אחריות בנק למשכנתאות לביטוח חיים של לקוח

אם מסיבה כלשהיא נמצא כי ביטוח החיים של הלווים אינו בתוקף, הלווים הם אלה שמפרים את היתחייבותם לבנק - הפרה שבגינה הבנק רשאי להעמיד את מלוא החוב לפרעון מידי.

ד(8) להסכם ההלוואה נקבע כדלקמן: "כמו כן, במקרה שהלווה הפר התחייבותו להמציא לבנק פוליסות תקפות העומדות בתנאים המפורטים בחוזה הלוואה זה... ו/או אם הבנק קיבל הודעה על ביטול הפוליסות או מי מהן, יהיה רשאי הבנק, לפי שיקול דעתו המוחלט, ובכפוף להסכמת המבטח ולתנאיו, לבטח את הנכס, או להזמין פוליסת ביטוח מבנה ו/או פוליסת ביטוח חיים באמצעות פועלים משכנתות סוכנות לביטוח, ולחייב את חשבון הלווה בגין כך...". ההוראה מדברת בעד עצמה ונקבע במפורש כי הבנק אינו חייב אלא "רשאי" לבטח את הנכס, וזאת "לפי שיקול דעתו המוחלט" ו- "בכפוף להסכמת המבטח ותנאיו". הסעיף מקנה לבנק את האפשרות ליצור בטוחה נוספת לפרעון ההלוואה, וכפי שנפסק בפסקי דין רבים, הבנק אינו מחויב לקבל בטוחות כנגד מתן הלוואות ללווים, וכל מקרה נבחן לגופו.

כמו-כן הפנו ב"כ הבנק לקביעה נוספת בפסק הדין בעיניין באום, לעניין הדרישה לערוך ביטוח חיים, שלפיה לא מדובר ב- "זכות של הלווה, אלא בזכות של הבנק שכנגדה ניצבת התחייבות הלווה והוא זה האחראי כלפי הבנק לקיום ביטוח חיים בר תוקף". בסיכומי התשובה מטעם התובעת נטען כי מהפרוטוקול שצורף לסיכומי הבנק עולה שהבנק נוהג לשלם את פרמיות הביטוח במקום הלקוח.

...

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת התובעת שלפיה חלה על הבנק חובה לשלם דמי ביטוח כאשר הלווה מפסיק לעשות זאת ובנסיבות העניין לא הייתה מוטלת על הבנק כל חובה ליידע את התובעת כי הפוליסה בוטלה, קו"ח כאשר היא בוטלה בעקבות מחדליהם שלה ושל בעלה המנוח והתובעת לא ביססה אחרת.

על כן, הנני דוחה את תביעת התובעת נגד הבנק ומחייב אותה לשלם לבנק סך של 35,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור דחיית התביעה נגד הבנק, הודעת צד ג' נדחית אף היא, ו- AIG רשאית להגיש בקשה לעניין ההוצאות תוך 21 יום ממועד קבלת העתק של פסק הדין.

השני, ידיעתו של הבנק, במסגרת עיסוקיו והשירותים שהוא מעניק על פרט זה. נעצור כאן ונדייק בהצגת הדילמה: בעסקת הלוואה לדיור המובטחת במשכנתא של שני לווים מול בנק, כאשר לשניהם אינטרס משותף מול הבנק, האם העדר ביטוח חיים של אחד מהם, ליתר דיוק, של הלווה בעל כושר ההחזר [להלן – "לווה דומינאנטי"] יש בו כדי להשפיע על נכונותו של הלווה האחר [להלן – "הלווה האחר"] להיתקשר בעסקת הלוואה עם הבנק? ובמצטבר, האם הבנק מודע לכך? מבחינה כלכלית – רציונלית גרידא, נהנה הלווה האחר מעצם קבלת ההלוואה.

נמצא שעקרונית, אין מקום להטיל על הבנק אחריות לעריכת ביטוח חיים ללווה דומינאנטי כמו גם להודעה על העדר ביטוח ללווה האחר.

בשנת 2005 תוקנה הפקודה ובסעיף 5 [ג1] הוטל על המפקח לפעול "כדי להבטיח את נהולו התקין ואת השמירה על ענינם של לקוחותיו" [הדגשה שלי, י.ה.] המפקח לא המתין לתיקון ולענייננו, כבר בשנת 1991, ועוד לפני הילכת רוזנברג ובמסגרת נהלים למתן הלוואות לדיור הוציא את הוראות ניהול תקין המסדירות בין היתר את היתנהלות הבנקים ביחס לדרישת ביטוח חיים של הלווים.

...

על כך יש להצר, שכן לו היו "עולים" על הדבר, סביר שטופס מצב ביטוחים היה מתוקן בהתאם ולתובעים לא היו טענות במקרה זה. לאור הקביעה כי ממילא גדי לא היה כשיר לביטוח חיים כלשהו ודין התביעה להידחות, המשך הדיון במצב המשפטי הינו מעבר לנדרש ולא יביא לשינוי התוצאה.

על כן, דין התביעה להידחות גם במישור העקרוני.

סוף דבר התביעה נדחית התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 30,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

הנתבעת הנה מבטחת העוסקת בין השאר, בתחום ביטוחי החיים ללקוחות הבנקים למשכנתאות.

הגברת שולמית עובדיה (להלן: שולמית"), אם המנוח, עבדה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו כאחראית צוות במחלקת פוליסות ביטוח חיים אצל הנתבעת, כעובדת שנים רבות אצל הנתבעת, ובהמלצתה פנו התובעת ובעלה המנוח בבקשה לרכוש מהנתבעת את הפוליסה.

...

למרות שבתצהיר העדות הראשית מטעמה של שולמית, בסעיף 7, נכתב כי היא מסכימה כי מומחה לכתב יד יבחן האם הסכום הנקוב של 500,000 ₪ נעשה על ידה, לא צרף ב"כ התובעת חוות דעת של מומחה בתחום הגרפולוגיה שיאמת הטענה זו. על אף האמור עד כה, לא ניתן לקבוע נחרצות כי שולמית הייתה אחראית לשינוי הסכום, כפי הנטען על ידי הנתבעת, יחד עם זאת, על התובעת הנטל להוכיח תביעתה, ולאור העובדה כי לא הוכיחה שאין המדובר בזיוף כתב ידה של שולמית על גבי טופס ההצעה לביטוח, ובהיתחשב בעובדה כי שולמית היא זו שהגישה את טפסי ההצעה לפקידה מטעם הנתבעת, הרי שאני קובע כי הבקשה כפי שהופנתה לפקידי הנתבעת, בהתבסס על הראיות, הייתה לרכישת פוליסה בשווי של 500,000 ₪ ולא כפי הנטען על ידי התובעת.

לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי הנתבעת התבקשה להנפיק פוליסה בסך של 500,000 ₪ ולא כפי הנטען על ידי התובעת.

לפיכך, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשאת בהוצאות המשפט, כמו כן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, סכומים אלו ישאו בהפרשי ריבית והצמדה מיום נתינת פס"ד ועל ליום התשלום בפועל.

לתדהמת המבקשים, פנה אליהם הבנק המשיב בדרישה לשלם את תשלומי המשכנתא ומיד עם משלוח ההודעה, החזירו המבקשים לבנק מכתב, בו הודיעו, כי המשכנתא הייתה אמורה להיפרע מביטוח החיים של המנוח ובשל מצגי הבנק ומחדליו, לא הוצאה בפועל פוליסת ביטוח חיים וממילא לא נפרעה המשכנתא.

מבדיקת ספרי הלקוח של הגב' מארקו עולה, כי הבנק המשיב מעולם לא חייב את המבקשת או את המנוח בתשלום כלשהו עבור ביטוח חיים והחיוב היחיד בגין ביטוח חיים, היה אך ורק בקשר לפוליסת הביטוח של המבקש 2.

סוף דבר – בכלל נסיבות העניין, לאחר שלא קבלתי את טענות המבקשים בעיניין אחריות הבנק לאי עריכת פוליסת ביטוח למנוח, לא יהיה מנוס מדחיית בקשת המבקשים כפי שפורטה בהמרצת הפתיחה.

...

זאת ועוד, עיון בפוליסת הביטוח של חב' הדר, עליה חתם המבקש בלבד, נספח ה' לתצהירה של גב' מארקו, מעלה, כי בסעיף 1 לטופס צוין כדלקמן: "המבוטח יהיה רשאי לרכוש את פוליסת הביטוח, אם ביום קבלת ההלוואה מלאו לו 18 וטרם מלאו לו 59 שנים". האמור לעיל בפוליסת הביטוח תחזק את טענתה של הגב' מארקו לפיה, לא ניתן היה לערוך ביטוח למבקשים, אשר היו מבוגרים מגיל 59, ועובדה זו תחזק את ההנחה, שבמעמד החתמת המבקשים על הודעתם ביום 10/7/02, לא יכלה ולא הציגה הגב' מארקו מצג, אשר על פיו, קיימת אפשרות שבסופו של דבר, יוחתמו המבקשת והמנוח על פוליסת ביטוח ע"י הבנק.

סוף דבר – בכלל נסיבות העניין, לאחר שלא קיבלתי את טענות המבקשים בעניין אחריות הבנק לאי עריכת פוליסת ביטוח למנוח, לא יהיה מנוס מדחיית בקשת המבקשים כפי שפורטה בהמרצת הפתיחה.

לאור האמור לעיל, נדחות הבקשות שפורטו בהמרצת הפתיחה.

במעמד החתימה על מסמכי ההלוואות חתם כל אחד מהלווים על "פוליסת ביטוח חיים צמוד למדד מסוג ריזיקו" שהוצאה על ידי הנתבעת מס' 2, אליהו חברה לביטוח בע"מ, באמצעות הנתבעת מס' 6, טביט סוכנות ביטוח חיים (1989) בע"מ, שהינה חברת בת של הבנק (הפוליסות צורפו כנספחים ג' ו-ד' לתצהירו של מר יהושע גנץ, המשמש כאחראי ביטוח בבנק, נ/2).

יצויין כי אין כל מקור חוקי המחייב עריכת ביטוח חיים, כתנאי למתן הלוואה המובטחת במשכנתא ואף נפסק כי לא מוטלת על בנק חובה להודיע ללקוח הנוטל משכנתא, כפרט מהותי, כי זכותו לערוך ביטוח חיים, ראה לעניין זה, ע"א 9358/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' רוזנברג (לא פורסם, 3.6.98): "המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח "כפרט מהותי" שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה".

התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעים התרשלו בכך שלא ידעו את המנוח בדבר פקיעת תוקף פוליסת הביטוח, עם הגיעו לגיל 60, כפי שעשו בתקופה מאוחרת יותר, החל משנת 2004 אז נשלחו ללווים הודעות פרטניות בדבר תום תקופת הביטוח, דוגמאת המכתב שנשלח אל התובעת, ביום 15.4.04 (נספח ח' לתצהיר גנץ, נ/2), בו נאמר כדלקמן: "הנני להביא לתשומת לבך/כם כי על פי רישומינו בסוף חודש אפריל 2004 הסתיים ביטוח החיים של הלווה: בלומברג ירדנה...

...

לאחר שעיינתי בחוות דעתו ובעדותו של ד"ר פרלוק ועל אף שהתובעת לא הגישה חוו"ד חיתומית מטעמה, אציין כי לא שוכנעתי בעמדתו של ד"ר פרלוק כי המנוח לא היה מתקבל לביטוח חיים.

סוף דבר 40.

התביעה נדחית.