אחריות בתאונת שרשרת: מחלוקת על אשם בתאונה ראשונית

התובעות מציינות כי אין כל מחלוקת בשאלת האחריות לתאונה וכי הנתבעת 1 הודתה בכך שבטעות לחצה על הגז ולא על הברקס ואף חתמה על מיסמך המעיד שכתוצאה מכך שפגעה ברכב התובעות הוא נהדף לעבר הרכב שלפניו.

הנתבעות הגישו כתב הגנה וטענו כי מדובר בתאונת שרשרת בה מעורבים שלושה כלי רכב, רכב צד ג' הוא הרכב הראשון , רכב התובעות הוא הרכב השני ורכב הנתבעת 1 הוא הרכב השלישי.

התובעת הציגה מסמכים לתיק בית המשפט וטענה כי היא תובעת בגין ירידת ערך המוקד האחורי וכן בגין הפסדים שנגרמו לה וטענה כי לא יכולה להיות מחלוקת על האשמה שכן הנתבעת 1 חתמה על מיסמך בו היא מודה באשמת קרות התאונה.

...

לסיכום - אני קובעת כי התובעת הוכיחה את הנזקים שהיא טוענת להם ולפיכך אני קובעת כי הנתבעות תשלמנה לתובעת את הסכום כדלקמן: בגין השתתפות עצמית סך של 1,990 ₪; הפרש תשלום שכ"ט שמאי בסכום של 750 ₪; דמי כינון בסך של 275 ₪; השתתפות עצמית בגין ירידת ערך בסכום של 1,319 ₪.

כמו כן אני סבורה שיש לשלם לתובעת בגין הפסד השתכרות והוצאות סכום של 1,500 ₪.

סה"כ ישלמו הנתבעות לתובעת סכום של : 5,834 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, התרשמתי שהאחריות לתאונה מוטלת כולה ככולה על רכב הנתבעת 3 ולא מצאתי מקום להשית אשם תורם או אחריות על נהגת רכב התובעת או על הנתבעת 1.

הנתבעת 3 טענה שהיא אינה אחראית לתאונה מאחר והיא היתה הראשונה בשרשרת.

לאחר שממקמים את הרכבים כאמור, בהיעדר מחלוקת, בהתאם לעדויות הנהגות ומצליבים אותם עם: מיקומי הנזק, התמונות לאחר התאונה, ועדויות הנהגות באשר לאופן קרות התאונה עולה תמונה ברורה באשר לאופן היתרחשות התאונה לפיה, הנתבעת 3 שנסעה בנתיב השמאלי ביותר סטתה ימינה אל עבר נתיב נסיעתה של נהגת התובעת ופגעה ברכבה.

...

לפיכך, שוכנעתי שהנתבעת 3 שנסעה משמאל לרכבים האחרים, סטתה ימינה ופגעה ברכב התובעת שנסע באמצע וכתוצאה מכך רכב התובעת סטה ימינה ופגע ברכב הנתבעת 1 אשר נסע באותה שעה בנתיב הימני וכתוצאה מהתאונה נהדף ימינה, אל עבר מעקה הבטיחות.

סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעת 3 - מתקבלת.

התביעה כנגד הנתבעת 1 – נדחית.

בפני תביעה כספית בגין ניזקי רכוש עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 7.11.18 בין רכב התובעים לבין רכבי הנתבעים כחלק מתאונת שרשרת, בה רכב התובעים היה הראשון והנתבעים היו הרכבים מאחוריו, כך שרכב הנתבעת 1 פגע ברכב התובעים ורכב הנתבעת 2 פגע ברכב נתבעת 1.

התובע 2 הנו נהג אובייקטיבי בעיניין האחריות בתאונת השרשרת, שכן אין מחלוקת שרכבו נפגע על ידי רכב הנתבעת 1 והשאלה היא מי מבין שני הנתבעים הוא שאשם בתאונה.

...

בהתאם לבקשת הנתבעים, טענות הנתבעת 1 לאחריות הנתבעת 2, הן לנזקי התובעים והן לנזקי רכב הנתבע 1 (בחלק הקדמי והאחורי של רכב הנתבעת 1) נדחות במלואן.

במקביל נדחות טענות הנתבעת 2 לאחריות התבעת 1 לנזקים בחלקו הקדמי של רכב הנתבעת 2.

כן תשלם הנתבעת 1 לתובעים אגרת בית משפט כפי ששולמה וכן שכ"ט בסך 12,626 ₪.

המחלוקת היא על האשם כי לטענת התובעת אירעה התאונה כאשר האוטובוס נהג בחוסר זהירות ובלא תשומת לב למתרחש בדרך ובלא לשמור על מרחק פגע ברכב התובעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, במסמכים שהוצגו, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם במישרין הגעתי למסקנה כי אחריות לתאונה המשותפת באופן בו 80% ממנה על כתפי הנתבע 1 ואילו היתר על הנהג ברכב התובעת וזאת מהטעמים שיפורטו: מהפן העובדתי - מהראיות בפני עלה שהאוטובוס היתנגש ברכב התובעת מאחור בראש ובראשונה כי לא שמר מרחק המאפשר בלימה נאותה.

כך למשל יכולה להמנע תאונת שרשרת, ברגע שיש חוליה אחורית שעוצרת ואחריה עוצרת חוליה נוספת, בלא שהיא פוגעת בה. יחד עם זאת, ולעניין האשם של הנהג ברכב התובעת, אציין שחובת הזהירות שנהג אינה בטלה בהיותו בשלב קודם בשיירה של מכוניות.

...

ב"כ הנתבעת טען שדין התביעה להידחות לחילופין שיש להטיל אשם מרבי על נהג המונית שלא היה צד לדיון.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, במסמכים שהוצגו, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם במישרין הגעתי למסקנה כי אחריות לתאונה המשותפת באופן בו 80% ממנה על כתפי הנתבע 1 ואילו היתר על הנהג ברכב התובעת וזאת מהטעמים שיפורטו: מהפן העובדתי - מהראיות בפני עלה שהאוטובוס התנגש ברכב התובעת מאחור בראש ובראשונה כי לא שמר מרחק המאפשר בלימה נאותה.

אינני מקבל את כל גרסתו אבל ברור שהייתה פניה לדברי שני הנהגים של המונית באופן שאילץ את הבלימה של הרכב של התובעת, ומכאן שהייתה התרחשות שחייבה זהירות.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בעיקרה, הנתבעים ישאו יחד ולחוד ב-80% מנזקי התובעת כפי שפורטו בהסכמה מפי ב"כ הצדדים לעיל.

הנתבעים טענו עוד כי יש להטיל אשם תורם משמעותי לקרות התאונה על רכב הנתבע 1 ו/או על רכב התובעת.

עסקינן בתאונה שאינה תאונת שרשרת "קלסית", שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי בין ארוע התאונה הראשון לארוע התאונה השני חלפו מספר דקות, כאשר השאלה הטעונה הכרעה במקרה דנא הנה, האם על רכב הנתבעים 2-4 שהוא הרכב האחרון בשיירה מוטלת מלוא האחריות לקרות התאונה, שכן פגע ברכב הנתבע 1 והדפו אל עבר רכב התובעת, או שמא, הצטרף הוא לתאונה קיימת, פגע אמנם ברכב הנתבע 1, אך לא הדפו על רכב התובעת ואין הוא מהוה הגורם האחראי לקרות התאונה ו/או הגורם הבלעדי האחראי לה ? לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במכלול החומר המצוי בתיק, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדויות, ובכלל זה לאחר עיון בסיכומים, הנני קובעת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע 1 ועל הנתבעים 2-4 -בחלקים שוים ואנמק; המלומד סומך בספרו תאונות פח ושיבוב רכב (התשע"ג-2013), בעמ' 270, מתייחס לבעייתיות הטמונה בבירור עובדתי של תאונות שרשרת ומציין : "הבעייתיות טמונה לרוב בבירור העובדתי של המקרה, שכן במרבית המקרים טוען נהג הרכב באמצע כי האחריות לפגיעה ברכב שלפניו רובצת על הרכב שמאחוריו שהדפו (חרף שמירת מרחק סבירה) לכיוון הרכב שמלפנים. על כן, באם ישנה עדות של נהג הרכב הראשון בשרשרת (הנפגע מאחור) ו/או של עד נטראלי, הללו יכולים לשפוך אור על היתרחשות התאונה, שכן עדות על מכה אחת שהורגשה מאחור, פירושה במרבית המקרים הדיפתו של הרכב מאחור אל עבר הרכב הראשון על ידי הרכב שפגע בו (השלישי בשרשרת). עדות של נהג הרכב הראשון בשרשרת אודות הרגשה של שתי מכות מאחור שבאו אחת לאחר השנייה בפרקי זמן קצרים, פירושה במרבית המקרים שהרכב השני שמאחוריו פגע בו תחילה בשל אי-שמירת מרחק זה ולאחר פגיעה זו נפגע מאחור בידי הרכב השלישי שמאחוריו. לעניין זה חשוב להדגיש כי לבחינת עוצמת המכות מאחור והזמן שחלף בין מכה למכה, חשיבות לשם בחינת שיעור חלוקת הנזק שניגרם לרכב הראשון מאחור וזאת במסגרת חלוקת השיפוי לנזק בין הרכבים מאחור...

על כן יש לבדוק תמיד את עבודות המרכב/פחחות שנעשו ברכב שכן הם האינדיקציה להתרחשות נקודת המפגש שבין המכוניות ואלו גם מעידות לעתים על אשם מלא או חלקי של נהג הרכב הפוגע וזאת ללא קשר לנזק שניגרם לחלק הקידמי של הרכב.

...

עסקינן בתאונה שאינה תאונת שרשרת "קלאסית", שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי בין אירוע התאונה הראשון לאירוע התאונה השני חלפו מספר דקות, כאשר השאלה הטעונה הכרעה במקרה דנא הינה, האם על רכב הנתבעים 2-4 שהוא הרכב האחרון בשיירה מוטלת מלוא האחריות לקרות התאונה, שכן פגע ברכב הנתבע 1 והדפו אל עבר רכב התובעת, או שמא, הצטרף הוא לתאונה קיימת, פגע אמנם ברכב הנתבע 1, אך לא הדפו על רכב התובעת ואין הוא מהווה הגורם האחראי לקרות התאונה ו/או הגורם הבלעדי האחראי לה ? לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במכלול החומר המצוי בתיק, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדויות, ובכלל זה לאחר עיון בסיכומים, הנני קובעת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע 1 ועל הנתבעים 2-4 -בחלקים שווים ואנמק; המלומד סומך בספרו תאונות פח ושיבוב רכב (התשע"ג-2013), בעמ' 270, מתייחס לבעייתיות הטמונה בבירור עובדתי של תאונות שרשרת ומציין : "הבעייתיות טמונה לרוב בבירור העובדתי של המקרה, שכן במרבית המקרים טוען נהג הרכב באמצע כי האחריות לפגיעה ברכב שלפניו רובצת על הרכב שמאחוריו שהדפו (חרף שמירת מרחק סבירה) לכיוון הרכב שמלפנים. על כן, באם ישנה עדות של נהג הרכב הראשון בשרשרת (הנפגע מאחור) ו/או של עד נטרלי, הללו יכולים לשפוך אור על התרחשות התאונה, שכן עדות על מכה אחת שהורגשה מאחור, פירושה במרבית המקרים הדיפתו של הרכב מאחור אל עבר הרכב הראשון על ידי הרכב שפגע בו (השלישי בשרשרת). עדות של נהג הרכב הראשון בשרשרת אודות הרגשה של שתי מכות מאחור שבאו אחת לאחר השנייה בפרקי זמן קצרים, פירושה במרבית המקרים שהרכב השני שמאחוריו פגע בו תחילה בשל אי-שמירת מרחק זה ולאחר פגיעה זו נפגע מאחור בידי הרכב השלישי שמאחוריו. לעניין זה חשוב להדגיש כי לבחינת עוצמת המכות מאחור והזמן שחלף בין מכה למכה, חשיבות לשם בחינת שיעור חלוקת הנזק שנגרם לרכב הראשון מאחור וזאת במסגרת חלוקת השיפוי לנזק בין הרכבים מאחור...

אירוע התאונה הראשון: עדויות הצדדים ומכלול הראיות בתיק מובילות למסקנה כי הפגיעה ברכב התובע באירוע הראשון , לא הייתה פגיעה של מה בכך: אמנם התובע בתביעתו ובעדותו מצין כי באירוע הראשון, בו פגע רכבו של הנתבע 1 ברכב התובעת נגרמה לרכב "ממש שריטה קלה " (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.2020 ש' 4); ואולם עיון בדו"ח הפעולה של השוטר ממשטרת ישראל, אשר נכח במקום עוד בטרם אירע האירוע השני מעלה כי עוד לפני קרות האירוע השני רכב הנתבע 1 "ניזוק קשות בחזית הרכב" וכי "נגרם נזק לטמבון האחורי שמאלי של השברולט" (ר' עמ' 1 לדו"ח הפעולה סעיף "פרטי הטיפול באירוע").