לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות פציעתו מכדור גומי שנורה ע"י כוחות הבטחון במהלך עימות עם תושבים מקומיים בכפר נעלין.
אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את הראיות ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אף שהתובע נפגע במהלך העימות בשל טעות מצערת, לא ניתן להטיל על המדינה את האחריות לנזקיו.
בהנתן נתונים אלה, ובאין ראיה סותרת מטעם המדינה, יש לקבוע כי האפשרות שהתובע נפגע מכדור גומי שנורה ע"י כוחות הבטחון מסתברת יותר מן האפשרות שניפגע ע"י אבן שהושלכה ע"י אחד המתפרעים.
...
במהלך הדיון פנו הצדדים להליך של גישור, ואף הוצעה אפשרות נוספת לפתרון המחלוקת בדרכי פשרה, אולם בסופו של דבר לא הגיעו הצדדים לעמק השווה.
לסיכום, לחוות דעתו של מר פלג אין כל ערך ראייתי.
יתר טענות ההתרשלות
טענת ההתרשלות שנותרה, אפוא, היא הטענה להפרת הנוהל הקובע כי ירי גלילי גומי יבוצע רק "לעבר רגליו של אדם שזוהה כאחד המתפרעים או מיידי האבנים". ב"כ התובע מסכים כי עצם הפגיעה בתובע אינה מחייבת מסקנה שהיורה התרשל, וייתכן כי הירי נבע מזיהוי מוטעה של התובע כאחד המתפרעים, או שהתובע נפגע מירי שמטרתו היתה לפגוע באחר.
אני מורה, אפוא, על דחיית התביעה.