחראית למצב הכבישים, עליה לשאת בנזקים שנגרמו לרכב.

...

אני סבור שאין ממש בטענה זו. אינטרס ציבורי ראשון במעלה הוא תחזוקה נאותה של כבישי ישראל.

באשר לנזק, הגעתי למסקנה, כי הוכח חלק מהנזק, אך לא כל הנזק הנטען.

מכל המקובץ, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סכום הנזק הישיר יעמוד על סך של 7,195 ₪, 2,012 ₪ בגין שכר טרחת שמאי וכן סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

התובעת טענה בכתב התביעה המתוקן, בעקרי הדברים, שביום 26.1.2018, בשעה 14:30, במושב איתן, בשל נקוז פגום או העידר נקוז בבור שהיה בדרך בשטחן של הנתבעות, הוצף רכבו של המבוטח (מ"ר 64-084-59) במים ונגרם לו נזק; התובעת נשאה בשכר טירחתו של השמאי בסך של 445 ₪; התובעת שילמה תגמולי ביטוח בסך של 26,906 ₪; בנסיבות העניין חל הכלל של הדבר מדבר בעדו ויש מקום ליחס לנתבעות רשלנות שבעטיה נגרם נזק לרכב.

בעיניין זה נפסק זה מכבר כי- "(ב) המדינה אחראית בעד רשלנות בטיפול בדרכים הציבוריות המוחזקות על־ ידיה אם ״הטיפול״ נושא אופי של פעולה גרועה או של אפס מעשה רשלני. (ג) אחריות זו של המדינה אינה שונה מהאחריות שנושא בה כל גוף מואגד אחר במדינה, לרבות רשות מקומית. (ד) חוסר ידיעה על קיומו של בור או שקע עמוק בכביש במשך שבועות רבים והשארתו ללא תיקון מהוים רשלנות". ע"א 144/60 מדינת ישראל נ' שואעי חואטי, ״אגד״ (א.ש.ד.) אגודה שיתופית לתחבורה בע״מ וערעור נגדי (7.2.1962).

...

בנסיבות אלה סבורני שהיה זה מחובתן של הנתבעות, לכל הפחות, להציב שלטי הכוונה ואזהרה על דרכי הגישה הסמוכות למתחם קברי הצדיקים, על מנת לכוון את התנועה לדרך הגישה שעליה הונח מצע כבוש (עדות יואל ביטון, ע' 21, ש' 6-7) ולהזהיר מפני סכנה של שקיעה והצפה בעונת החורף, כתוצאה משימוש בדרכי העפר בשטח החקלאי, אך הדבר לא נעשה.

בנסיבות העניין סבורני שנהג הרכב התרשל בעצם החלטתו לצלוח את השלולית עם הרכב ולא מן הנמנע שהיה עליו לסוב על עקבותיו כאשר הגיע לשלולית ולצאת מהמקום על הדרך הכבושה.

הנתבעות לא הודיעו על כוונתן לחקור את השמאי, לא הוגשה חוות דעת שמאי נגדית, ובנסיבות אלה סבורני שיש לייחס משקל ראוי לממצאים שפורטו בחוות דעתו.

התוצאה מהמקובץ לעיל ובשים לב למידת אשמו התורם של נהג הרכב, הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את החיובים הכספיים הבאים- סך של 13,675.5 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום בפועל.

בסעיף פרטי המקרקעין הנדונים בחוות דעתו, תת סעיף "תאור מקום הארוע", צוין : "קטע כביש בן ערוני מס' 75 בין צומת לב המפרץ חיפה לצומת יגור במרחק כ 3.5 ק"מ לפני צומת יגור לנוסעים מחיפה מזרחה, באיזור ה ק"מ ה 46 של הכביש. בעת הביקור קטע כביש זה מצופה אספלט חדש יחסית, לדברי התובע מזמין חוות הדעת בעת הארוע בכביש היה בור שגרם לתאונה ולפגיעה ברכב שלו". בסופו של דבר קבע, כי איזור הארוע נופל בקטע כביש באחריות מדינת ישראל באמצעות חברת מע"צ, החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ. אין המדובר במקום "חדש" של הארוע, כטענת הנתבעת, ונראה כי הארוע הנטען ארע במקום החוסה תחת אחריותה, כאשר מנגד היא לא ביקשה לזמן לעדות את המומחה בכדי לסתור את קביעותיו כאמור בחוות דעתו.

בורות פעורים בכביש הנם דבר מסוכן ואינם בגדר סיכונים טבעיים ורגילים לכביש ונפילה של רכב לתוך בורות בכביש אינה בגדר סיכון טבעי, והנתבעת כמי שאמונה על ניהול, פיתוח ואחזקת כבישים בינעירוניים, וביניהם הכביש נשוא דיוננו, יכולה וצריכה הייתה לצפות בנסיבות המקרה את היתרחשות הנזק כתוצאה מקיומם של בורות פעורים בכביש, כאשר הטלת אחריות עליה כמי שאמונה על אחזקת הכביש אשר מצוי תחת אחריותה היא גם רצויה מבחינת מדיניות שיפוטית נכונה וראויה.

...

לא שוכנעתי, כי הנתבעת עשתה די לעמוד בכך, ואף לא שוכנעתי כי הנתבעת נקטה בכל אמצעי הזהירות הסבירים להסרת המפגעים הללו שנראה כי חזרו על עצמם, כאשר בעניין זה אוסיף ואומר, כי הנתבעת לא זימנה לעדות אף אחד מאנשי היס"מ שבדק או טיפל בכביש נשוא דיוננו במועד האירוע או בסמוך לו בכדי שניתן יהיה ללמוד מעבר לאמור בדוח מה הסיבה לקיומם של בורות בכביש, מה נעשה בדיוק על ידם כדי למנועם וכיוצ"ב, ובעניין זה לא די בעדות לאוניד בנידון.

לא זו אף זו, דווקא מזג האוויר הקיצוני כנטען על ידי הנתבעת בכתב ההגנה, אשר שרר עובר ליום קרות האירוע חייבה לנקוט במשנה זהירות, לבדוק שלא נוצרו מפגעים בכביש ו/או לא חזרו על עצמם ולמנוע סיכון שאינו טבעי ורגיל, דהיינו בורות בכביש, ומשלא הוכח שעשתה כן התרשלה היא, כאשר לצד זה לא עלה בידיה להוכיח כי נקטה באמצעים סבירים להסרת מפגע זה והגם אם סיירה במקום או ביצעה תיקונים, נראה שאלו לא צלחו אם כאמור בסופו של דבר קרה האירוע נשוא דיוננו.

התוצאה הינה, כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 43,201 ₪ - נזק ישיר, 2,000 ₪ - שכ"ט שמאי ₪, 450 ₪ -הוצאות העדים, 3,276 ₪- שכר טרחת המומחה, החזר אגרות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.