על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בליל 8.1.2021 נפגשו המערערים עם בנות זוגם לשעבר, וחבר נוסף, בביתו של א.ש, ושתו משקאות משכרים.
באשר ל-י.ס, מתסקיר המבחן עולה כי הוריו לא היו מעורבים באופן מספק בחייו, כי הוא בעל נטייה להיגרר להתנהגויות מסוכנות ומסכנות, וכי הוא נהג לשתות לעיתים תכופות אלכוהול.
זאת, לאחר שבית המשפט עמד על חומרת העבירות שבהן הורשעו המערערים, תוך שציין כי המעשים בוצעו במסגרת ארוע מתגלגל בו מילאו המערערים תפקיד משמעותי, ותוך צריכת אלכוהול.
צוין כי א.ש לוקח אחריות מלאה על מעשיו, וכי ניכר כי פיתח יכולות היתמודדות עם מצבי קושי ומשבר.
המקרה דנן מצטרף למקרים רבים שנדונו בבית משפט זה, כחלק ממה שכונה בפסיקה "תת תרבות הסכין". בית משפט זה עמד לא פעם על חומרתן של עבירות מן הסוג דנא:
"אין צורך להכביר מילים על החומרה היתרה הטמונה בעבירות אלימות המבוצעות באמצעות סכין, שלעתים המרחק ביניהן לבין גרימתה של תוצאה קטלנית קצר עד מאוד. חומרתן של עבירות אלו, כמו גם שכיחותן ופוטנציאל הנזק הרב שלהן, מחייבים ענישה מחמירה שתביא להרתעת היחיד והרבים." (ע"פ 2508/21 נאסר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 וההפניות שם (7.6.2022)).
ואולם, אפשרות זו הוגבלה, ונקבע בחוק כי התשלום שיוטל באופן ישיר על הורי הקטין לא יעלה על סך של 10,000 ש"ח. לבסוף, וזה העיקר, הטלת פיצוי גבוה על קטין אשר לא יוכל לעמוד בו, כך שבמקרים רבים הוריו יאלצו לשאת בפצוי, מחטיא את תכליות ההליך הפלילי שלפיהן העבריין הוא הנושא בעונש.
...
משאלו פני הדברים, סבורני כי בנסיבות העניין, כאמור, טעה בית המשפט קמא טעות המצדיקה את התערבותנו.
אמנם, פיצוי בסך של 30,000 ש"ח הוא חריג ביחס למדיניות הענישה הנוהגת (כאמור לעיל בפסקה 27), אולם סבורני כי בנסיבות המיוחדות עליהן עמדתי לעיל, יש לכך הצדקה.
סוף דבר: אציע לחבריי כי נקבל את הערעורים בחלקם.
