אחריות בנקאית על עיכוב העברות כספים בינלאומיות

ב(2) נתבע 1 לדברי נתבע 1, הוא, באופן אישי ובאמצעות חברה בבעלותו בשם טי. אר. תמרה שמצויה בהליכי פירוק, ונתבע 3, הקימו שותפות אשר פעלה בעסקים שונים ובעיקר בתחום סחר בנלאומי בסחורות ובכלל זה תיווך בעיסקאות למכירת זהב תאילנדי, סוכר ועוד.

בהודעת דואר אלקטרוני נוספת, מיום 19.02.07, ששלח נתבע 1 לתובע (נספח ד' לתצהיר התובע), הוא כתב: "אני רוצה להעביר לך כסף בכל רגע שהבנק יאפשר לי ביצוע העברה, שמתעכבת מסיבות בנקאיות בלבד...אני מצרף לך את הסיבה שבגינה התעכב אישור העברת הכספים...למכתב הבא שלי יהיה מצורף הסויפט של ביצוע ההעברה לחשבונך בבנק מזרחי, תהיה איתי ותן בי אמון מלא, כל התכתובת בינינו זאת התחייבות משפטית אתה יודע זאת מצויין". גם מהודעה זו נשללת גרסת "ההשקעה" שכן נתבע 1 שב והתחייב להעביר לתובע כספים במהרה, העברה שמתעכבת "מסיבות בנקאיות בלבד". לאור המקובץ ותוך שאני מעדיפה את גרסת התובע, אני קובעת כי העסקה שנעשתה בין הצדדים מלכתחילה, הייתה עסקת הלוואה.

לדבריו, נתבע 3 לא היה שותף בחשבון הבנק משום שהיה מנוע מלנהל חשבון בנק על שמו בשל חובותיו, והוא נימנע מלחתום על מיסמכי היתקשרות כדי למנוע עיקול כספים וזכויות על ידי נושיו.

בחקירתו הנגדית אמר נתבע 3: "אני לא זוכר את המייל הזה, הוא לא ניסוח שלי, המייל שלי היה פתוח לכולם, ואני עומד מאחורי כל מה שכתבתי בתצהירי, יכול להיות שבכוח הדקה שהיה לחץ מול רמי כתבתי שאני עומד מאחורי רמי ומאחורי כל מה שהוא חייב, אם העסקה תצא ל[פועל]. איפה כתוב שאני אחראי לכסף?!" (פרוט' עמ' 15 ש' 6-9).

...

סוף דבר התובע הוכיח כי הנתבעים יצרו כלפיו מצג שווא בדבר היותם אנשי עסקים רציניים ומצליחים.

התביעה מתקבלת.

ההודעה לצדדים שלישיים נדחית.

בית משפט השלום בטבריה עש"א 5367-09-19 עתאמלה נ' בנק הבינלאומי הראשון בע"מ תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת אפרת הלר המערער מוחמד עתאמלה ת.ז. 040747362 על ידי עו"ד מסאלחה חוסיין המשיב בנק הבנלאומי הראשון בע"מ על ידי עו"ד עדינה וייל ואח' החלטה

ביום 03.09.19 ניתן על ידי בית המשפט צו עיכוב זמני של תחילת ההגבלה בחשבון, במעמד צד אחד.

המערער העיד כי קיבל מפקיד הבנק שהיה אחראי על חשבונו אישור לחריגה בחשבון ובמקרים של חריגות הוא נהג להפקיד כסף בחשבון מיד לאחר הודעת הבנק על חריגה ממסגרת האשראי המאושרת והמשיב אישר זאת ודאג שלא להחזיר את השיקים.

מדפי החשבון אשר צורפו על ידי המערער ניתן לראות כי במהלך החודשים מרץ 2019 ועד אוגוסט 2019 אכן היו מספר חריגות בחשבון ובמקרים אלו, המערער אכן נהג להפקיד באותו יום או יום למחרת, אל מול משיכת שיקים מחשבונו, סכומים שונים העולים, במרבית המקרים, על סכום החריגה, בין אם באמצעות הפקדת שיקים, העברות או הפקדת מזומנים לצורך כסוי יתרת החובה והבנק דאג שלא להחזיר לו את השיקים אשר נמשכו בחריגה.

...

טענות המשיב מנגד, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות על הסף וזאת מאחר שעל פי תקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב- 1981 (להלן: "התקנות"), תנאי מקדמי להגשת בקשה לפי סעיף 10 לחוק, הינו פניה מוקדמת לבנק בבקשה לביטול הבאת השיקים נשוא הבקשה ממניין השיקים שסורבו, דבר אותו לא עשה המערער.

המסקנה שעולה מהאמור לעיל הינה, לטעמי, שהמערער פעל תוך שיתוף פעולה מלא עם המשיב והתנהלות הצדדים עד לאותה עת הקימה אצל המערער ציפייה לגיטימית לכך שהמשיב יכבד את השיקים אשר הוצגו לפירעון, תוך מתן הזדמנות למערער לאזן את היתרה, כפי שהוא היה עושה עד לאותה עת. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט י' עמית במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, הפרקליט מד ג', עמ' 471, שם נאמר:

..בדיון במסגרת סעיף 10(א) לחוק יתכן, שנגיע למסקנה, כי הציפייה הלגיטימית של הלקוח המסוים הגיעה לדרגה כזו, שהיה לו יסוד סביר להניח, כי יש חובה על הבנק לפרוע את השיק.

טרם סיום אציין שלא מצאתי לקבל טענת המשיב בעניין תקנה 4(3) לתקנות לפיה יש לדחות את הבקשה מאחר ולא הייתה פניה מוקדמת של המערער אליו לפי הוראות תקנה זו. בעניינו, אמנם המערער לא ציין כי פנה למשיב בטרם הגיש בקשתו דנן, אולם אין בכך בכדי להצדיק דחיית הבקשה על הסף.

יפים דבריו של כבוד השופט י' עמית בעמוד 450 למאמרו הנ"ל לפיהם: "הרציונל העומד מאחורי תקנה 4(3) הוא ליתן לבנק הזדמנות לבדוק, אם נפלה טעות בסירוב השיקים - מה שעשוי לייתר את הדיון המשפטי....נוטים אנו לדיעה, כי אין לראות בצירוף פנייתו של המבקש לבנק ותשובת הבנק דרישת סף מהותית, אלא דרישה פרוצדורלית". בנסיבות המתוארות לעיל בהרחבה, איני רואה מקום לקבל את טענת המשיב כי דין הערעור סילוק על הסף רק מן הנימוק כי לא צורפה לערעור פנייה למשיב ותשובתו לפנייה זו. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על גריעת חמשת השיקים נשוא הבקשה, שסורבו על ידי המשיב בתאריכים 25.08.19 ו - 27.08.19 ושמספרם הינו - 157 , 150, 045 , 980 , 975 וכמפורט ברישא להחלטה זו. לפנים משורת הדין, אני מורה שכל צד ישא בהוצאותיו.

העובדות הרלוואנטיות להכרעה בהודעה לצד שלישי הן: ביום 10.1.2000 הנפיק הנתבע 1, הבנק הבנלאומי הראשון (להלן: הבנק) ל-ע' פנקס שיקים, שמהם יוכל למשוך כספים מחשבונו בבנק.

לאחר שהגיעה לבנק הוראה למימוש העיקול, ופנייה להעברת הכספים להוצאה לפועל, פנה הבנק ללישכת ההוצאה לפועל ביום 1.5.2011 והסביר את הטעות שנפלה בזהות החייב.

ביום 24.7.2011 החליט רשם ההוצאה לפועל בעכו על ביטול ההגבלות ועיכוב ההליכים ובקש מברנט להודיע מדוע נרשם שמו של התובע כחייב בעוד שהשיקים נושאים את שם אחיו, שאליו גם בוצעה מסירת האזהרה.

באשר לאחריותו של הבנק נטען כי למרות שיחה בין התובע לבין מנהל סניף הבנק על הטעות בהטלת העיקול על חשבון הבנק שלו, העיקול לא הוסר.

...

השוואת ההתרשלות של ע', ככל שהייתה, בביטול השיקים ובהימנעותו מלקבל אותם לידיו בחזרה להתרשלותו של ברנט, מביאה למסקנה כי על ברנט לשאת ב-100% מהאחריות לנזק (במערכת היחסים שבינו לבין ע').

לא זו אף זו, ספק אם מתקיימים במקרה זה המבחנים שנקבעו לקיומו של קשר סיבתי בין המעשה או המחדל המיוחסים לע' לבין הנזק שנגרם לתובע בסופו של דבר, כך שגם אם ניתן לראות במעשיו של ע' בגדר התרשלות, ספק אם ע' היה צריך לצפות, כמושך שיק סביר, שברנט ינקוט הליכים באופן בו נקט, והאם התנהגותו של ברנט היא בתחום הסיכון שהתנהגותו של ע' יצרה.

סיכום ההודעה לצד שלישי נדחית.

הצדדים התעכבו במהלך שמיעת הראיות על סוגיות כגון מי ביצע את משיכות המזומנים כאמור (האם זו מייסר, אשר הכחישה זאת למעט ביחס להזדמנות אחת, או שמא היה זה הנתבע שפעל בדרך לא דרך בנידון); מי הזמין את פנקסי השיקים; ומי חתם על השיקים; ואולם לכל אלה לא נודעת חשיבות ביחס לעילת התביעה, כפי שעוד יוסבר.

כך, כאשר פנתה התובעת לעורך דין ושלחה באמצעותו מכתבים לבנק ולמפקח על הבנקים, בחודש מאי 2013, היא לא העלתה טענה וחצי טענה לגבי העברת המשכורות לחשבון ולאחר מכן משיכת הכספים ממנו, אלא טענה אך ורק לגבי השמוש בכספי קרן ההשתלמות.

בנידון אוסיף כי לא נעלמה מעיני האפשרות (העולה מחומר הראיות) כי חברת קרנות הישתלמות המורים ניהלה את חשבונה באחד מסניפי הבנק הבנלאומי, או אפילו היתה קשורה בדרך כזו או אחרת (שממילא לא הובררה) בבנק זה, ואולם מהמסמכים עולה כי חברה זו מהוה אישיות משפטית נפרד, כאשר ממילא התובעת הגישה את תביעתה נגד הבנק הבנלאומי – סניף נהריה, שהיה אחראי על ניהול החשבון מושא התביעה, ולא כנגד בנק הבנלאומי בכלל, וכשעילת התביעה צומצמה לניהול החשבון שעל שם מייסר.

...

בנסיבות אלה אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע מס' 3 הוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ₪.

סוף דבר, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים את סכומי ההוצאות כמפורט בסעיף 69 לעיל, בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל, כאשר ביחס לנתבע 1 מובהר כי אין בכך כדי לגרוע מזכות קיזוז העומדת לתובעת על פי דין כלפיו בנוגע להוצאות, הכל כמפורט לעיל.

בפני תביעה כספית בסך של 197,641 ₪ שהגישה התובע , חברת שילוח בנלאומי , עמילות מכס , לוגיסטיקה ומימון ושירותים שונים.

דהיינו , בין התובעת לנתבעת היתנהלה מערכת עבודה משותפת תוך שתוף פעולה כאשר התובעת מספקת שירותי עמילות מכס, מחייבת את הנתבעת בסכומים בהם נשאה בעבור הנתבעת או לקוח הנתבעת , והנתבעת העבירה בהתאמה זכויים לתובעת על פי דרישתה מדי חודש בחודשו, עד אשר חדלה מהעבירות הכספים כאמור .

התובעת מציינת בסעיף 8 לתביעה כי חוב זה היה גבוה בהרבה – כ35000 דולר אלא שהתובעת פעל להקטנת נזקים כאמור כך שהעריכה את החוב בגין דמי ההשהיה בסך של 50,000 ₪ בגין עלויות שנגרמו עקב אי החזרת המכולה לחברת הספנות – והכל, לטענת התובעת -באחריות הנתבעת.

התשלומים שביצעה הנתבעת היו תשלומים כנגד דרישות תשלום שנהגה להוציא לה התובעת ובוצעו בהעברה בנקאית על ידי הנתבעת – ע 16 לפרטיכל .

אשר לדמי האחסנה –בסך של 3900 ₪ - יתרת החוב בגין סעיף זה לאחר שהופחת הסכום המקורי בגין עיכוב מכולה – לאחר שעיינתי בניספח ט לתצהיר התובעת באתי לכלל מסקנה כי התובעת בהחלט חויבה בסך של 3900 ₪ בגין יבוא עי הנתבעת או באמצעותה .

...

בנוסף , ולמעלה מהדרוש בהחלט שוכנעתי ואני מקבלת את גירסת התובעת כי הקשר והזמנת העבודה שקיבלה התובעת בקשר עם חברה זו התקבלה מאת הנתבעת !.

אשר לדמי האחסנה –בסך של 3900 ₪ - יתרת החוב בגין סעיף זה לאחר שהופחת הסכום המקורי בגין עיכוב מכולה – לאחר שעיינתי בניספח ט לתצהיר התובעת באתי לכלל מסקנה כי התובעת בהחלט חויבה בסך של 3900 ₪ בגין יבוא עי הנתבעת או באמצעותה .

התוצאה היא שמקבלת את התביעה במלואה ( לאחר ההפחתה כפי שפורטה מעלה).