אחריות בתאונת דרכים: עקיפה אסורה מול סטייה פתאומית

כללי: תיק זה עניינו תאונת דרכים מיום 29.7.16 (להלן" "התאונה").

בין שני הנתיבים קו הפרדה לבן רצוף (אסור לעקוף).

כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים שבמקום התאונה ומימין לכיוון נסיעת רכב הנתבעים היה צומת T. נהגת רכב התובעת – הגב' מזי שלו: לגירסתה, עת נסעה לכיוון גבעת אבני וצומת גולני מדרום לצפון, רכב הנתבעים הגיע מולה במהירות גבוהה.

בנה של נהגת רכב התובעת – מר עילי שלו: בהתאם לעדותו הוא היה שקוע בטלפון, כאשר לפתע אמו אמרה שרכב עומד לפגוע בהם.

בתא"מ (ת"א) 47289-05-16 בלו סקאי 2000 השכרת רכב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), נקבע: "כבר בפתח הדברים אבהיר, כי לא מונחת בפניי טענה כלשהיא לכך שנהג רכב התובעת אשם בקרות התאונה. אין חולק על כך שרכב הנתבעת סטה לנתיב נסיעתו של רכב התובעת, פגע בו והדפו אל עבר אי התנועה. במצב דברים זה, על הנתבעת הנטל להוכיח כי אין בהתנהגות הנהג מטעמה משום התרשלות שיחוב בגינה (השווה לע"א 446/82 בלגשווילי נ' אלגבארין, מב(2) 737 (1988), להלן – "עניין בלגשווילי").

בשלב מסוים הרכב הלבן נעצר באמצע נתיב נסיעתו, חסם לו את הנתיב ועל מנת למנוע את התאונה הסיט את רכבו ועבר לנתיב הנגדי, כאשר הנו עוקף את הרכב הלבן משמאלו ומלפניו (ר' עמ' 9 ש' 25-36 לפרוטוקול).

לאור האמור וגם אם מתקבלת גרסת הנתבעים לעניין אופן קרות התאונה, שלא התקבלה, ניתן לראות בשני הרכבים המעורבים, רכב הנתבעים והרכב הלבן, כמעוולים במשותף ומכוח זאת כאחראיים ביחד ולחוד לניזקי התובעת.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם ועיינתי בראיותיהם, הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את טענת הנתבעים לניתוק קשר סיבתי בשל אשמו של אחר.

הסעיף קובע: "היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד." בת"ק 21416-05-16 רבנסרי נ' אביטל סחר בע"מ ואח' (פורסם בנבו), נקבע בעניין זה: "אולם, אליה וקוץ בה. רק אם אגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן לייחס לנתבע רשלנות כלל – רק אז ייפטר זה מאחריות. מאידך, ככל שאגיע לכלל מסקנה כי רשלנותו של צד ג' היא העיקרית, וכי רשלנותו של הנתבע הינה משנית, הרי שהם "מעוולים יחד" וכל אחד מהם נושא באחריות כשלעצמו.

מאחר ופרטי הרכב הלבן אינם ידועים, אין מנוס מלהטיל את מלוא האחריות על נהג רכב הנתבעים.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, טענת ההגנה של הנתבעים נדחית והתביעה מתקבלת במלואה.

בפני תביעה כספית על סך של 23,883 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, עקב תאונת דרכים שארעה ביום 17.05.2018, ברחוב יגאל אלון בתל אביב.

התובע שנסע מאחורה ראה שהרכב מאט והוא ביצע עקיפה אסורה בחוסר זהירות תוך חציית אי תנועה וקו הפרדה לבן ואז היתנגש בחלק הקידמי של רכבו בעוצמה בצידו השמאלי של רכבו של הנתבע והעיף את רכבו של הנתבע לצד הדרך.

המחלוקות שבפניי הן בעיניין אחריות בגין היתרחשות התאונה והוכחת הנזק.

דיון והכרעה פניית הפרסה היא פניה סיבובית שמחייבת את ביצועה במקום מותר בלבד, ותוך תשומת לב לרכבים שבאים ממול, מהצד וכן אלו שנוסעים מאחור, תוך מתן התראה מוקדמת.

הנתבע העיד כי החל לבצע את פניית הפרסה כאשר תנאי הדרך היו מאפשרים לו וכי בעת ביצוע פניית הפרסה עקף אותו רכב התובע והיתנגש בו. לעומת זאת התובע טוען כי רכב הנתבע יצא מרחוב ברוריה בפתאומיות והתובע ניסה לבלום אך מכיוון שלא הצליח סטה עם רכבו לנתיב השמאלי כדי להיתחמק מרכב הנתבע וכתוצאה מכך קרתה התאונה.

...

טענות התובע להשבתת רכב וחיסרון כיס אינם מבוססות, התובע לא הציג ראיות לגבי השכר שהפסיד, האם שכר רכב חלופי ולכן לא הוכיח את הנזק אשר נגרם לו. לכן אני דוחה את טענת התובע.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה חלקית ודוחה את התביעה שכנגד.

התובע שכנגד נדחית.

במהלך ביצוע העקיפה, בעת שהקטנוע של התובעת נסע במקביל לחלק האחורי של רכב הנתבעת ועבר כדי באמצע מרכבה של הנתבעת משמאל, סטתה לפתע הנתבעת, ללא איתות, שמאלה במטרה להכנס לרח' חוצה (רח' לוחמי גליפולי), חסמה את מסלול נסיעת התובעת ופגעה בקטנוע הרכוב ע"י התובעת.

במקרה המונח בפני מדובר בגירסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגירסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בחנתי את עדויות הצדדים, את כתבי הטענות על נספחיהם, את תמונות זירת התאונה (לא במועד התרחשותה), את תמונות כלי הרכב המעורבים וכן את כל הראיות שהוצגו בפני בנוגע לנסיבות התאונה.

לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי במקום בו אירעה התאונה העקיפה משמאל אסורה.

בנסיבות המקרה, משקבעתי כי הקטנוע כבר החל בתהליך העקיפה והיה מקביל לרכב הנתבעת לפחות כדי אמצע - שליש חלקו האחורי של רכב הנתבעת, עצם התחלת הנתבעת בבצוע פנייה שמאלה, מבלי לוודא אם רכב עוקף אותה משמאל, הפרה הנתבעת את החובה המוטלת עליה בתקנה 43 לתקנות התעבורה, ויש להטיל עליה אחריות לתאונה.

לתובעת שמורה הזכות לטעון לנזקים אלה במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

...

לאור כל האמור אני מוצאת להטיל על הנתבעת את עיקר האחריות לתאונה, ולחלק את האחריות בין הצדדים כדלקמן: התובעת - 20% הנתבעת - 80%.

סוף דבר לאור האמור ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי בין הצדדים אני מחייבת את הנתבעת בתשלום 80% מנזקיה הישירים של התובעת על פי דו"ח השמאי ללא מע"מ (2,966 ₪) בתוספת שכ"ט שמאי (590 ₪), ובסה"כ בתשלום הסך של 2,844.80 ₪.

רקע וטענות הצדדים בפניי תביעה ותביעה שכנגד וביסודן דרישה לפצוי כספי מחמת נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונת דרכים בה היו המה מעורבים, ואשר התרחשה בצהרי ראשון ה- 21.8.11 , בעת נתיב נסיעת הרכבים מכיוון דרום לכיוון צפון של רחוב בן יהודה בתל אביב.

כאשר רכב הנתבעות החל בפנייתו שמאלה הגיח לפתע מאחור במהירות רבה רכב התובעת תוך שהוא מבצע עקיפה אסורה דרך נתיב הנסיעה שממול השמור לתחבורה ציבורית ובה בעת היתנגש עם רכבו ברכב הנתבעות בחלקו הקידמי.

עוד טוענות הנתבעות והגב' לרר- העדה מטעמן של הנתבעות כי מיד לאחר התאונה נהג התובע היתנצל בפניהן מספר פעמים ואף הודה באחריותו לה. הינה כי כן, גרסאות הצדדים קוטביות המה וכל צד מפנה חציו אל עבר הצד שמנגד אשר לעמדתו אחראי ברשלנותו ישירות לתאונה וכפועל יוצא מכך לניזקי רכבו של האחר.

למעשה הודעה זו מציגה את נהג התובעת כמי שנהג לאיטו בנתיב השמאלי ישר עת לפתע וללא הודעה מוקדמת, הגיח רכב כלשהוא מנתיבו הימני המקביל לו תוך שהוא סוטה לעברו ופוגע בו. במסגרת עדותו הראשית בפניי, קיבלה גירסתו של נהג התובעת תפנית מה אשר לא נכללה על ידו בכתובים וזאת בכל מה שנוגע להערכתו כי טרם התאונה נמצא רכבן של הנתבעות בצד הדרך מימין לו במה שנחזה להיות כחנייה כפולה של רכבן: "היא עמדה בכלל בחניה כפולה שאסור לעמוד שם בכלל, כך אני מעריך" (עמ' 1 שורה 16 לפרוטוקול הדיון).

...

לעומתו, עדותן של העדות מטעם הנתבעות תאמה הן את הודעת הנתבעת 1 בכתב והן את נזקי הרכבים המעורבים עד כי לא מצאתי בהן בקיעים שיובילוני למסקנה הפוכה לזו אליה הגעתי בעניינה של התובעת.

משאלה המה פני הדברים וזו מסקנתי, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית וקבלת התביעה שכנגד.

אני מורה כי הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 2,719 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 21.9.11, שכ"ט עו"ד ע"ס 2,500 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדות מטעם התובעת שכנגד כפי שנפסק בדיון.

רקע עובדתי תמציתי וההליך המשפטי התובע טוען בכתב התביעה, כי התאונה ארעה עת נהג ברכבו בנתיב הימני ותוך כדי נסיעה נעקף על ידי רכב הנתבעת אשר הגיח מצד ימין והיה עליו לבצע פנייה ימינה בלבד, לפתע חתך את רכב התובע מימין ופגע עם חלקו השמאלי בחלקו הקידמי ימני של רכב התובע והמשיך בנסיעה.

כן, לא עלה בידי הנתבעת לסתור את גרסת התובע, אשר הותירה רושם מהימן עליי, כי לאחר התאונה, הנוסע שישב ליד זיאד אמר לתובע שהם תיכף יחזרו וזיאד המשיך בנסיעה, ברח ממקום הארוע לאחר התאונה, כאשר לאחר 20 דקות, ראה אותו התובע בא מולו, עצר את האוטו, ניגש אליו וצולמו התמונות, כאשר כפי שיובהר בהמשך עולה אף מעדות זיאד שהוא לא עצר מיד לאחר התאונה, אלא עזב את המקום.

על בסיס תקנות אלו אני קובעת, כי מלוא האחריות לקרות התאונה מוטלת על זיאד, שכן הוא עקף מצד ימין ולא מצד שמאל, ביצע עקיפה שלא כדין, וסטה מנתיב לנתיב שלא בביטחה, תוך שסיכן את התובע שנסע בנתיבו כדין.

הנתבע הפר את חובתו בעצם הפרת סעיפים, הואיל וביצע עקיפה אסורה וסטה לנתיב נסיעת רכב התובע שלא כדין ואלולא עקיפתו זו, לא הייתה נגרמת התאונה, דהיינו, מיתקיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי בין הפרה זו לבין קרות התאונה.

שנית - לו סברה הנתבעת, כי ישנה הגדלת נזק מצד התובע, או אי התאמה בנזקים, מצופה היה ממנה לכל הפחות לבקש לחקור את שמאי התובע, או להגיש חוו"ד של חוקר ומשחזר תאונות דרכים, אך כל זאת לא עשתה, ומשכך דין טענתה בנדון להדחות.

...

היום התקיימה ישיבת הוכחות, במסגרתה העידו מטעם התובע, התובע בעצמו ורעייתו הגב' מילוק גזאוי (להלן: "מילוק") ומטעם הנתבעת העיד מר זיאד ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעצם קרות התאונה, אלא המחלוקת הינה בנוגע למי אחראי לה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במכלול החומר המצוי בתיק ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך עדותם, אני קובעת, כי הנהג ברכב הנתבעת אחראי לקרות התאונה בשיעור של 100%.

גם טענה זו מצאתי לנכון לדחותה, הואיל והנתבעת לא חקרה את התובע בנדון, לא שאלה את התובע אם תוקן הרכב או לא תוקן הרכב, ומשכך אני דוחה את טענתה בנדון.

בשקלול כל האמור לעיל, לא עלה בידי הנתבעת לסתור את טענות התובע שנתמכות בחוות דעת שמאית לעניין הנזק הנתבע על ידו.

סיכומו של דבר הנתבעת תשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, סך של 12,492 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪, אגרת מחצית ראשונה בסך של 406 ₪, מחצית שנייה של האגרה והוצאות העדה בסך של 300 ₪.