מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות המדינה לנזקי ירי קטלני במהלך פעולה מלחמתית

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

על תכלית סעיף 5 לחוק ועל מהות הפעולה המלחמתית נפסק בפס"ד בני עודה (ראו ע"א 5964/92) כי: "...דומה שהגישה הנה כי פעולות מלחמתיות הגורמות נזק לפרט אינן צריכות להיות מוכרעות על-ידי דיני הנזיקין הרגילים. הטעם לכך הוא כי פעולות מלחמתיות יוצרות סיכונים מיוחדים אשר הטיפול בהם צריך להיות מחוץ לגדרה של האחריות הנזיקית הרגילה. הסיכון הוא מיוחד מבחינת יוצר הסיכון (איש הצבא המבצע פעולה מלחמתית, המתכנן אותה, והמדינה השולחת אותו למשימותיו); הסיכון הוא מיוחד מבחינת הניזוק (בין שהוא "אוהב" ובין שהוא "אויב"), והסכון הוא מיוחד מבחינת הקף הנזק.
בעניינינו, והדבר משתקף ביתר שאת בעדויות עדי הנתבעת, סבורתני כי עסקינן בפעולה החוסה תחת ההגנה המנויה בחוק: כעולה מעדויות הנתבעת ומטיעוניה, עסקינן בתקופה מתוחה, בסמוך להתנתקות ולאחר מספר פיגועים לא מבוטל, חלקם אף קטלניים, באיזור נשוא התובענה, המהוה עורק תנועה ראשי ואסטרטגי.
מכל האמור לעיל עולה כי אף אם התובעים היו מרימים הנטל הנידרש להוכיח כי ירי החייל פגע בהם עת היו הם בתוך המונית, עדיין היתה לה למדינה הגנה בשל פעולה מלחמתית, בשל נסיבות הארוע ובשל העובדה כי רכב אשר לא ציית לכרוז היוה איום על שלום החיילים ושלום אזרחי מדינת ישראל, אשר נסעו על גשר המור.
...
מכל האמור לעיל עולה כי אף אם התובעים היו מרימים הנטל הנדרש להוכיח כי ירי החייל פגע בהם עת היו הם בתוך המונית, עדיין היתה לה למדינה הגנה בשל פעולה מלחמתית, בשל נסיבות האירוע ובשל העובדה כי רכב אשר לא ציית לכרוז היווה איום על שלום החיילים ושלום אזרחי מדינת ישראל, אשר נסעו על גשר המור.
ולכן, לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, התצהירים מטעמם, שמעתי את החקירות הנגדיות ואף עיינתי בסיכומי הצדדים, הגעתי להחלטה כי דין התביעה להידחות, וכי התובעים כשלו להוכיח כי נפצעו הם פצע ירי וכי מקל וחומר כי בוצע לעבר המונית בה נסעו ירי מכוון ע"י חייל צה"ל שכן כל שהוכח בפניי הוא שבוצע ירי לעבר חומת מפגע, וכי עדיין נתונה למדינה הגנה בגין פעולה מלחמתית.
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה, ואני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הנתבעת בסך של 25,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

הוא פונה לבית החולים בעיירה הלבנונית בינת-ג'בל. יש לציין כי התובע נפגע מאש צלפים חיה בנסיבות בלתי לחימתיות בעליל, ומבלי שנעשה כל שימוש באמצעים לפיזור הפגנות טרם לירי הקטלני.
מכח תיקון זה מוגדרת (בסעיף 1 לחוק) "פעולה מלחמתית" באופן הבא: "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טירור, מעשי איבה או היתקוממות, שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהיתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגיאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותה". לגבי התיקון האמור צוין כי ההגדרה שבמסגרתו "נועדה להרחיב את תחולת פטור המדינה מאחריות בנזיקין במקרה שהנזק נגרם אגב פעולה מלחמתית" (ראו רע"א 3866/07 מדינת ישראל נ' אלמקוסי (פס"ד מ- 21.3.12, שמסעיף 20 שבו הובאו הציטוטים כשההדגשות הן במקור.
עם זאת, גם אם נסווג את תכלית הפעולה ככזו המשתייכת לסיפא שם, הרי שלנוכח כל שנאמר, נראה שקיימת החסינות של "פעולה מלחמתית". בשולי פסק הדין אציין כי המקרה אשר נדון בבית משפט זה (לפני כב' השופטת תמר בזק רפפורט) בת"א 27183-05-13 אלתמימי נ' מדינת ישראל (12.2.17) אכן דומה לשלנו ומה שנפסק במסגרתו כי פעילות אלימה במהלך הפגנה מהוה 'מעשה טירור' וכי פעילות המניעה של כוחות הבטחון אל מול הפעולה האלימה מהוה פעולה בעלת אופי לוחמתי מובהק, מחזק את שנפסק בעניינינו.
...
בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל שורה של נימוקים, ובכללם חסינות הנגזרת מכך שהאירוע אירע במסגרת "פעולה מלחמתית". הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לחלופין יש לדחות את התביעה לגופה (ראו סעיף 21 לכתב ההגנה).
עניינן בכך שהתביעה נדחית בשל הקביעה כי מדובר ב"פעולה מלחמתית", אך יתכן שזו הייתה התוצאה מכל מקום.
הערה ראשונה היא שהתביעה נדחית בשל הקביעה כי מדובר ב"פעולה מלחמתית", אך יתכן שזו הייתה התוצאה מכל מקום.
ד. סוף דבר כאמור, התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

לטענת המדינה אין די בסייג לאחריות בגין פעולה מלחמתית; משום שעצם ההתמודדות עם טענה שהנזק נגרם בפעולה בלתי-מלחמתית, בנסיבות שבהן הנזק נגרם לנתין אויב בשטח אויב – עלולה להיות מסוכלת בגלל קשיים ראייתיים מובנים; לרבות תביעות כוזבות המוגשות כחלק מן המאבק בישראל ועל רקע האיבה כלפיה.
בית המשפט העליון השיב בחיוב על שאלות אלה, בהתייחס לסייג לאחריות בנזיקין באיזור עימות [לפי סעיף 5ג בחוק הנזיקים], באומרו: "אכן, דיני הנזיקין הרגילים לא נועדו להיתמודד עם מעשי נזק אשר נגרמו במהלך פעולות מלחמתיות של כוחות הבטחון מחוץ לישראל במסגרתו של עימות מזוין. שלילת האחריות בנזיקין במצבים של 'פעולה מלחמתית' מקובלת גם בשיטות משפט אחרות (...). הסדר שמטרתו להתאים את דיני הנזיקין לתנאים המיוחדים השוררים בעת פעילות מלחמתית של כוחות הבטחון הנו הסדר שנועד לתכלית ראויה" [עניין עדאלה, פסקה 33].
חיילים בריטים ירו ירי קטלני לעבר מכונית מקומית שהתרחקה מהם, בעקבות חשד לירי מתוכה [שם, פסקות 27-26].
סיכום התובע טוען כי נפגע מירי של חייל צה"ל. למרות שאינו יודע מה היו הנסיבות שבהן בוצע הירי, הוא טוען כי לירי לא היה כל צידוק צבאי, ולפיכך לא עומד למדינה בגינו הסייג לאחריות בנזיקין בגין פעולה מלחמתית.
...
בהתאם לכך, תביעת הנזיקין של התובע, נתין אויב מחבל עזה שבשליטת חמאס, תושב שטח שהממשלה הכריזה עליו כעל "שטח אויב" לפי סעיף 5ב(א)(1) בחוק הנזיקים – נדחית בזה על הסף.
לאור המקובץ הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לסעד הקיצוני שמבקש התובע, של פסילת דבר חקיקה ראשית של הכנסת כבלתי חוקתי.
התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

נטען כי לאחר שהרכב חלף על פני הנתבע 1 וכן על פני הנתבעים 5-4, חיילי צה"ל ששירתו באותה עת במחסום, הנ"ל - "המשיכו ו/או פתחו" בירי מסיבי של אש חיה וקטלנית מנשקיהם לעבר גב המנוח, דרך החלק האחורי והשמשה האחורית של הרכב.
אומנם סעיף 5, הכלול אף הוא בחוק אחריות המדינה, מעניק למדינה פטור מאחריות לנזקים, עת מדובר בפעולה מלחמתית, אך אין להסיק מכך כי נידרש שגם בכל סעיף אחר, באותו חוק, ידובר בפעולה מלחמתית.
...
נתבעת 3 מבקשת לסלק התובענה על הסף מכוח הסעיף האמור ומטבע הדברים מעלים התובעים מנגד מספר טענות מדוע אין להיעתר לבקשה זו. באשר לטענה שמגבלת תקופת ההתיישנות לא חלה, משום שמדובר "באירוע אזרחי" או לחלופין "אירוע פלילי גרידא" (ראה הפסקה האחרונה, בעמ' 7 לתגובת התובעים); מאחר ועולה מכתבי ההגנה, טענה, כי עובר לירי על המנוח, הוא שדד את הרכב והיה במנוסה עמו לכיוון השטחים - טוענים התובעים כי עסקינן במקרה שאינו בעל אופי ביטחוני, אלא באירוע אזרחי או לחלופין, לפי טענות הנתבעים, אירוע פלילי גרידא, ללא כל היבט בטחוני או צבאי או מלחמתי.
על עמדה זו מצא בית המשפט העליון להעיר כדלקמן: "כפי שראינו, בית המשפט הביא טעמים חלופיים לביסוס מסקנתו, כי תקופת ההתיישנות לא חלפה במקרה דנא. לא נתייחס לכל אחד מהטעמים החלופיים. רואים אנו לנכון לומר מילים ספורות לגבי שניים מן הטעמים, ולמעלה מן הצורך, וזאת מבלי לקבוע מסמרות. בית המשפט המחוזי קבע, כזכור, כי תקופת ההתיישנות לא חלפה ככל שמדובר בקטינה, לאור ההוראה שבסעיף 10 לחוק ההתיישנות. דומה שבעניין זה נפלה שגגה. נראה, שסעיף 5א(3) לחוק הנזיקין הינו בגדר הוראה מיוחדת, הגוברת על האמור בסעיף 10 לחוק ההתיישנות (ראו סעיף 27 לחוק ההתיישנות). סעיף 10 מורה, כי לגבי תובע שהינו קטין אין למנות לעניין התיישנות את התקופה שלפני יום הולדתו השמונה-עשרה. לעומת זאת, בסעיף 5א(3) לחוק הנזיקין הוסמך בית המשפט להאריך את תקופת ההתיישנות לגבי קטין למשך שלוש שנים מעבר לתקופה הבסיסית של שנתיים. אם נלך בדרכו של בית המשפט המחוזי יש להחיל לגבי קטינים את שתי ההוראות יחדיו. אין לקבל שזו הייתה כוונתו של המחוקק. נוכח התכלית של תיקון מס' 4 לחוק, שבמרכזו קיצור תקופת ההתיישנות, לא יתכן שהייתה כוונה להחלה סימולטנית של שני הסדרים המביאים להארכה מוגברת של תקופת ההתיישנות... " (ההדגשה שלי - ע.ז.) בנוסף - ברע"א 5165/10 עזבון טאלב ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.8.12, פורסם בנבו) -נדונה השאלה האם ניתן לעשות שימוש בהוראה הכללית, נשוא סעיף 15 לחוק ההתיישנות, אשר לאורה אין למנות בתקופת ההתיישנות, תקופה בה הייתה תובענה תלויה ועומדת בבית משפט באותו עניין וזאת שוב עת שדנים במקרה בהתאם לחוק אחריות המדינה.
אין להיעתר איפוא לטענה באשר לסעיף 15.
בקשת התיקון חתומה הפעם על ידי עו"ד מטעם המדינה, אשר תיקן את הבקשה המקורית והעלה כבר באותה עת את הטענה שדין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

המערערים טענו, בין היתר, לרשלנות בבצוע הירי הקטלני, להפרת הדין הבין-לאומי ולגרימת "עוולה חוקתית" לנוכח הפגיעה בשלמות הגוף ובקדושת החיים.
הדיון בתביעה פוצל כך שתחילה תוכרע השאלה אם הירי שגרם לנזק היה בגדר "פעולה מלחמתית", שאז המדינה אינה חבה בגינו בנזיקין (סעיף 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים או החוק)).
ענייננו איפוא בפעולה בשטח אויב במהלך מבצע צבאי, פעולה שהיא "פעולת מילחמה ממש במובנו הצר והפשוט של מונח זה, כגון: כנוס כוחות לקרב, תקיפה לוחמת, חילופי אש, פיצוצים וכדומה, שבהם בא לידי ביטוי האופי המיוחד של הלחימה על סיכוניה ובעיקר על השלכותיה ועל תוצאותיה, הם אלו שאליהם כוונו מלותיו של סעיף 5" (ע"א 623/83 לוי נ' מדינת ישראל, משרד הבטחון, פ"ד מ(1) 477, 479 (1986)).
...
מסקנה זו נובעת אפילו מהפסיקה המצמצמת של המונח "פעולה מלחמתית" שקדמה לתיקון מספר 4 לחוק, והיא נכונה בבחינת קל וחומר כיום, לאחר הרחבת הגדרת המונח בתיקון מס' 8 לחוק (ראו והשוו לעניין אלדאיה, פסקה 4).
יפים לענייננו דברי השופטת (כתוארה אז) חיות בעניין אלדאיה: "קוצר ידו של המשפט לתקן את העוולה שנגרמה למערערים, הוא גם קוצר ידו של השופט, שאינו יכול לתקנה בשל חוק המדינה". הוראות הדין מפורשות וברורות, והן מחייבות את המסקנה כי בפעולה מלחמתית עסקינן, כך שאין המדינה חבה בגין תוצאותיה המצערות.
אי לכך, אין מנוס מדחיית הערעור ועל כך אנו מורים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו