אחריות בתאונת עבודה: נפילה מגג עם קו חיים

הוא סיפר ששאל את "שמעון, מנהל העבודה" למה עליו להקשר "ושמעון הוא בחור עם חוש הומור והוא אמר לי לקשור את זה לעצמי". התובע הבהיר כי ידע שאם יתחיל "לפתוח את הפה יותר מדי, לא הייתי ממשיך לעבוד שם הרבה זמן". מכאן ואילך היתמקד המשפט בשאלה האם היה במקום כבל המיועד לקשירת הרתמות, מה שמכונה לעתים "קו חיים"? התובע העיד שלא.

שוכנעתי שביום שבו נפל התובע מהגג לא היה במקום כבל מציל חיים וממילא לא היה לו למה לקשור את רתמת הבטיחות שלו.

מי מהנתבעים אחראי לכך? האחריות סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל – 1970 קובע: "היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול ליפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך – אחיזת יד בטוחה, יותקנו – ככל שהדבר מעשי במידה סבירה – אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר". תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשס"ז – 2007 באו לעולם הרבה לאחר התאונה וממילא לא ניתן ללמוד מהן במישרין את נורמת הזהירות או קיומה של חובה חקוקה.

דומה, שזהותם של הנפגעים תורמת לאדישות היחסית שבה נתקלת סטטיסטיקה מבעיתה שפירסמה המדינה עצמה על מספר בלתי מידתי של תאונות עבודה ממין זה. "רחוק מהעין רחוק מהלב", מבטא כנראה חלק מחוסר הענין במגפה של תאונות עבודה שרבים מדי מקורבנותיה הם עובדים זרים.

...

עוד הוסבר מדוע אפילו תחוייב הנתבעת 1 בדין, יש לדחות את התביעה ואת הודעת צד ג' נגד "כלל". אין חולק שחבותה הנטענת של "כלל" נגזרת מחבותה של הנתבעת 1.

בסופו של דבר נראה שהמחלוקת מצומצמת בהרבה מכפי שנראתה בתחילה.

למרות מאמצי המומחים, לא שוכנעתי שיש בכוחו של בית-משפט ישראלי לחזות את עתיד כלכלת אוקראינה או מעמדה המדיני.

מעבר לכך, לא נראה נכון להפוך את הוצאות המשפט של הליך משפטי אחר, לראש נזק בהליך משפטי נפרד זה. לאור זאת נדחית טענת התובע ולא יפסק לו פיצוי בראש נזק זה. כאב וסבל התובע מפרט את סבלו הרב בעת ומאז האירוע ואת ההגבלות שמהן הוא סובל.

סיכום התביעות והודעות צד ג' נגד נתבעת 1 ונתבעת 5 נדחות.

לצורך הריסת הגג נמתח כבל פלדה המכונה 'קו חיים' בנקודות הגבוהות ביותר שעל הגג (להלן: "הכבל").

לסיכום - עפ"י מכלול הנתונים והממצאים שצוינו לעיל, אני קובעת כי הנתבעת לא סיפקה לתובע סביבת עבודה בטוחה ונאותה, לא דאגה לנקיטת אמצעי הזהירות הדרושים למניעת הסכנה שבנפילה מגגות שבירים, ולכן נושאת היא באחריות לפצות אותו בגין נזקיו עקב התאונה.

הנתבעות היתנגדו לפסיקת פיצוי כלשהוא בראש נזק זה והפנו, בין השאר, לעובדה כי מדובר בתאונת עבודה, כך שכל הוצאותיו של התובע אמורות להיות מכוסות על ידי המל"ל. אשר להוצאות בגין מימון חוות דעת רפואיות, אקדים לציין כי לא מדובר בהוצאות רפואיות, אלא בהוצאות משפט שלגביהן תבוא היתייחסות בסוף פסק הדין.

...

אני מקבלת את עמדת הנתבעות בנדון, ומורה על ניכוי דמי האבטלה שעומדים נכון להיום על 17,000 ₪.

סיכומו של דבר – כלל התשלומים שיש לנכות מהפיצוי שייפסק לתובע עומדים על סכום של 69,000 ₪.

אלא שחרף הערתי בנוגע לשאלת האחריות, בחרו הנתבעות לעמוד מאחורי עמדתן לגבי העדר אחריות כלשהי, ואין לי אלא להצטער על כך. אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: בגין הפסדי שכר לעבר: 229,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד: 170,000 ₪ בגין הפסד פנסיה: 40,000 ₪ בגין נסיעות לעבר: 5,000 ₪ בגין כאב וסבל: 80,000 ₪ בגין עזרה לעבר: 30,000 ₪ סה"כ: 554,000 ₪ מסכום זה יש לנכות סך של 69,000 ₪, כך שהתשלום יעמוד על 485,000 ₪.

לגבי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז – 2007, הופרו הסעיפים הבאים: סעיף 5 שעניינו התנאים להעסקת עובד בגובה; סעיף 6 שעניינו הדרכה ואימון בטרם עבודה בגובה; סעיף 7 שעניינו האחריות לאספקת ציוד; סעיף 8 שעניינו חובת השמוש בציוד להגנה בעת ביצוע עבודה בגובה; סעיף 9 שעניינו החובה לעשות שימוש בציוד מגן אישי להגנה מפני נפילה מגובה; סעיף 11 שעניינו קוי עגון קבועים; סעיף 12 שעניינו התנאים לבצוע עבודה בגובה; סעיף 15 שמתייחס ספציפית לעבודה על גגות.

נהפוך הוא, אבישי ויאיר טענו שהדרך הנכונה והבטיחותית לבצוע החלפת הגג היא באחת משלוש השיטות שהם תיארו בעדותם: באמצעות מנוף (אופציה שהתבררה כבלתי ישימה) או באמצעות עליה לגג עם קו חיים, עם עוגנים ורתמות מתאימים ולוחות דריכה (דבר שכמובן לא נעשה וגם לא ניתנה הדרכה בעיניין והציוד האמור גם לא סופק), או על ידי עמידה על במת הרמה מבלי לעלות על הגג (גם שיטה זו התבררה כבלתי ישימה מאחר והמעלית לא התאימה לשאת את המשקל של הבמה).

הטענות למחדלי חקירה שהעלו הנאשמים הן בתמצית כדלקמן: חוקרי המישטרה שהגיעו לזירת הנפילה של מאג'ד ברצפת הגלריה היו ללא ידע וניסיון קודמים בחקירות תאונות עבודה ולכן לא ביצעו איסוף יסודי של ראיות מהזירה.

...

כאמור, הדבר דרוש אך ורק על מנת להגיע למסקנה המשפטית הנכונה באשר לזהות הגורמים שחבים בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מאג'ד בגין אירוע הנפילה, וכן על מנת להכריע בטענה של אכיפה בררנית שהעלו הנאשמים בכך שהם הועמדו לדין ובעוד שחברת מקור הפחים ומנהליה לא הועמדו לדין.

בנסיבות אלה, מתחזקת אף יותר המסקנה שעדותם של אבישי ויאיר שסוכם עם ראובן שהביצוע של החלפת גג הגלריה יהיה בדרך של "שני שלבים" היא בגדר סיפורי בדים ועדותו של ראובן שהחלפת הגג בוצעה כמקשה אחת באישורם ובהסכמת של אבישי ויאיר, היא האמת לאמיתה.

הפרות אלה הם "החטאים" המצטברים של כל אחד מהנאשמים שנולדו לאחר "החטא הקדמון". לכן, אין מנוס מהמסקנה שכל אחד מהנאשמים חב ברשלנות רבתי.

בנוסף, נקבע שהטענה של "גורם זר מתערב", דינה להידחות וכן נקבע שטענת "ההסתמכות" שהועלתה על ידי איתן ויאיר, גם היא דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הנני מרשיע את כל אחד מהנאשמים, איתן זילביגר, אבישי הרט, יאיר יחיאל, חברת דלק תעשיות בע"מ וראובן מתוק, בביצוע עבירה של גרימת חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

יצוין: לעת התאונה, התובע אכן עבד בעמדת הפיניש בה מותקן היה קו החיים, אך לא על גג המשאית.

בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), וכללי הבטיחות בעבודה בגובה, חייב המעביד לדאוג לאמצעי בטיחות כדי למנוע תאונות נפילה מגובה של למעלה מ 2 מטר (תק' 9).

באשר להדרכות – אישר התובע כי לפני התאונה קיבל הדרכה איך לעבוד עם קו החיים.

מעבר לעדות מנהל התפעול בקבוצת ליטוגרופ , האחראי על כמה מפעלים, ושבקי ככל שיהא, לא יכול להתייחס ספציפית לשאלה האם העובדים נקשרים בפועל בשוטף לקו החיים בעבודה הספציפית בעמדת הפיניש, ומה ההנחיה ביחס לעבודה ספציפית זו שניתנה להם (הוא כאמור גם לא זה שמדריך, ויכול להעיד בשאלה האחרונה).

הנכות, ותקופות אי הכושר הנוגעות לתאונה : ועדות רפואיות בענף נפגעי עבודה במל"ל קבעו תקופת אי כושר ונכות זמנית בשיעור 40% ו 30% עד 31.3.14 .

...

עם זאת אני מקבל שהגובה של המשטח מהרצפה, בחלקו העליון, עלה על 2 מטר.

אני קובע שהנתבעת אחראית לפיצויו של התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה נשוא התביעה.

סוף דבר: אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 169,795 ₪.

התביעה התביעה הוגשה נגד קו מגדלים בע"מ שהייתה המעסיקה של התובע במועד הרלבנטי לתאונה.

אמצעי הזהירות שעל המעביד לנקוט נסקרו בע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3), 255: "קיימת חובה כללית וגורפת מצד המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים ... מהותם ומידתם של אותם אמצעי זהירות משתנות לאור טיבן, שכיחותו וחומרתו של הסיכון שהמעביד מודע לו או חייב להיות מודע לו. כך, אם מדובר בסיכונים גלויים לעין, שאינם יוצאי דופן במיוחד, הרי ייתכן שמספיק להזהיר את העובד מפניהם ולהדריך אותו לגבי אופן מניעתם. אם הסיכון חמור יותר או נסתר או בלתי רגיל, הרי במקביל גוברים מידתם, גיוונם ותחכומם של אמצעי הזהירות שמעביד סביר חייב לנקוט. לשון אחר: אמצעי הזהירות הסבירים הנם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון ושל מידת הסכנה לשלומו ולבריאותו של העובד, הנובעת מאותו סיכון, אם אכן יתממש". במקרים של תאונות עבודה קיימת מגמה ידועה להחמיר עם המעביד ולדקדק עמו בהטלת האחריות, מאחר והוא בעל השליטה במקום העבודה והעובד נותן בו אימון לדאוג לסביבת עבודה בטוחה (ע"א 655/08 מפעלי קרור בצפון נ' מרציאנו, פ"ד לו(2), 592).

תקנה 79 שעניינה בגידור פתחים בריצפה נקבע: מסביב לפתח בריצפה, במשטח עבודה, במדרכת מעבר, ברצפת פיגום, בגג, במסלול מדרגות או בפיר מעלית יותקן אחד מאלה: (1) אזן יד ואזן תיכון מתאימים ובחוזק נאות למניעת נפילתו של אדם, וכן לוחות רגליים למניעת נפילתם של חמרים או ציוד, כאמור בתקנות 9, 10 ו-11; (2) מכסה בעל חוזק מתאים למניעת נפילת אדם, חמרים או ציוד, שיובטח נגד הזזתו המקרית מהמקום ולא יהווה מיכשול.

בנגוד לטענתן הנ"ל של הנתבעות פרופ' צינמן קבע לתובע נכות צמיתה המגלמת בתוכה הגבלה מסוימת בתנועות כאשר סעיף 35 (1) (ב) לתקנות המל"ל קובע: "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". אין להיתעלם מכך שלאור מהות עסוקו של התובע עובר לארוע התאונה, כאשר עולה מהנתונים שהונחו לפני כי הוא עבד בבניין ובעבודות כפיים והוא נעדר כל השכלה, הפגיעה ברגלו והנכות הצמיתה שתלווה אותו לאורך כל חייו תקשה עליו כשיפלט לשוק העבודה ותצמצם את האפשרויות הניצבות לפניו במידה מסוימת, ובעיקר במקצועות הדורשים עמידה ממושכת ושימוש בכח הפיזי של הגוף.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי הנתבעות חבות ברשלנות על אירוע התאונה, וכן הפרו הוראות חקוקות שנועדו לטובת התובע ולא קיימו כללי הבטיחות הנדרשים לשם מניעת התממשות הסכנה כפי שהתרחש בנסיבות התובענה שלפני.

טענתן של הנתבעות שעל פיה גידור הפתח אינו מאפשר מעבר הכבלים אין בידי לקבלה, הן מהטעם שגרסה זו לא נתמכה בראיות והן מהטעם שניתן היה לבצע גידור תוך השארת פתחים לשם העברת הכבלים; והרי גם אם אניח כי הגידור אינו מאפשר ביצוע העבודה, היה על הנתבעות להציב שלטים המזהירים מפני סכנת הנפילה ליד כל פתח שכאמור כוסה בדיקטים שבירים שאינם מאפשרים מעברים בטוחים של העובדים ונטולי סיכון.

לסיכום הפסדי שכר לעבר - 84,000 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד - 179,000 ₪ הפסדי פנסיה - 32,000 ₪ עזרת הזולת - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות - 2,000 ₪ כאב וסבל - 40,000 ₪ בניכוי 60,000 ₪ סה"כ 287,000 ₪ לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 287,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).