אחריות בתאונת דרכים: התנגשות רכבים מאחור

נטען, כי התאונה ארעה בעת שהנהג היתנגש מאחור ברכב המבוטח והדפו אל הרכב שלפניו.

הכלל הוא, כי אחריות לניזקי רכוש בתאונת דרכים מוטלת על נהג הרכב ולאו דוקא על בעליו, זאת על פי העיקרון לפיו "בדרך כלל אחראי אדם לעוולתו שלו בלבד, ואין הוא אחראי לעוולת הזולת." (בר"ע 159/95 (מחוזי י-ם) אלדן השכרת רכב 1965 בע"מ נגד שנהב ואח' [10.9.1995]).

...

לאור כל אלו, ונוכח האיחור הרב שבהגשת הבקשה, דין הבקשה להידחות.

ואולם, לאור הקושי שבטענות המבקשים בבקשתם, התעלמותם מההליך המשפטי, מכתב התביעה ומפסק הדין והעובדה שלא העלו טענות הגנה מפורשות ומפורטות כלל, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לתנאים אלו, אשר יבוצעו בתוך 30 יום מהיום: תשלום הוצאות בסך של 2,000 ₪ למשיבה.

בין הצדדים מחלוקת בנוגע לאחריות לתאונת דרכים מיום 15.02.2019, בין רכב התובע לבין רכב הנתבע 1, המבוטח על-ידי הנתבעת 2.

בעוד שלטענת התובע התאונה התרחשה במהלך נסיעתה לאחור של הנהגת במטרה לתקן את פניית הפרסה שביצעה במקום אסור, טוענת הנהגת, כי התאונה התרחשה לאחר שהתובע לא שם ליבו לדרך והיתנגש ברכבה כשהיא בעמידה ולא בנסיעה לאחור.

מטעם התובע הוגשה חוות דעת בוחן תאונות דרכים, אשר קבע, כי ניזקי הרכב התובע, המאופיינים במעיכה נקודתית של דלת הרכב, מעידים כי התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבע 1 נסע לאחור ופגע בדלת רכב התובע: "5.1 . מעיון בתמונות הנזק בדלת הלקסוס, כאמור בדו"ח השמאי, מדובר בנזק המאופיין במעיכה נקודתית עמוקה פנימה, נזק מהסוג הזה יכול להגרם רק כאשר רכב צד ג' מצוי בנסיעה ופוגע בדלת, ובמקרה זה ההונדה אשר נסעה לאחור.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, עיינתי במוצגים שהוגשו לי ושמעתי את העדויות, אני קובעת כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו בהליך אזרחי ולשכנע, כי יש להעדיף את גרסתו לאופן קרות התאונה ועל כן דין התביעה להתקבל.

ממכלול הראיות שהובאו לפניי, ניתן לקבוע, כי נהגת רכב הנתבע 1, אשר לא שמה ליבה לתמרור האוסר על פניית פרסה, נאלצה לתקן את מנח רכבה ולשם כך נאלצה לנסוע לאחור.

בנסיבות אלה דין התביעה להתקבל.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע סך של 18,889 ₪ (הנזק, ירידת ערך ושכר טרחת השמאי) בצירוף הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

לפניי תביעה כספית נזיקית במסגרתה מבקשים התובעים להשית האחריות לקרות תאונת דרכים -שהתרחשה ביום 19.2.2017 בדרך חברון בירושלים - על הנתבע, וכנגזרת מכך את ניזקם.

או אז הגיע רכבו של הנתבע והיתנגש ברכבה מאחור, כאשר ברכבה היו באותה עת אמה, אחיה ואחותה ושני ילדיה של אחותה.

7.3 אשר על כן, בשים לב למכלול הראיות שהוצגו לבית המשפט ולפי אמת המידה של "מאזן ההסתברויות" הנוהגת במשפט אזרחי סבורני שהתובעים הוכיחו במידה הנדרשת את גירסתם כי הנתבע ורכבו היו מעורבים בתאונה נשוא התיק דנן, באמצעות הרכב נשוא התביעה, פגע ברכבים מאחור והסב להם נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמם.

...

סבורני כאמור, כי עיון בתמונות הנזק שצורפו לתיק מתיישב עם גרסת התובעים.

במקרה דכאן, חוות דעתו של שמאי התובעים לא נסתרה, משהנתבע לא צירפו כל חוות דעת נגדית מטעמו ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעים, ומשכך, בנסיבות העניין, נחה דעתי כי התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת נזקם הנטען ולביסוס תביעתם.

עם זאת, יובהר בהקשר זה, כי ראש הנזק שדרשו התובעים בגין נסיעות בעטיו של המקרה לא הוכח, שכן התובעים לא פירטו כדבעי רכיב נזק זה ולא הציגו ראיות ואסמכתאות התומכות בגרסתם בעניין זה. סוף דבר- הנני מחייב הנתבע לשלם לתובעים סך של 14,797 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זו תביעת שבוב של מבטח רכוש (רכב) נגד מזיק נטען בתאונת דרכים.

כפי שכבר צוין, בישיבת קדם משפט ביום 9.9.2021, לפני שהודע על פטירתו של השמאי בדארנה, הציג בית המשפט את התמונות בפני ב"כ הנתבע ושאל אותו לגביהן, וב"כ הנתבע לא טען כי מדובר בתמונות מזויפות או כאלה שעברו עיבוד מעוות, אלא טען טענות לגוף הענין לגבי התובנות העולות מתמונות אלה בענין האחריות לתאונה מושא התביעה ("ב"כ הנתבע: לשאלת בית המשפט, אם אני מתנגש במישהו מאחורה יהיו סימנים, אי אפשר להשיג [צ"ל 'להסיק'] שהייתה [אי] שמירת מרחק, היה שקע ברכב שלהם וזה לא פוגש ישר" (ע' 3 ש' 14-13)).

...

אף מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת, לפיה בכך שהשמאי בהיר, אשר העיד בפני, הגיע למסקנות שונות לגבי היקף התיקון הנדרש מאשר השמאי בדארנה ז"ל, יש כדי להצביע על כך שהשמאי בהיר ערך שמאות – בענין היקף התיקון הנדרש – על סמך כישוריו-שלו ולא בבחינת "העתק-הדבק" מחוות הדעת של השמאי בדארנה ז"ל. אינני מוצא לזקוף מסקנות מרחיקות לכת לחובת המקצועיות של השמאי בהיר בגין אי-בדיקת נתוני שווי הרכב בעצמו.

הנני מקבל את התביעה באופן חלקי, על בסיס הנזק שהוכח (להבדיל ממלוא ערך הרכב בניכוי תקבול ממכירת שרידים, המשקף אבדן גמור), ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך האמור (60,772 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום חוות הדעת של השמאי בהיר (3.1.2022) ועד לפרעון בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 7110 ₪.

הגישה המקובלת, לעניין חלוקת האחריות לתאונת דרכים בין שני כלי רכב, מקום בו רכב נוסע המתנגש מאחור ברכב שעצר בשול הדרך, הנה כי עיקר האחריות רובצת לפתחו של הנהג הרכב הנוסע בדרך, זאת מהטעם כי באחריות הנהג הנוסע בדרך, לשים לב לכך שדרכו פנויה, ועליו גם החובה לצפות עצירת רכב בשולי הדרך, לרבות במצבים בהם רכב עוצר על נתיב הנסיעה (תא"מ (שלום ת"א) 43277-04-13 מוניות ויותר בע"מ נ' בוריס כצנלסון (8.5.2016); ת"א (שלום ת"א) 43423-12-14 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' קולשטרן (24.7.2017) (להלן: "עניין קולרשטרן").

...

בתום הדיון נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במסמכים אשר הוגשו לתיק ושמעתי את העדים מטעם הצדדים והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית, עיינתי בתמונות שהוצגו, ובסרטון שהוגש לתיק, מצאתי כי יש לקבל את תביעת המדינה באופן חלקי, ולדחות את התביעה שהוגשה על ידי חברת מגדל.

יחד עם זאת, בנסיבות התיק שלפניי שוכנעתי כי נוסעי הרכב הצבאי פעלו, כפי שהודה נהג הטויוטה בעדות שמסר, להציב אמצעי זהירות, או להתריע על מקומם.

העובדה כי לא עלה בידי יושבי הרכב הצבאי למלא את הוראות הדין כלשונן בנסיבות ההן, עשויה להתבטא לכל היותר בהשתת אשם תורם, אשר סבורני כי יש להעמידו על 20% בלבד.

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בתיק ת"א 24493-07-18 ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד (משה דהן, ומגדל חברה לביטוח בע"מ), לשלם לתובעת – מדינת ישראל, פיצוי בסך של 50,112 ₪.

התביעה בתא"מ 55137-08-18, נדחית.