אחריות בעלי משרד פרסום להפצת תרופות מזויפות

כיום עובד בחברת פירסום לציוד משרדי.

הנאשם שירת שירות צבאי מלא, עובר לשחרורו נרשם ללימודים אקדמיים כהנדסאי מחשב, כאשר לאורך השנים עובד לדבריו בתחום ההיי טק. הנאשם הציג מכתב הערכה ממקום עבודתו, ועלה כי מוערך כעובד חרוץ, אחראי, מהימן, בעל כישורים תעסוקתיים גבוהים.

הנאשם הופנה לבדיקות שתן שנמצאו עם שרידים של חומר בנוזקאין, אך לאור הצגת מיסמך רפואי אודות שימוש בחומר הטיפולי, תרופתי נוגד חרדה וסייע בהרדמות, בשל מצבו הרפואי, נטיית שירות המבחן לראות בכך טפול לגיטימי תומך, לא הוצג אישור רפואי.

גידול סמים בכמות בה גידל הנאשם קיים פוטנציאל להפצת הסם והכנסת סם חדש לשוק הסמים ובכך קיימת חומרה יתרה.

רע"פ 2167/15 שלמה מזרחי נ' מדינת ישראל (מיום 10.05.15) כבוד השופט ס' ג'ובראן, המבקש הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של זיוף ושל שימוש במסמך מזויף.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם: אני דן את הנאשם לעונש מאסר למשך 9 חודשים.

אני דן את הנאשם למאסר למשך 12 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.

אני דן את הנאשם למאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.

ביום 20.12.17, הודה הנאשם והורשע בעובדות כתב אישום בעבירות של: מעשה פזיזות ורשלנות (17 עבירות), לפי סעיף 388 (א)(8) לחוק העונשין, התשל"ז 1977 , עבירה של עיסוק במכירה ובהפצה של טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן, על הטובין מן הסוג לגביו נרשם סימן המסחר, או מוכר, או מפיץ טובין כאמור, בהקף מסחרי (16 עבירות) - עבירה על סעיף 60 (א)(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב 1972 , עבירה של שיווק של תכשיר שלא באמצעות בית מרקחת, בית מסחר לתרופות או מוסד מוכר (17 עבירות) - עבירה על סעיף 60 בצרוף סעיף 47 ב לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א 1981 , עבירה של קשירת קשר לעוון (14 עבירות) - עבירה על סעיף 449 לחוק העונשין, עבירה של קבלת דבר במירמה (4 עבירות) - עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין, עבירה של החזקה של טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן, על טובין מן הסוג לגביו נרשם סימן המסחר או מוכר, או מפיץ טובין כאמור, בהקף מסחרי (4 עבירות) - עבירה על סעיף 60 (א)(4) לפקודת הרוקחים, עבירה של ניסיון לשיווק של תכשיר שלא באמצעות בית מרקחת, בית מסחר לתרופות או מוסד מוכר - עבירה על סעיף 60 לפקודת סימני מסחר, סעיף 47 ב' לפקודת הרוקחים ו - 29 לפקודת הרוקחים, עבירה של אי הודעה על שינוי בהתעסקות ואי הגשת דו"ח ראשון - עבירה על סעיף 215 א(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] , עבירה של אי ניהול פנקסי חשבונות (3 עבירות) - עבירה על סעיף 216 (5) לפקודת מס הכנסה.

לצורך קידום הקשר ומימושו, השתמשו חברי הכנופיה ברשת, אשר כללה יחידות משנה בחלוקת אחריות כדלקמן: יחידת אספקה, יחידת פירסום ושיווק (בניית וקידום אתרי האנטרנט), יחידת שירות לקוחות (מוקדנים, מענה טלפוני), יחידת הפצה, הכל כמפורט להלן: הנאשמים עמדו בראש הרשת וניהלו מספר אתרי אינטרנט ששמם השתנה והיה בין היתר Viagra-cialis.co.il, Viagrail.com ו - Phim98.

העבירות המיוחסות לנאשם, בוצעו בתכנון מוקדם, בתחכום, בשיטתיות, בתכנון המירמה ובהיקפה, הקף משך העיסוק בייצור, איחסון ושיווק תרופות מפרות (המכילות את החומר הפעיל במינון משתנה מבלי שהייתה להם כל אינדיקאציה בדבר התכולה האמיתית של הטבליות), בסיועם של אחרים, זיוף סימני המסחר של התרופות, בתמיכה למצגי השוא שבאו להניח דעת רוכש כי מדובר בתרופה מקורית, הנמצאת תחת פקוח ואישור של משרד הבריאות והכל בהקף מסחרי.

...

לאחר איזון כלל השיקולים, אני גוזרת על הנאשם כעונש כולל בגין כל העבירות בהן הורשע - 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו בין התאריכים 20.2.17 - 6.4.17 .

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופט אברהם היימן, סגן נשיא) מיום 13.7.14 בת"פ 18759-08-13 לפיו הורשע המערער, על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובעבירות על פקודת סימני המסחר ופקודת הרוקחים הקשורות בהפצת תרופות ותכשירים רפואיים המיועדים לטפול באין אונות, שהיו מזויפים, נושא האישומים 1 עד 5.

על פי הנטען בחלק הכללי לכתב האישום, המערער נהג להפיץ באמצעות פירסום באתרי אינטרנט שניתן לרכוש באמצעותו תרופות לטפול באין אונות.

המוצרים "טייגר קינג" ו"שרקנס" אינם רשומים בארץ ואין אישור לספקם או לשווקם על ידי משרד הבריאות.

נאמר כבר עתה כי שכטר נידון בת"פ 18677-08-13 (בית משפט השלום בראשל"צ) ל-4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לאחר שהודה, בהסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, שהוצג בפנינו ושייחס לו עבירות של הפצת טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן והחזקת טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן, נושא 5 אישומים.

בית המשפט קמא החמיר בעונשו של המערער ולא נתן משקל משמעותי בגזר דינו לכך שהמערער הודה בעבירות אשר יוחסו לו, הביע חרטה ולקח אחריות מלאה על מעשיו.

...

לאחר שעיינו בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד שכטר ובכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער, הגענו למסקנה כי קיים הבדל משמעותי בין המערער לבין שכטר בכל הקשור לחלקו של כל אחד מהם בביצוע המעשים נושא הרשעתם, שכן שכטר, מבלי להקל ראש בחלקו בביצוע המעשים, לא הואשם בעבירות החמורות של קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, טיפול רשלני בתרופות ובעבירות על פקודת הרוקחים, בהן הואשם והורשע המערער באישומים 1-5 אלא בעבירות על פקודת סימני מסחר, שהעונש המירבי בגינן קל עשרות מונים מהעונש המירבי הקבוע בצד העבירות של קשירת קשר לפשע וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

לאור כל האמור לעיל, פער הענישה בין המערער לבין שכטר, גם אם הוא משמעותי, אין בו כדי לגרום להקלה בעונש המאסר שהוטל על המערער אשר אינו חורג ממדיניות הענישה כאשר מדובר בעבירות חמורות, כפי שביצע המערער, ומתחשב במידה הראויה בנסיבות לחומרה, שחלקן אינן קיימות לגבי שכטר (עברו הפלילי של המערער והעבירות הנוספות שביצע), ובנסיבות לקולא כפי שהובאו בפני בית משפט קמא ובפנינו על ידי ב"כ המערער ומפורטות בתסקיר שירות המבחן.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

יצחק כהן, הוא המערער 1, הנו הבעלים של משרד "פירסום אדיר", המערער 2, שפעל כחלק ממערך ההפצה של התרופות המזויפות, כמתואר לעיל.

וכך נכתב בפסק הדין: "פירסום כדורי האין אונות על ידי מפרסמים אחרים, ובעיקר על ידי עיתונים נפוצים במדינה, כמו ידיעות אחרונות מעריב ואחרים, שבה ועלתה במהלך המשפט. ההגנה לא ביקשה לזמן האחראים לפרסומים באותם עיתונים נפוצים ו/או מי מטעמם – עדים שבכוחם היה להבהיר ולתרום לסוגיה שבדיון. לא הוברר בבית המשפט – מעל מיני טענות שהושמעו על ידי הנאשם ופרקליטיו – וכן הפרסומים ובעיקר, מודעות המפרסמים להיות כדורי אין האונות מזוייפים. מתוך התמונה העובדתית שצויירה בבית המשפט לא הובררה אחריותם של אותם מפרסמים לפירסום בלתי חוקי, בודאי, לא לובנה השאלה – בדרך זימון עדים ו/או חקירת גורמי האכיפה הרלוואנטיים – האם מדובר באכיפה סלקטיבית או שמא מדובר באילוצים אובייקטיביים או איבחנה נכונה שנעשתה על ידי המדינה.

...

מכל המקובץ עולה, כי ייתכן שאף היה מקום להחמיר בעונשו של המערער.

התוצאה היא שהעונש שקבע בית המשפט קמא יעמוד על כנו.

הערעור נדחה על כל חלקיו.

בתגובתו לכתב האישום המתוקן, הודה הנאשם כאמור, במכירה והפצה של טבליות מפרות הנחזות להיות תרופות מקוריות שהנן סימני מסחר רשומים, מבלי לקבל את רשות בעל סימן המסחר ותוך הטעיית קוני הטבליות, והטבליות נמכרו בדרך רשלנית ובאופן העלול לסכן חיי אדם, שכן הן נמכרו מבלי לקבל מירשם רופא ותוך הנחיית הרוכשים על אופן השמוש בטבליות.

ליבת המחלוקת שבין הצדדים הייתה טענתו של הנאשם כי בעת שהוא עסק במכירה והפצה של טבליות מפרות הוא שימש כעובד שכיר של חברת "פירסום אדיר". לטענת הנאשם, בהיותו שכיר לא הייתה לו אחריות לבצוע עבירות המס והלבנת ההון שיוחסו לו בכתב האישום.

עוד הגיש ב"כ המאשימה חוות-דעת מומחה של מר מיכאל אריאלי - מנהל היחידה למאבק בפשיעה פרמצבטית של משרד הבריאות (ת/136).

בת"פ [ת"א] 4687/07 מדינת ישראל נ' בנימין חיים [לא פורסם] במסגרת הסדר טיעון הוטל על מפיצי תרופות מזויפות מסוג ויאגרה וסיאליס עונש מאסר בפועל לתקופה בת 24 חודשים, 12 חודשי מאסר על-תנאי וקנס, כאשר ביהמ"ש הדגיש כי הסדר הטיעון אינו סביר עקב קולתו, והעונש הראוי צריך להיות עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה ומשמעותית מהעונש המוסכם, אך כאמור, לאחר היתלבטות ארוכה החליט ביהמ"ש לכבד את הסדר הטיעון.

בהכרעת הדין בתיק דנן צוין, כי התמונה המצטיירת מסיכומי המאשימה, לפיה מעורבות חברת 'פירסום אדיר' בעסקי הטבליות המפרות הסתכמה רק בעינייני פירסום המודעות בעיתונים – איננה נכונה, שכן מספרי הטלפון שבאמצעותם הופצו הטבליות המפרות היו מעין "קוי הפצה" בבעלות חברת 'פירסום אדיר'.

...

וכן: "כאשר נחשפת תופעה בהיקף כה חמור כמו במקרה שבפנינו, מצווה בית המשפט להרים את תרומתו לצמצום ממדיהן של עבירות המס על ידי החמרה בענישה. המסר לכלל בעניין זה הוא פשוט וברור – הכל מצווים לדווח דיווח אמת על היקף עסקיהם, ואם כך יהיה, מותר להניח שהנטל על כלל אזרחי המדינה יהיה שוויוני יותר. ולהיפך, מי שיעמוד במריו ויוסיף לנהוג בדרכי רמייה כדי להשמיט מהכנסותיו, שוב אין מנוס מלהבהיר לו כי במקרים הראויים, הוא עלול לשלם על כך לא רק בממונו, אלא גם בחירותו" (ראו: ע"פ 2407/05 רונן מן ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 11.07.2005]) כב' השופט ד. לוין במאמרו "גוזרים את הדין" התייחס לאספקט הכספי בעבירות המס, בציינו כי: "חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר. אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצדיק נטילת סיכון, עליו לדעת כי אם יועמד לדין ויוטל עליו קנס הוא צפוי גם לכך כי תישלל חירותו, וגם כי יפסיד את הרווח המדומה, פרי הבאושים של המעשה העברייני. על כן ראוי ונכון היה להטיל עונש מאסר בפועל משמעותי וכן קנס" (ראו גם: ע"פ 6474/03 יוסף מלכה ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד-נח(3) 721(2004)).

וכן: " מקובל עלינו מקדמת דנא, כי חרטה, כמו הטבת נזקו של הקורבן, ראוי שיזקפו לקולת העונש בבוא הנאשם לתת את הדין. אולם, גם את זאת יש להדגיש: עם כל חשיבותו של פירעון החוב, בסופו של דבר אין מדובר במעשה חסד שעשה הנאשם, אלא בפירעון מה שניתן היה לגבות ממנו גם בדרכים אחרות... ועל כן אף שלהסרת המחדל במקרה זה יש לייחס משקל, אין להפריז בו עד כדי הימנעות מגזירתו של מאסר בפועל" (ההדגשה לא במקור – י.א.) (ראו: ע"פ 2407/05 שאוזכר לעיל) בכל זאת, אין להתעלם מהמאמץ הכלכלי שעשה הנאשם כדי להסיר מחדליו.

לאור כל המקובץ, ולאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים לחומרא ולקולא, אני סבורה כי הענישה שיש להטיל על הנאשם צריכה להיות חמורה מזו שהוטלה על איציק כהן בשים לב לכלל העבירות בהן הורשע, לרבות עבירות המס, שיבוש הליכי משפט וקבלת דבר במרמה, תוך התחשבות בהודאתו החלקית של הנאשם, הסרת המחדלים ונסיבותיו האישיות.