מטעם התובע הוגש תצהיר, שאליו צורף אישור על העברת בעלות ברכב, תעוד רפואי, חוות דעת רפואיות ודוחות שומה, וכן הוגש תצהיר של משה סוויסה, ששמש כמאבטח בבנק ביום התאונה (ת/1 – ת/2).
מסקנה נוספת העולה מהעדויות היא שהעמודים אינם הגורם הישיר לנפילה אלא ההיתקלות בחבל עצמו, ויש לבחון מה היה מצבו בזמן התאונה (ראה עדות התובע "לא נפלתי בגלל הכסף אלא בגלל החבל" בעמוד 13; עדות המאבטח בעמוד 22, ועדותה של הלן בעמוד 29).
מיקום החבל בקירבת הרצפה עולה גם מעדותו של המאבטח, שהדגיש שהחבל "היה על הריצפה. לא היה מתוח", ובהמשך חידד והבהיר: "החבל לא ממש נגע ברצפה. היה באוויר. המרחק מהרצפה היה בערך 5 ס"מ. לא זוכר אם חמישה או עשרה ס"מ", וכשנדרש למצב העמודים לאחר נפילת התובע, מסר שהם נפלו וכשהרים אותם "ראיתי שהחוט (הכוונה לחבל- ג.צ) ממש בתחתית לכיוון הרצפה".
מעדות המאבטח ניתן היה להתרשם שבמהלך העבודה הוא שמר על ערנות וקשר עין עם הלקוחות, והקפיד למלא את תפקידו ברצינות ובאחריות, ודבריו תומכים בגרסת התובע לפיה החבל לא היה מתוח אלא במרחק סנטימטרים ספורים מהרצפה (עמודים 23 ו-26).
...
בעדותו סיפר המאבטח שעבד בסניף הבנק כ- 17 שנים, במהלכן הכיר את התובע וגם נפגש עמו לאחר שעות העבודה: "יצא לנו פעמיים עם הקופאית הראשית גם, שהיינו עם בני הזוג אצל התובע".
לדבריו (שהועלו לראשונה רק בעדות), זמן קצר לפני התאונה הוא נדרש לסגור את דלתות הסניף בשל פתיחת הכספת בבנק, ובנסיבות אלה הופנה מבטו לכיוון עמדת הכספרים: "ברגע שאני מקבל הוראה מהמנהל או מהטלרית הראשית לנעול את הדלת במהלך בדיקת כספת, אני מתיישב בתוך הסניף... יש לי עמדה קבועה של כסא ושולחן בתוך הסניף, אני ישבתי עם הפנים לכיוון החוצה וגם מול הטלרים".
לדבריו, הוא ראה את התובע ממתין בתור, ולאחר מכן ניגש לדלפק של הכספר האמצעי, שם חיכה כעשר דקות כדי לקבל הכסף שהוצא מהכספת, ואז כשקיבל אותו לידיו – "הסתובב, נתקע בחבל, וכתוצאה מכך דילג ואז נפל על הריצפה שכל הכסף התפזר לו".
המאבטח הוסיף, שגם במהלך הדברים הרגיל, כשעבד מחוץ לבנק בבדיקת הנכנסים פנימה, הוא יכול היה להבחין בנעשה בעמדת הכספרים, ולמעשה: "נכנסים אנשים... אני מסתכל עליהם, כמו שאני מדגים, אני כל הזמן מזיז את הראש ימינה ושמאלה", וכן: "אני כן יכול לראות. בוודאי שאני רואה, אני לא מתמקד בבן אדם. מסתכל עליו וחוזר לתפקיד שלי" (עמודים 20-23).
מכאן, שהתנהלותו של התובע תרמה בצורה ממשית לתאונה, ואני קובעת את אשמו התורם בשיעור של 50%.
בחנתי את כל חוות הדעת שהוצגו, את המסקנות והממצאים שבחוות דעתו של מומחה בית משפט, ומקובלת עלי קביעתו של ד"ר ישראלי, שלטעמי שקל את מכלול הנתונים הקשורים בתובע, את עברו הרפואי, נסיבות הפגיעה, וממצאים שעלו מבדיקות עדכניות שנערכו לו, ואני סבורה שהדברים משקפים גם את תפקודו של התובע באופן כללי כהחמרה מסויימת על הצד הנמוך שכן: "התובע סבל מכאבים ותפיחות בברכו השמאלית כ 10 שנים טרם האירוע נושא התביעה, בעטיים פנה פעמים חוזרות לטיפול רפואי, שכלל גם הזרקה לברך. ממצאי בדיקותיו כחודשיים לאחר התאונה ואלו שבוצעו לאחרונה מעידים על תהליך ניווני קל... שלא התקדם במהלך שש וחצי השנים שחלפו מאז התאונה".
בנסיבות אלה, לא מצאתי שהנכות הרפואית שנקבעה לתובע על רקע תחלואתו הכללית, היא בעלת השפעה ממשית על תפקודו, והדבר יבחן במסגרת הנזקים הנטענים.
סוף דבר
לאור על האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים אחראיים לתאונה שנגרמה לתובע בביקורו בבנק, וכי מוטלת עליהם, יחד ולחוד, החובה לפצותו בגין נזקיו בסך 14,000 ₪.
