אחריות בעלי משאית לפיצוץ צמיג ותאונה

ברור מאליו, כי מקום שהנהג או הבעלים של המשאית מוכיח לפני בית המשפט בראיות סדורות כי הוא נקט באמצעים סבירים כדי למנוע את היתרחשות התאונה, וכן קיים נוהלי טפול ובדיקה שוטפים במגמה לוודא את תקינות המשאית בכלל ואת הצמיגים בפרט, וחרף האמור, ארוע בדמות פצוץ גלגל היתרחש, או אז אפשר לשעות לטענה בדבר ארוע בלתי צפוי/נימנע, ולפטור את הנהג והבעלים של המשאית מאחריות נזיקית.

...

עוד טענה התובעת כי בחינת נסיבות הנידון דידן מעלה כי יש להחיל את הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין בדבר העברת נטל הראיה לשכמי הנתבעים אשר בתורם נדרשים להוכיח כי לא ניתן לייחס להם כל התרשלות שיחובו בגינה, משום שמדובר ברכב חונה וברי כי לא הייתה לנהג הרכב החונה כל ידיעה על אודות הנסיבות שהביאו לקרות התאונה, כי התאונה נגרמה על ידי נכס שהיה בשליטת הנתבעים וכי הנסיבות מתיישבות יותר עם מסקנה כי הנתבעים לא נקטו זהירות סבירה.

סיכומם של דברים עם תום מסענו, מסקנתנו היא כי אין מקום לשפוט את תגובותיו של מר סולטן, נהג המשאית, לאחר פיצוץ הגלגל, במיוחד משלא הובאו לפני בית המשפט כל נתונים כי מעשיו או מחדליו לאחר התרחשות הפיצוץ חרגו באופן מובהק מתגובותיו של נהג סביר שנקלע למצב חירום שבו הוא מאבד שליטה על רכב.

עם זאת, ככל שהדברים אמורים בהוכחת מצב הצמיגים קודם התרחשות הפיצוץ, הווי אומר בחינת הנסיבות במבט צופה עבר, הרי נחה דעתי כי הנטל מוטל על הנתבעים להוכיח את מצב הצמיגים, וזאת בשל שורה של טעמים משפטיים שהובאו בהרחבה לעיל (סעיף 41 לפקודת הנזיקין, כלל "הידיעה המיוחדת", "הודאה והדחה", שיקולים שבמדיניות משפטית רצויה ועוד).

סבורני כי הנתבעים כשלו בהוכחת טענתם בדבר תקינות הצמיג קודם אירוע הפיצוץ, שעה שלא הביאו ראיות ולמצער ראיות מספיקות להוכחת טענתם זו. כן לא זימנו את קצין הבטיחות על מנת שיעיד על אודות נוהלי התחזוקה, הפיקוח והטיפול השוטפים במשאית בכלל ובצמיגים בפרט.

לטענת התובעת, ביציאה מכביש 6 במחלף עין תות לכיוון צפון היתפוצץ צמיג המשאית באופן שנותר חלק גדול ממנו על הכביש אשר פגע ברכב וגרם לו לנזקים.

בנסיבות אלו, העובדה כי המשאית היא זו שחלפה במקום שניות מספר קודם לתאונה, והעובדה שנסעה במהירות איטית, בצרוף צלום הצמיג המעיד על כך שחלק ממנו נקרע, ובשים לב לחוסר מהימנותו של נהג המשאית, כמו גם העובדה כי המשאית נפגעה בצדה הימני במהלך השעות שקודם התאונה, מרימים את הנטל, למצער, במאזן הסתברויות לעבר המסקנה כי הצמיג שפגע ברכב נשמט מהמשאית.

בשים לב לכך שלא הוכח כי המשאית טופלה כראוי ולא הוצגה כל ראייה אודות הטיפול ברכב, ולמעשה גם לא נטען להעדר רשלנות מטעם נהג המשאית ובעליה, נהג המשאית הוא זה שאחראי לתאונה.

...

דין התביעה להתקבל.

איני מקבל את הטענה כי נהג הרכב העלים את התמונה שצילם והציג תחתיה תמונה של צמיג של משאית אחרת שצילם בהזדמנות אחרת בכוונת מרמה במטרה להטיל את האחריות על נהג המשאית.

בנסיבות אלו, העובדה כי המשאית היא זו שחלפה במקום שניות מספר קודם לתאונה, והעובדה שנסעה במהירות איטית, בצירוף צילום הצמיג המעיד על כך שחלק ממנו נקרע, ובשים לב לחוסר מהימנותו של נהג המשאית, כמו גם העובדה כי המשאית נפגעה בצדה הימני במהלך השעות שקודם התאונה, מרימים את הנטל, למצער, במאזן הסתברויות לעבר המסקנה כי הצמיג שפגע ברכב נשמט מהמשאית.

בשים לב לאמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,930 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

יש לציין כי נהג רכב התובעים טוען כי לא מדובר בפיצוץ של צמיגים ולא מדובר במצב שרק חלקי צמיגים עפו לעברו כי אם במצב בו שני גלגלי המשאית יחד עם הג'נט השתחררו מהמשאית ועפו לעברו.

וגם אם נעשתה בדיקת תקינות, הרי במבחן התוצאה השתחררו שני צמיגים מהמשאית ואין חולק כי רכב התובעים ניזוק בגין כך. ולכן האחריות עדיין מוטלת על הבעלים של המשאית או על נהג המשאית.

רביעית, הנתבע לא הגיש כל הודעת צד ג' כנגד מי שיכול היה להיות אחראי לכשל של הישתחררות הצמיגים, כגון מתקין הצמיגים, מע"צ, יצרן הצמיגים, קצין הבטיחות שמצא את צמיגי המשאית תקינים ערב התאונה וכד'.

...

לא מצאתי כל רשלנות תורמת מצדו של נהג רכב התובעים, באשר שוכנעתי כי גלגלי המשאית עפו לעברו במהירות, ובאופן בלתי צפוי ומפתיע לחלוטין, מבלי שהיה באפשרותו לנקוט באמצעים למניעת התאונה.

משכך, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים הבאים: 6.1.

המבקשת היא הבעלים הרשום של המשאית.

עוד טענה המבקשת כי לפי דברי הנהג, התאונה נגרמה בעקבות היתפוצצות צמיג המשאית וכי היא מוכנה כי הצמיג ישאר בידי המשיבה.

כאן המקום להדגיש, כי במידה והנהג יואשם באחריות לגרימת התאונה ולמותו של המנוח, תעמוד לו הזכות לבדוק את המשאית ולבחון את תקינותה, על ידי בוחן מטעמו.

...

בבש"פ 342/06 חברת לרגו נ' מדינת ישראל, עמד בית המשפט העליון על החלת אמות המידה החוקתיות בהחלטה בדבר התפיסה: "לסיכום הדברים: עקרונות הדין בדבר תפיסת חפצים בידי המשטרה מחייבים החלת אמות מידה חוקתיות ביישומם. פירוש הדבר, כי חייב להימצא מקור סמכות לעצם תפיסת חפץ בידי המשטרה. מקור כזה עשוי להישען על טעם מניעתי; על צפי בדבר חילוטו בתום המשפט; או על הצורך בו כראייה במשפט. קיומו של מקור סמכות לתפיסת החפץ מלכתחילה אינו מצדיק בהכרח את המשך החזקתו לאורך זמן, ויש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בחלוף זמן ואם כן, האם קימת "חלופת תפיסה" נאותה, העשויה להגשים בעת ובעונה אחת להגשים את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקנין.

סוף דבר הבקשה נדחית.

אציין כבר עתה, כי עדות נהג רכב התובעת, אשר לנסיבות היתרחשות התאונה, נתמכה בעדות רעייתו, גב' נאווה פרקש , אשר העידה, לאמור: "היינו בנסיעה לכיוון צפון בשלב מסוים שמענו חבטה ברכב שגרמה לי לקפוץ בבהלה. אני ישבתי בצד ימין עסוקה בכלל בעניינים אחרים, הבן הצעיר ישב מאחור ואז אני רואה אחרי החבטה איזה שהוא חלק שקופץ מאיזור הרכב כלפי מעלה. ואז אנו מבינים שקרה משהו לא מבינים בדיוק מה עוצרים בצד דרך, יורדים לראות מה קרה לרכב ומגלים שבחלק קדמי נפל נעלם.. ואנו מתחילים לבדוק מה ובנתיים מגיע נציג כביש 6 עוצר בצד הדרך בודק מה אתנו. אומר שיש נהג משאית שהתפוצץ לו צמיג, בעלי אבי הולך אליו והנהג בא לכיוון רכב מסתכל רואה את הנזק מחליף פרטים ומודע לזה שלא היה כרגע תקר בגלגל, שנינו ממתינים הוא ממתין לסיוע שלו. אני שומעת בום ורואה חלק שעולה למעלה.. רואה משהו שחור עף מעל הרכב והולך לכיוון שמאל של הרכב, זה הכול " (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 23-15).

ראיתי להטיל את האחריות המלאה לגרימת התאונה על כתפי נהג המשאית, תוך זקיפת אשם תורם בשיעור של 20% לחובת נהג רכב התובעת, אשר אינו מקים עילת תביעה נגדית לנתבעים, או מי מטעמם, וזאת מן הטעמים המצטברים שיפורטו להלן.

...

חמישית, כידוע, הכלל שעניינו הדבר מעיד על עצמו, המצוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], דורש את התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: האחד, צופה אל התובע ודורש את אי ידיעתו או אי יכולתו לדעת את נסיבות קרות הנזק, השני צופה אל הנתבע ודורש את שליטתו המלאה בנכס שגרם לנזק והשלישי צופה אל נסיבות המקרה ודורש כי יתיישבו יותר עם המסקנה, כי הנתבע לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה ובהתקיימותם של שלושת התנאים המצטברים - על הנתבע הראיה להוכיח כי לא התרשל, התרשלות שיחויב בגינה.

משעבר הנטל אל כתפי הנהג הנתבע יש לשאול האם זה האחרון הצליח להוכיח, כי לא התרשל? אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ברובה, ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 14,885 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 10.6.19 ועד למועד התשלום המלא בפועל.