אחריות הורית לקטין לאחר הסכם פשרה

האב מכחיש את הטענות בנוגע לזמני השהות, וטוען, כי אלה הזמנים עליהם הסכימו הצדדים יחד, בהיתחשב ביכולות האב, עבודתו המאומצת והעובדה שהתובעת נותרה לגור בדירת הצדדים ואילו הנתבע עבר לבית הוריו ולאחריה ליחידת אירוח שלא התאימה ללינת הקטינות.

הילכת בע"מ 919/15 קובעת כי את חלוקת החיוב בין שני ההורים יש לבחון לאור שלושה פרמטרים: צרכי הקטינים תלויי שהות ושאינם תלויי שהות; הכנסות כל אחד מההורים והיחס בין ההכנסות; חלוקת האחריות ההורית וזמני השהות.

כמו כן יש לתת משקל לעובדה שהסכם גירושין במהותו הנו הסכם פשרה בין הצדדים, הכולל מארג שלם של הסכמות וויתורים שעשה כל אחד מהצדדים, והם קשורים זה בזה (ראה פסק דינה של כב' הש' גולן תבורי בתמ"ש (פ"ת) 61453-06-13 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו).

...

אני סבור, כי לקטינה בת 4.5 שנים עם אסטמה קשה המלווה בצורך בטיפול והשגחה תמידיים יש לקבוע דמי טיפול ראויים, שלא יפחתו מסך של 1,000 ₪ לחודש, על דרך האומדנא.

לעניין טענות הנתבע בדבר הצורך בפתיחת הסכם הגירושין כולו, כתוצאה משינוי המזונות, אין בידי לקבל טענה זו. העובדה כי האב לקח על עצמו תשלום החובות המשותפים נעשתה בד בבד עם ויתור התובעת על זכויותיה בעסק של הבעל, שכפי שהוכח לעיל הוא עסק מניב ומתפתח.

עוד מצאתי לציין כי התובעת עתרה להשתתפות האב במחצית הוצאות חריגות של חינוך ורפואה (סעיף 4 לכתב התביעה), חרף פערי ההכנסות, וגם עניין זה הובא בחשבון בעת פסיקת המזונות בפסק דין זה. התוצאה התביעה לאכיפת הסכם (תלה"מ 56187-03-21) נדחית.

בסמוך לאחר לידת הקטין הגישה הנתבעת תביעות לעניין מזונות הקטין ואחריות הורית (תמ"ש 00000-12-08 , תמ"ש 00000-12-08 בהתאמה).

הליכים אלה הסתיימו בהסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין ביום 8.2.2009 (להלן – "פסק הדין").

...

סוף דבר בית המשפט עמד באריכות על הליכי העבר וניסיון העבר לביסוס הקשר בין התובע לרועי.

נסיבות אלה מובילות למסקנה שדינה של התביעה להידחות.

על בסיס כל הנקוב בפסק הדין, נקבע כדלקמן: תביעת התובע לביטול מזונות הקטין – נדחית.

מובהר כי כבר במועד מתן פסקי הדין בחודש מאי 2016 , היו לנגד עיני בית המשפט (המותב שדן אז בתיק) מערכת היחסים המורכבת שבין ההורים לבין עצמם וכן מערכת היחסים המורכבת שבין ההורים לכל אחד מהקטינים, זאת שעה שכבר בחודש פברואר 2016 הורה בית המשפט על הפסקת חיוב האב במזונות הבן א' מכוח ההחלטה למזונות זמניים, אלא 19 שלאחר מתן החלטות אלו, שב הבן א' לגור אצל אמו וניתן פסק הדין בתיק תמ"ש 47790-10- 14 , במסגרתו נקבעה חלוקת זמנים שויונית אצל שני ההורים.

עם זאת, נפסק, כי כאשר נקבע סכום המזונות בהסכם גירושין אשר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין, על בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה עם המבקש את שינוי דמי המזונות, וליחס ערך מוסף לעובדה שהמדובר הוא בהסכם שנכרת בין 27 הצדדים, אשר במהותו הנו הסכם פשרה (ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין, ]פורסם בנבו[, ס' לפסק הדין; ע"מ (ת"א) 1200/05 ה.ע. נ' ה.א. ]פורסם בנבו[, סעיף ו לפסק הדין).

כמו כן בנסיבותיו הקונקרטיות של התא המשפחתי הקונקרטי, כבר נידרש בית המשפט לא פעם לביטול החיוב מקום בו מי מהקטינים עבר להתגורר אצל מי מההורים, יחד עם זאת, לא התרשמתי כי מעבר הקטינים לבית האב נבע מלחץ שהפעיל האב על מי מהקטינים, כך למשל אין מחלוקת כי הבן א' לא מצליח מאז שנת 2016 לפחות לקיים מערכת יחסים תקינה עם האם ואת הבן ב' האם הלכה למעשה תמכה ואף עודדה לטובת מעבר מגורים אל האב, בתקופות בהם לא הצליחה להיתמודד עמו וכך למשל בתקופה בה התגורר אצלה ונעצר במעצר בית, לא קיימה עמו קשר בימים הראשונים של המעצר מתוך הבנה מוחלטת שמעצר הבית יקוים אצל האב, הגם שבשעתו היה ב' באחריותה ומתגורר בבית מגוריה.

...

בכל הנוגע לרכיב הוצאות הקטינים ונוכח הימצאותו של א' בישיבה שהתשלום החודשי בה בסך למעלה מ 500 ₪ משולם במלואו ע"י האב, ביגוד מיוחד של תלמידי ישיבה נרכש באופן בלעדי ע"י האב ושעה שעד לכניסת א' לישיבה התגורר באופן בלעדי אצל אביו ולאחר מעברו לישיבה, מצאנו עצמנו בתקופת הקורונה, תקופה שבמסגרתה קטינים שהו פרקי זמן נרחבים בבית ההורים, אם בשל סגירת מסגרות חינוכיות אם בשל תקופות בידודים, (אין מחלוקת שא' שהה תקופות לא מבוטלות בבידוד אצל אביו), איני מוצאת להתייחס לתקופת שהותו של א' בישיבה כתקופה שבמהלכה היו לאב הוצאות מופחתות שכן בפועל הקטין שהה בעיקר בבית האב בתקופה זו. נוכח גילאי הקטינים, נוכח מצבם הכלכלי של שני הצדדים, שעה שגם אם האב משתכר יותר מהאם, הרי שהאב נושא בפועל במלוא הוצאותיו של א' שנמצא באופן בלעדי אצלו וכן נושא בחלק מהוצאותיו של ב' שנמצא גם אצל אביו וגם אצל אמו, זאת שעה שהאם כלל אינה משתתפת בהוצאותיו של א' ויש די בידיה כדי להשתתף בהוצאותיו של ב' בפרקי הזמן בהם הוא אצלה.

סבורני כי כאשר בעל דין בוחר להסתיר הכנסות, בין כדרך חיים ובין אם קונקרטית במסגרת ניהול ההליך, עליו לדעת כי יכול והנתונים שהוא אינו מגלה, יישארו כנעלם שנזקף לחובתו.

לסיכום א. בנסיבות העניין, אני מוצאת להיעתר ולקבל את תביעה.

הגיעו הצדדים להסכמות ביניהם xxxx במרוצת ניהול ההליכים בין הצדדים החל משנת 13 בעיניין הרכושי ובעניין הקטינים, אשר תוקפוּ משפטית במועדים נפרדים; ביום 24.12.17 אושרו הסכמותיהם בנוגע להיבטים רכושיים; ביום 15.06.17 אושרו הסכמותיהם בעיניין אחריות הורית וחינוך הקטינים כאשר בעיניין מזונות הקטינים ובהיעדר הסכמה בסוגיה זו ניתן ביום 12.02.18 פסק דין ע"י כב' השופט אליאס (המותב הקודם המטפל בתיק).

האם היתעקשה, חרף פשרות רבות שעשתה, כי בהסכם ההורות המשותפת שנחתם בין הצדדים, תהיה היתייחסות לזרם החינוכי בו יתחנכו הקטינים (דתי), בכדי לשמור על טובתם, חנוכם ורווחתם כפי שהורגלו מגיל ינקות.

מסגרת נורמאטיבית ויישומה בנסיבות דנא בהסכם בעיניינם של הקטינים (לעיל) הסכימו ההורים ביניהם, כי הקטינים ילמדו במסגרת דתית במסגרת החינוך היסודית; ברם, לא נקבעו ביניהם מסמרות לעניין זרם החינוך שבו ילמדו הקטינים לאחר סיומו של שלב חינוכי זה. מכל מקום, אין הסכם גירושין בין הורים כובל קטינים אליו: "מושכלות ראשונים כי

...

[ לסיכום הפגישה ג' שיתף כי היה רוצה לחזור לטיפול" (עמ' 3 לתסקיר, הדגשות לא במקור - ה.מ.ש).

אשר על כן ולאור המקובץ לעיל, מצאתי להורות, כי הקטין יתחנך וילמד בשנת הלימודים ככל הנדרש תוגש פסיקתא לחתימתי 23 ; xxxx תשפ"ב, במסגרת החינוך הדתית, ישיבת בנדון.

עניינה של התביעה בטענת התובעים, הורים וילדיהם הנכים, כי פיצויים שנפסקו לטובתם בבית המשפט המחוזי בחיפה בהסדרי פשרה שהושגו בתביעות שהגישו לפצוי בגין ניזקי גוף בגין מומים מולדים עקב רשלנות רפואית (להלן: "התביעות", "הפיצויים") לא הופקדו בחשבונות ייעודיים לטובת הקטינים ולא הושקעו בתכניות בנקאיות סגורות כמצוות בית המשפט; לא הועברו להורי הקטינים; ויש חשש כבד כי נגזלו על-ידי עורכי הדין שנשכרו על-ידי התובעים לטפול בתביעותיהם.

בעלי הדין הנוספים בתביעה הסדירו את המחלוקת בהסדרי פשרה והמחלוקת שלפני נוגעת לעניינם של התובעים 4-6 (להלן: "התובעים") והנתבע 4 בלבד, בואר בסיכומי התובעים כי בעיניינם של התובעים והנתבעים הנוספים בתביעה הושגו הסכמי פשרה.

ראו בין היתר: ע"א 3682/23 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' פלוני, פס' 9 להחלטת כב' השופט כשר (26.06.2023) בשים לב לעוללות ההליך; בחירת הנתבע 4 שלא להגיש תצהיר או ראיות אחרות מטעמו ולא לחקור את התובע 5 על תצהירו; לראיות התובעים; להודאת הנתבע 4 בכך כי כספי הפיצויים שנפסקו והועברו לעורכי הדין המייצגים לאחר הליכי גישור לא הועברו לתובעים על-ידי הנתבע 4 ברובם המכריע כנטען; בשים לב לראיות המחזקות התומכות בטענת התובעים בדבר אחריות הנתבע 4 כנטען בתביעה ולכל הנטען בסיכומים מטעמם שלא נסתר על-ידי הנתבע 4; סבורתני כי עלה בידי התובעים לעמוד בנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם.

מצאתי כי גם סכום הפצוי הנתבע בתביעה שלפני הוכח כנדרש בשים לב לכך כי מדובר בסכומים בשיעורים שנקבעו בהליכים אחרים אשר ברובם המכריע לא הועברו לתובעים, ומשמדובר בסכום קצוב מכוח פסק דין שניתן לאישור הסדר פשרה שלא הופקד בתוכנית בנקאית סגורה לטובת הקטינה התובעת 4 בהתאם להחלטת בית המשפט ולא הועבר לתובעים לאחר פטירתה.

...

דין כל טענה אחרת כאילו לא חלה על הנתבע 4 אחריות להעברת כספי הפיצויים לתובעים להידחות, מכוח החובות המוטלות על עורכי הדין על פי שלל דינים.

לאור כל האמור, מבוקש לקבל את תביעת התובעים במלואה, ולתת פסק דין המורה לנתבע 4 לשלם את מלוא סכום הפיצויים שנתבעו על ידי התובעים העומד על סך של כ-1.2 מיליון ₪ כאמור לעיל.

התוצאה הנתבע ישלם לתובעים את מלוא סכום תביעתם בסך 1.2 מיליון ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובנוסף 15% שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. מובהר כי ככל שהחוב לתובעים כולו או חלקו נפרע על-ידי הנתבעים האחרים בהליך ינוכה סכום התשלום מהחיוב שנפסק כנגד הנתבע 4 למניעת תשלום כפל.