אחריות בעל מוסך לרכב שהתקבל לחזקתו

התובעת העידה בדיון באשר לנסיבות התאונה כי הגיעה לצומת בה ארעה התאונה כאשר הרמזור היבהב לכתום: "האטתי ועצרתי בא מישהו והיתנגש בי ודחף אותי לתוך הצומת עצמה. אני הייתי תקועה בתוך הצומת עצמה ואז התנועה הפריעה אז סטיתי קצת ימינה ועצרתי בצד הדרך". התובעת העידה כי מיד לאחר התאונה הנתבע "אמר כי הוא מיתנצל על כך שלא הצליח לעצור את הרכב". התובעת העידה על הנזק שניגרם לרכבה מאחור וכן על כך שביקשה לתקן הרכב במוסך שלה.

בהדגמה, הדגימה כי רכבה קיבל מכה חזקה בחלקו האחורי באופן שהדף את רכבה קדימה.

לאחר ששמעתי את בעלי הדין ועיינתי בחומר שהוגש, ולאחר שבעלי הדין הדגימו לפניי את אופן קרות התאונה באמצעות דגמי מכוניות, ולאחר שהתרשמתי מעדויותיהם במהלך הדיון, באתי לכלל מסקנה כי הנתבע אחראי לתאונה כפי שיפורט להלן.

...

אני קובעת כי חוות דעת שמאי שהוגשה היא סבירה וכי הנתבע לא עמד על כך בדיון שהשמאי ייחקר על חוות דעתו וזאת על אף שטען זאת במסגרת כתב ההגנה.

לאור האמור אני מקבלת את חוות הדעת השמאית שהציגה התובעת על הנזקים שנקבעו בה, כסבירה וראויה.

ועל כן, הפיצוי בגין הנזק הישיר לרכב הינו בסך של 6322 ש"ח. לכך, יש להוסיף שכר טרחת שמאי בסך 554₪ ללא מע"מ. סוף דבר, הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: סך של 6,322 ₪ בעבור הנזק הישיר.

בנוסף טוען הנתבע 1 כי ביום התאונה הוצא הרכב מחזקתו והיה בחזקת אייל אוחיון, בעל המוסך השני, והוא שנהג ברכב בעת התאונה.

בעניינננו ראוי היה לידון גם בשאלה האם מוטלת אחריות לנזק שניגרם לרכב התובעות גם על צד ג', בעל המוסך השני שנהג ברכב בעת התאונה, ומה הקף האחריות, האם העובדה כי לא ניפתח לרכב "כרטיס בדיקה" יש בה כדי לפטור את בעל המוסך מאחריות או שמא העובדה כי נהג ברכב די בה כדי לקבוע כי הלכה למעשה קיבל את הרכב לרשותו שהרי נסע בו נסיעת מבחן ועל כן הפך אף הוא לשומר בשכר כמשמעותו בחוק.

...

הנתבעת 2 טוענת כי אין מחלוקת כי הרכב נמסר לנתבע 1 לצורכי תיקון וכי אין מחלוקת כי בעודו תחת אחריותו מסר הנתבע 1 את הרכב לצד ג' לצורך בדיקה וכי אין מחלוקת כי בעת התרחשות התאונה היה הרכב באחריותו ובשליטתו של הנתבע 1, אשר על כן יש לדחות את התביעה כנגדה.

בענייננו, התובעות בחרו את בעלי הדין אותם מצאו כחייבים בדין, משנמצא כי הנתבע 1 בעיכוב הליכים, ואילו לעניין חבותה של הנתבעת 2, לאור החוק והפסיקה הברורה בנושא, אני מקבלת במלואן את טענותיה כי אין להטיל עליה אחריות בגין הנזק שנגרם לרכב התובעות בשעה שהרכב הפוגע היה באחריות הנתבע 1 – דין התביעה להדחות.

משכך, התביעה נדחית.

לכן, טען בעדותו כי: "ביצענו רק תקוני צבע והחלפנו כמה חלקים חדשים...עשינו גם פרוק והרכבה". לשיטתו, העביר את יתר העבודות לקבלני משנה, לרבות החלפת צמת החיווט, אך לא צירף סימוכין לאימות דבריו, אף לא את ההזמנות ותעודות המשלוח של החלפים מחו"ל, לא ידע לומר את שמם של אלה שהזמין מהם חלפים, לא זכר תוך כמה זמן הגיעו החלפים, או כמה זמן שהה הרכב במוסך, ולא ידע לציין את שמו של מי שטיפל בנושא הצמה, שלדבריו היה בעל רישיון לטפל בחשמל רכב.

הדעת נותנת שראיה שבעל דין יכול להציג בתמיכה לטענתו תובא לבית המשפט, ואם אינו מציג אותה, ללא הסבר, חזקה היא שראיה זו פועלת לחובתו.

על כן, לו היה טוען היבואן שצריך להחליף את הצמה, היה בודק זאת מול הוראות היצרן: "כי הוראות היצר הן הקו המנחה של בעלי המיקצוע שמקבלים רישיון ממשרד התחבורה. ככל שהוא ידבר איתי טלפונית זה לא יעזור לא ליבואן ולא למוסך". לצד זאת אישר, כי אם יוכרע שהיה צורך בהחלפת הצמה, אזי נידרש לבצע את עבודות הפרוק וההרכבה שפירט הנתבע 3 (עמ' 41 שו' 18-22 לפרוט).

שלישית, תיקון שאינו לפי הוראות היצרן עלול לגרום לבעל הרכב נזק, שכן היבואן (בשם היצרן) עלול שלא להכיר באחריותו לרכב.

...

אינני מקבלת עמדה זו. על מנת לחייב את הנתבע 3, לא די בהסתמכותו של התובע על חוות-דעתו.

בנושא הפער בחלקי החילוף, שהתמצה בסופו של דבר רק במודול ובחיישנים, לא הוכח לטעמי כי הנתבע 3 פעל בניגוד למצופה משמאי סביר, או שלא עפ"י העקרונות המקצועיים המחייבים או המקובלים.

משום כך, אני מחליטה לחייב את הנתבע 3 לשלם לתובע את ההפרש בגין ירידת ערך, בשיעור 1.5% משווי הרכב ובסך 8,010 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

הנתבעת 1 חברת גרר שי כהן בע"מ (להלן: "גרר שי") הנה חברה לגרירה, הובלה ופריקה של רכבים ומי שגררה באמצעות משאית גרר שבבעלותה את המשאית התקולה למוסך והנה מי שביטחה את משאית הגרר בפוליסה מסוג "מקיף" אצל הנתבעת 2 – הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") אשר דחתה את הכסוי הבטוחי הנוגע בדבר לנוכח היעדרו של כסוי ביטוח אחריות מקצועית למשאית הגרר.

על כן, ניכר כי בעצם קבלת המשאית לחזקת נהג גרר שי לצורכי השינוע והעמסה למוסך המטפל ,כאמור, הועברה ביחד עימה גם השליטה הראשונית לבצוע שימוש ייעודי במשאית, שליטה שלא חרגה מהרשות לשמה היא ניתנה והיא גרירת המשאית למוסך המטפל, בדיוק כפי שעולה מטופס ההודעה על התאונה של מנורה: " ניפתחה הזמנה מהמוקד שירות של כלמוביל עקב תקלה בעיה בנורת הקלאץ (לא במסגרת תאונה) מוקד השרות זימן את חברת (ש)זברה שירותי גרירה, זברה שלחו את שי גרר ליגרור את הרכב למוסך." בהתאם לכך, ועם מסירת החזקה במשאית לידי נהג גרר שי לצורכי השינוע שלה כאמור למוסך, מתקיימת בעניינינו חזקת הרשות הראשונית אשר קובעת כי - "די במתן רשות ראשונית לשימוש ברכב כדי שכל נהיגה בו – גם זו החורגת מהרשות – תיחשב לנהיגה "ברשותו" של בעל הפוליסה".

...

סוף דבר פועל יוצא מהדברים הוא שיש לקבל את ההודעה לצד ג' שגרר שי הגישה נגד מנורה ובאחת לדחות את ההודעה לצד ד' שמנורה הגישה נגד גרר שי. באשר להוצאות המשפט, אותן אפסוק להלן, אלו הן נגזרת יריעת התובענה, היקפה ומכסת שלושת הדיונים שנדונו בה וכן נגזרת העובדה שהתובעת בשלב מוקדם להליך, פרשה בהסכמת הצדדים ולא ניהלה דיון הוכחות על כל הכרוך בו. יש בהחלט לפסוק הוצאות לטובת גרר שי בגין קבלת ההודעה לצד שלישי כנגד מנורה ודחייתה הודעת מנורה נגדה, בשים לב לשלב שבו אנו מצויים ויריעת ההליך כולו, משלב הצטרפות מנורה לתביעה זו במאוחר מעל לשנה להיווסדותה.

בהתאם לכך, הנני מורה כדלקמן: בהתאם לשיעור חלקם המוסכם, על גרר שי לשלם לתובעים סך של 41,354 ₪ ואילו על הפניקס לשלם לתובעים אלה סך של 27,569 ₪ כשסכומים אלה נושאים הפרישי ריבית והצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וזאת בצירוף שכר טרחת ב"כ התובעים ע"ס 12,000 ₪ ואגרות בית משפט ששולמו על ידם, והכל בהתאם לשיעור חלקם המוסכם.

עם קבלת ההודעה לצד שלישי כנגד מנורה, הנני מורה בזאת כי צדי ג'- כלמוביל ומנורה ישלמו ביחד ולחוד את חלקה של גרר שי האמור לעיל (לרבות את הוצאות המשפט) לתובעת , וכן את הוצאות ניהול ההליך של גרר שי כשכר טרחת בא כוחה על סך 12,000 ₪ ואגרת בית משפט ששולמה על ידה בגין ההודעה לצד שלישי.

עדותו זו של הנתבע, מעבר להיותה עדות הגיונית ותואמת את כלל הנסיבות, קיבלה חזוק בגירסת התובע עצמו, אשר העיד כי לאחר המקרה סוכן הביטוח הגיע למוסך, "ראה את המקרה" וייעץ לו להפעיל את הביטוח שלו.

אחריות בעלים של מוסך לגניבת רכב שנימסר לתיקונו שאלת אחריותו של התובע כבעלים של מוסך אשר בחצריו נגנבו חלקים מהמשאית שנמסרה לתיקון, מוסדרת בהוראות חוק השומרים, תשכ"ז – 1967 וחוק חוזה קבלנות, תשל"ד – 1974.

גם הסירטון שתיעד את הארוע, והתובע אישר בחקירתו שהוא נמצא בחזקתו, לא הוגש.

...

סוף דבר אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

לאחר שלקחתי בחשבון את ההשקעה והזמן שנדרשו לבירור הטענות, את מהות הטענות, את התוצאה הסופית אליה הגעתי ואת התנהלותם של הנתבעים 1,3 ו-4 ביחס לאישור הביטוח הפיקטיבי, אשר על אף שלא היתה לו השפעה על תוצאת ההליך, היתה לו תרומה להארכתו, זאת לצד חוסר הנוחות שמעוררת הפקת האישור, אני מורה על חיוב התובע, מר ג'ורג' ג'רייס, ת.ז. 057017329 בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪, לטובת הנתבע 1 וסכום דומה לנתבעים 3 ו-4, יחדיו.

התובע ישלם לנתבעת 5, חברת תעבורה, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.