מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות בעלים לנפילה עקב חבל על הרצפה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

מטעם התובע הוגש תצהיר, שאליו צורף אישור על העברת בעלות ברכב, תעוד רפואי, חוות דעת רפואיות ודוחות שומה, וכן הוגש תצהיר של משה סוויסה, ששמש כמאבטח בבנק ביום התאונה (ת/1 – ת/2).
מסקנה נוספת העולה מהעדויות היא שהעמודים אינם הגורם הישיר לנפילה אלא ההיתקלות בחבל עצמו, ויש לבחון מה היה מצבו בזמן התאונה (ראה עדות התובע "לא נפלתי בגלל הכסף אלא בגלל החבל" בעמוד 13; עדות המאבטח בעמוד 22, ועדותה של הלן בעמוד 29).
מיקום החבל בקירבת הרצפה עולה גם מעדותו של המאבטח, שהדגיש שהחבל "היה על הריצפה. לא היה מתוח", ובהמשך חידד והבהיר: "החבל לא ממש נגע ברצפה. היה באוויר. המרחק מהרצפה היה בערך 5 ס"מ. לא זוכר אם חמישה או עשרה ס"מ", וכשנדרש למצב העמודים לאחר נפילת התובע, מסר שהם נפלו וכשהרים אותם "ראיתי שהחוט (הכוונה לחבל- ג.צ) ממש בתחתית לכיוון הרצפה". מעדות המאבטח ניתן היה להתרשם שבמהלך העבודה הוא שמר על ערנות וקשר עין עם הלקוחות, והקפיד למלא את תפקידו ברצינות ובאחריות, ודבריו תומכים בגרסת התובע לפיה החבל לא היה מתוח אלא במרחק סנטימטרים ספורים מהרצפה (עמודים 23 ו-26).
...
בעדותו סיפר המאבטח שעבד בסניף הבנק כ- 17 שנים, במהלכן הכיר את התובע וגם נפגש עמו לאחר שעות העבודה: "יצא לנו פעמיים עם הקופאית הראשית גם, שהיינו עם בני הזוג אצל התובע". לדבריו (שהועלו לראשונה רק בעדות), זמן קצר לפני התאונה הוא נדרש לסגור את דלתות הסניף בשל פתיחת הכספת בבנק, ובנסיבות אלה הופנה מבטו לכיוון עמדת הכספרים: "ברגע שאני מקבל הוראה מהמנהל או מהטלרית הראשית לנעול את הדלת במהלך בדיקת כספת, אני מתיישב בתוך הסניף... יש לי עמדה קבועה של כסא ושולחן בתוך הסניף, אני ישבתי עם הפנים לכיוון החוצה וגם מול הטלרים". לדבריו, הוא ראה את התובע ממתין בתור, ולאחר מכן ניגש לדלפק של הכספר האמצעי, שם חיכה כעשר דקות כדי לקבל הכסף שהוצא מהכספת, ואז כשקיבל אותו לידיו – "הסתובב, נתקע בחבל, וכתוצאה מכך דילג ואז נפל על הריצפה שכל הכסף התפזר לו". המאבטח הוסיף, שגם במהלך הדברים הרגיל, כשעבד מחוץ לבנק בבדיקת הנכנסים פנימה, הוא יכול היה להבחין בנעשה בעמדת הכספרים, ולמעשה: "נכנסים אנשים... אני מסתכל עליהם, כמו שאני מדגים, אני כל הזמן מזיז את הראש ימינה ושמאלה", וכן: "אני כן יכול לראות. בוודאי שאני רואה, אני לא מתמקד בבן אדם. מסתכל עליו וחוזר לתפקיד שלי" (עמודים 20-23).
מכאן, שהתנהלותו של התובע תרמה בצורה ממשית לתאונה, ואני קובעת את אשמו התורם בשיעור של 50%.
בחנתי את כל חוות הדעת שהוצגו, את המסקנות והממצאים שבחוות דעתו של מומחה בית משפט, ומקובלת עלי קביעתו של ד"ר ישראלי, שלטעמי שקל את מכלול הנתונים הקשורים בתובע, את עברו הרפואי, נסיבות הפגיעה, וממצאים שעלו מבדיקות עדכניות שנערכו לו, ואני סבורה שהדברים משקפים גם את תפקודו של התובע באופן כללי כהחמרה מסויימת על הצד הנמוך שכן: "התובע סבל מכאבים ותפיחות בברכו השמאלית כ 10 שנים טרם האירוע נושא התביעה, בעטיים פנה פעמים חוזרות לטיפול רפואי, שכלל גם הזרקה לברך. ממצאי בדיקותיו כחודשיים לאחר התאונה ואלו שבוצעו לאחרונה מעידים על תהליך ניווני קל... שלא התקדם במהלך שש וחצי השנים שחלפו מאז התאונה". בנסיבות אלה, לא מצאתי שהנכות הרפואית שנקבעה לתובע על רקע תחלואתו הכללית, היא בעלת השפעה ממשית על תפקודו, והדבר יבחן במסגרת הנזקים הנטענים.
סוף דבר לאור על האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים אחראיים לתאונה שנגרמה לתובע בביקורו בבנק, וכי מוטלת עליהם, יחד ולחוד, החובה לפצותו בגין נזקיו בסך 14,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

התובע הגיש את התביעה נגד הקבוץ כמזמין העבודה ובעל המקרקעין שבו בוצעו העבודות (נתבע 1); נגד נביל מהנדסים (נתבעת 2); נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ – המבטחת של נביל מהנדסים (נתבעת 3); נגד זועבי עבדללה, מי שהיה קבלן הטיח בחלק מהבתים בפרויקט (נתבע 4); נגד חברת ישראל אפשטיין מהנדסים בע"מ (נתבעת 5; להלן: "חברת אפשטיין"); ונגד ביטוח חקלאי, אגודה שיתופית מרכזית בע"מ - מבטחת הקבוץ בפוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי (נתבעת 6).
זועבי, קבלן הטיח שעבד במקום ביום התאונה, העיד שלאחר התאונה הוא ראה את התובע על הריצפה ואילו הפיגום והפלטות נותרו במקומם (עמ' 184 לפרוטוקול).
אני מעדיפה את הגרסה לפיה התובע נפל ברווח שנוצר בין הפיגום לבין הקיר, מאחר שחבל האבטחה שאמור היה להדק את הפיגום לקיר נחתך וכי הפיגום עצמו לא נפל.
...
לאור המסקנות שאליהן הגעתי בשאלת האחריות, אני דוחה את ההודעות לצדדים שלישיים.
סוף דבר; נתבעות 2 ו- 3 ישלמו לתובע 1 סכום של 250,000 ₪.
אני דוחה את התביעה נגד נתבעים 1, 4 , 5 ו – 6.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בד בבד, יש לצפות מנאשם המבקש להנות מהגנתו של סייג לאחריות פלילית, כי יציג טיעון סדור המפרט מדוע וכיצד מתקיימים לשיטתו יסודות הסייג, וברי כי לא על בית המשפט להשלים חוסרים בטיעוניו של בעל דין, לבטח לא חוסרים עובדתיים.
וזו תשובתו של המערער: "אני כשיר. אני רוצה להיות כשיר. אני כשיר כל הזמן. [...] בן אדם שיוצא לא כשיר.. הוא יוצא על פרט טכני. הוא אשם, אבל הוא יוצא על פרט טכני. על כאילו הוא לא היה אה.. כשיר למעשיו. אני לא בורח מאחריות. אני יכול, אם אני רוצה, להשתגע. [...] אני יכול לאבד את השפיות, אני יכול לצאת על אי שפיות וכבר יצאתי בעבר על אי שפיות. במקרה הזה אני לא אצא על אי שפיות. אני אעמוד לדין, אעמוד לדין, מול שופט, אחד, שניים, שלושה כמה שתרצו, ואני אגיד את האמת ורק את האמת, ואני אשים את מבטחיי בחוק". החוקר שאל שוב את המערער, האם יש סיבה שהוא ניסה בהתחלה לשרטט רצף של אירועים שכביכול קשורים אחד לשני עד לתקיפת המתלונן (המערער נפרד מחברתו, עשה תאונה עם הרכב, התעמת עם אביו), ומדוע שיקר לגבי כך. וזו היתה תשובת המערער: "ניסיתי ליצור סיפור שיהיה הגיוני, ושמתי שקר על שקר על שקר, וניסיתי פה, ניסיתי שם. ניסיתי, ניסיתי איכשהוא לעבר את כל המערכת, שתאמין לי, שלא עשיתי את מה שעשיתי. ואז נפל האסימון. הבנתי שהדבר היחיד שיוציא אותך זו האמת. אם תספר את האמת ורק את האמת, the truth will set you free. ואז הבנתי. אני אספר אך ורק את האמת. אם אתה רוצה לצייר איזה תסריט או סיפור של צירוף מקרים כזה או אחר, זו זכותך. אני לא משקר יותר. אני אומר את האמת. האמת היא לא תמיד אובייקטיבית, האמת היא לפעמים סובייקטיבית, אבל אי אפשר להתווכח עם עובדות. ואם אני אספר את האמת ורק את האמת והעובדות יראו את זה – אין לי מה לפחד. אם אני אספר את האמת והעובדות יראו אחרת, אני אשם. ... חד וחלק. אם אני רוצה לצאת מזה, בצורה כזו או אחרת – רק את האמת. העונש? נעמוד בו". לאחר החקירה הובל המערער לזירה לבצע שיחזור (סירטון השיחזור – ת/36).
המערער הודה בפרוטרוט כיצד מהל משקאות אנרגיה ואלכוהול עם כמות גדולה של כדורי הרגעה שנכתשו מבעוד מועד; כיצד השקה את המתלונן והמתין שיירדם; כיצד הפשיט אותו מבגדיו וקשר את רגליו בחבל; כיצד פרס שקיות אשפה מניילון על ריצפת הדירה, שעליהן תיכנן לנסר את גופתו של המתלונן באמצעות מסור שרכש קודם לכן; כיצד חתך את צוארו של המתלונן לאחר שנרדם בעזרת סכין יפנית; כיצד ניסה לחנוק אותו בעזרת שתי ידיו בעוד המתלונן מדמם; כיצד הלם בו בשעה שהתקוטטו; וכיצד יצא לאחר מכן מהדירה כדי להיפטר מחפציו של המתלונן.
...
לאחר בחינה מדוקדקת של טענות הצדדים וחומר הראיות הרב שהוגש בתיק, לרבות צפייה בסרטוני החקירה והשחזור; עיון בחומר הרפואי; עיון בחוות דעתם של המומחים השונים; עיון בהודעות שגבתה המשטרה; וקריאת פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי – המסקנה היא כי בנטל כפול זה לא עלה בידי המערער לעמוד.
ברם, מכלול הדברים מוביל בבירור למסקנה כי המערער ביצע את המעשים מתוך מודעות מלאה, מתוך רצייה ומתוך בחירה רצונית לעשותם.
השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם חברי השופט י' עמית, שלא הותיר אבן על אבן והגיע למסקנה כי בעת ביצוע המעשים החמורים שבגינם הורשע המערער, לא היה נתון במצב פסיכוטי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

אשר לאופן היתרחשות התאונה, מר שלוסמן ז"ל כותב כך (עמ' 2 לחוות הדעת): "התאונה ארעה בשעה שהעובד עמד על הקומה התחתונה של פיגום תלוי בן שתי קומות/מפלסי דריכה התלוי על קורת בטון ברוחב 40 ס"מ ובעל זרועות המהודקות לצד הפנימי של קורת הבטון באמצעות בורגי הידוק למניעת תזוזה. גובה משטח הדריכה של עמדת העבודה מעל פני הקרקע (ריצפת חצר גן הילדים) הוא 5.20 מטר...
בנוסף, על המעסיק חלה חובה לספק לעובדים ציוד מגן אישי, קסדה רתמה, נעלי בטיחות וחבל קשירה.
בהיעדר ראיות הנותנות הסבר חלופי, המומחה מניח שהפיגום נפל עקב התקנה כושלת של הפיגום ואי בדיקתו על ידי גורם מקצועי או מנהל עבודה מוסמך.
אם הייתה רתמה, התובע לא היה נופל על הריצפה והיה נשאר תלוי על הפיגום.
(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו; (2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק; (3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק; (4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי; (5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין.
...
התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.
מהטעמים שהבאתי לעיל אני מחליט לקבל את תביעת התובע נגד נתבע 2, ואני מחייב את נתבע 2 לשלם לתובע את הסכומים, לפי הפירוט הבא: הפסד השתכרות בעבר - 1,300,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד - 600,000 ₪ עזרת הזולת לעבר - 766,000 ₪ עזרת הזולת לעתיד - 900,000 ₪ הוצאות רפואיות ונלוות לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ כאב וסבל - 600,000 ₪ סה"כ 4,216,000 ₪ מסכום זה (4,216,000 ₪) יש להפחית ניכויי מל"ל בסכום של 1,751,762 ₪.
יוצא אפוא, שעל נתבע 2 לשלם לתובע סכום של 2,464,238 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

כפי שיובהר להלן, גם אם היה מוכיח התובע כי נפל בשל התקלות רצועת הסלוטייפ, כפי הנטען על ידו, הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות והיעדר החובה החקוקה שנטענו לבין התאונה.
בחקירתו תיאר התובע את רגע הפגיעה כך (עמ' 8 שורה 35 עד עמ' 9 שורה 3): "הוא נהפך להיות חבל... ואז מה שקרה אני באתי המשכתי לא ראיתי אותו, המשכתי ואז ומיד הרגשתי שאני עומד ליפול, לא נפלתי אלא מה קרה, אני עצרתי מהר את הרגליים, את הרגליים עצרתי במקום, תקעתי את הרגל כדי לא ליפול, אז תקעתי את הרגל בריצפה, ואז הגוף שלי הלך שמאלה, הלך שמאלה, ואז הרגל, הגיד אכילס, אחרי זה הסתבר לי שזה הגיד אכילס לא ידעתי באותו רגע, אז זה הוא נקרע, זה מה שקרה באותו רגע". לטענת התובע, החברה התרשלה בכך שלא סילקה את המפגע, לא סימנה או הזהירה אותו מפני המפגע, לא דאגה למעבר בטוח לקונים במקום.
מעבר לכך, לשיטתה הערייה לא ידעה אודות נקודת חלוקה של החברה במקום התאונה והמקום בו נפל התובע לטענתו הוא חניון פרטי שמיועד לרכבים ולא מדובר בשטח צבורי באחריות הערייה.
בכתב התביעה (סעיף 4) תוארה התאונה כך: "התובע... אסף את ההזמנה ועת היה בדרכו חזרה לרכבו עם חבילת המוצגים שאסף ניתקל בנייר דבק סלוטייפ שהיה מחובר בקצהו לאחד המשטחים של הנתבעת 1 מצד אחד ואשר המשכו היה זרוק על הריצפה (להלן: המפגע). כתוצאה מהמפגע נפל התובע ונחבל קשות (להלן: התאונה).". קשה להבין מנסיבות התאונה כפי שתוארו כאמור בכתב התביעה מדוע תיאר התובע כי "ניתקל" בנייר הדבק, שכן הקצה הזרוק שלו היה אמור לכאורה להתגלגל קדימה או הצידה כאשר רגלו של התובע נגעה בו. מקל וחומר, לא ברור מדוע היתקלות זו גרמה לתובע להשאר נטוע במקומו תוך קריעה של גיד האכילס.
הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוואנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" [ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 (1990), וכן ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1)736 (1980)], וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלוואנטית שהיא בהשג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" [ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מ"ד (4)595, 602 (1990); ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין (28.12.1994); ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, לה(1) 736 (1980)].
...
מאחר ואין לצפות מהחברה להציב נציג, מפקח או בודק בכל פינת משטח בכל רגע נתון, ולא היה אירוע קודם אשר הסב את תשומת לבה לסיכון כלשהו במקום (שלא זוהה על ידי עובדים או נציגים) – ואף התובע לא התריע ודיווח על האירוע – אני קובעת כי לא נפל פגם בהתנהלות החברה, ולא היתה מצדה חריגה מהתנהלות סבירה או הפרה של חובת זהירות.
נטל זה ניתן להרים באופן פשוט למדי, בהגשת מפה עירונית המסמנת את גבולות השטחים הפרטיים והציבוריים, והימנעות התובע מלעשות כן מחייבת דחיית טענה זו. סוף דבר גרסת התובע בדבר נסיבות התאונה לא היתה עקבית ועלתה לכדי שינוי חזית; עדותו של התובע סתרה את עדות אשתו במספר עניינים, ובשל סתירה זו נפגעת מהימנותם; עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין שאין בה כדי כדי להוכיח את גרסתו בדבר נסיבות הפציעה, לפיה נתקל בנייר דבק המתוח לרוחב הדרך בה הלך; התיעוד הרפואי שניתן לתובע כאשר פנה לקבל טיפול בסמוך לאחר התאונה אינו תומך בגרסת התובע; התובע נמנע מזימון בן משפחה שהיה לכאורה עד לתאונה, ומחדל זה פועל לחובתו.
אשר על כן, התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו