אחריות בנזקי תאונה עקב פניה ימינה בצומת

תאונת הדרכים אירעה ביום 17.05.2018, בין כלי רכב, מ"ר 25-353-84 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב אלדן"), ובין כלי רכב, מ"ר 267-53-301 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב הפניקס") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 87-710-62 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

כמו כן, לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים שהוערכו על ידי שמאי רכב מטעמה, ועתה התובעת דורשת פיצוי בגין הפסדיה.

לאור זאת, סבורני כי נהג רכב הפניקס, אשר הסיע את רכבו בנתיב השני מימין ואשר ראה כי ישנו עומס תנועה בנתיב, עבר לנתיב הימיני ביותר תוך ניסיון לעקוף את עומס התנועה בנתיב השני מימין, ובמטרה להישתלב לפני הכניסה לצומת בחזרה לנתיב השני מימין, התרשל התרשלות רבתית בעשותו כן. נהג רכב הפניקס הפר את האיסור על עקיפה מימין, הקבוע בהוראת תקנה 47 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), וחסם את נתיב הנסיעה המיועד לפנייה ימינה בלבד, בנגוד לאיסור הקבוע בהוראת תקנה 71(1) לתקנות התעבורה, ועל ידי כך העלה את הסיכון בהתרחשות התאונה, אשר היתממש.

...

לאור זאת, סבורני כי נהג רכב הפניקס, אשר הסיע את רכבו בנתיב השני מימין ואשר ראה כי ישנו עומס תנועה בנתיב, עבר לנתיב הימיני ביותר תוך ניסיון לעקוף את עומס התנועה בנתיב השני מימין, ובמטרה להשתלב לפני הכניסה לצומת בחזרה לנתיב השני מימין, התרשל התרשלות רבתית בעשותו כן. נהג רכב הפניקס הפר את האיסור על עקיפה מימין, הקבוע בהוראת תקנה 47 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), וחסם את נתיב הנסיעה המיועד לפנייה ימינה בלבד, בניגוד לאיסור הקבוע בהוראת תקנה 71(1) לתקנות התעבורה, ועל ידי כך העלה את הסיכון בהתרחשות התאונה, אשר התממש.

סבורני כי נהג המשאית לא שמר על מרווח כאמור לעיל.

על כן, התביעה מתקבלת כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל בהתאם לסכום המוכח הקבוע בסעיף 5.14 לעיל.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 28.06.2021 בין כלי רכב, משאית, מ"ר 37-511-55 שבעת התאונה היה בבעלות התובע והנתבע שכנגד 1 ונהוג בידו ומבוטח על ידי הנתבעת שכנגד 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "המשאית") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 74-427-84 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 והתובע שכנגד ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח ניזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

אומר כי אף אם לא דובר על תמרור עצור אלא על תמרור תן זכות קדימה בכיוון נסיעתה של המשאית טרם הפנייה ימינה בצומת (עמ' 8, שורות 12-11 לפרוטוקול), אין לכך כל משמעות לתאונה מאחר שאני מאמין לתובע כי הוא עצר את המשאית טרם פנייתו ימינה בצומת.

...

משכך, אני סבור כי הפרטית סטתה שמאלה לנתיב נסיעתה של המשאית, מבלי שנהג הפרטית נותן דעתו למשאית ולסיכון הרכב הכרוך בסטייה שמאלה בנסיבות העניין.

עם זאת, יש להפחית את גובה המע"מ מסכום הקבלה מאחר שהתובע אישר כי הוא עוסק מורשה (עמ' 8, שורות 25-24 לפרוטוקול) ומן המפורסמות שעוסק מורשה רשאי לקזז מס תשומות לרבות מע"מ. לכן, בגין עלות תיקון נזקי המשאית ישלמו הנתבעים לתובע העיקרי סך של 21,610 ש"ח. לגבי הפסדיו של התובע העיקרי בדבר אבדן ימי עבודה, נסיעות, טלפונים, עגמת נפש וטרחה, הרי שלא צורפו אסמכתאות המוכיחות את הנזק בפועל ומדובר בראש נזק שהועלה רק כדי לנפח את סכום התביעה.

התביעה שכנגד נדחית.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 28.06.2021 בין כלי רכב, משאית, מ"ר 37-511-55 שבעת התאונה היה בבעלות התובע והנתבע שכנגד 1 ונהוג בידו ומבוטח על ידי הנתבעת שכנגד 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "המשאית") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 74-427-84 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 2 והתובע שכנגד ומבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח ניזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

אומר כי אף אם לא דובר על תמרור עצור אלא על תמרור תן זכות קדימה בכיוון נסיעתה של המשאית טרם הפנייה ימינה בצומת (עמ' 8, שורות 12-11 לפרוטוקול), אין לכך כל משמעות לתאונה מאחר שאני מאמין לתובע כי הוא עצר את המשאית טרם פנייתו ימינה בצומת.

...

לאור מסקנתי זו ברור הוא כי חרף קביעתי בסוגיית האחריות לתאונה, שלפיה האחריות היא של נהג הפרטית, אני קובע כי לא עלה בידי התובע העיקרי להוכיח את נזקו.

הואיל והנזק הוא מרכיב יסוד בתביעה הנזיקית, ברור כי דין התביעה העיקרית הוא דחייה.

סיכום התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות שתיהן.

לטענת מד"א, נהג האמבולנס הוא הנתבע , הבחין כי רכב הסקודה המגיע מהכביש הנמצא משמאלו, מאותת לפנות ימינה וניכנס למסלול לצורך פנייה ימינה בצומת הכניסה לישוב ערערה בנגב.

בעוד שהתובע טען כי האמבולנס אחראי לתאונה שכן ניכנס לצומת ופנה שמאלה מבלי לוודא שהצומת פנוי ומבלי להפעיל אורות מהבהבים או צופר המסמנים את נסיעתו במצב חרום, טענה מד"א כי התובע נסע במהירות מופרזת מעל המותר וכי כניסתו לצומת הייתה בהיתעלם מהאמבולנס שכבר חצה את הצומת, בהיתעלם מחובתו ליתן לאמבולנס זכות קדימה וכי הוא זה שאחראי לתאונה.

במקרה דנן, מונחת לפתחו של ביהמ"ש תביעה אזרחית וכן תביעה בסדר דין מהיר, כאשר כל נהג טוען לאחריותו של הנהג האחר לקרות התאונה, לכניסתו של הנהג האחר לצומת בנגוד לכללים ולנזקי הרכוש של הרכבים המעורבים בתאונה.

מתוך מסקנות בוחן התאונה של משטרת ישראל, ומיקום האימפקט בין הרכבים שכאמור אינו שנוי במחלוקת, המסקנה העולה היא שרכב הסקודה נסע בכביש הבינעירוני, ישר לכיוון תל ערד מדרום לצפון, בתחילה אותת הוא ימנה על מנת להישתלב בפנייה ימינה אולם בסופו של יום, החליט להמשיך ישר, וכ- 80 מטר לפני הצומת הוא הבחין באמבולנס כשהוא חוצה את הצומת ויוצא מהישוב ערערה לכיוון באר שבע, והחל לבלום את רכבו.

...

כמו כן אני קובעת כי התובע נהג במהירות גבוהה מהמותרת בכביש , מהירות של 106 קמ"ש וכי אותת לפנות ימינה לישוב אולם בסופו של יום, המשיך בנסיעתו ישר, הבחין באמבולנס 80 מטר לפני הצומת, אולם לא הצליח לבלום וסטה עם ההגה שמאלה והתנגש חזיתית באמבולנס, בעת שהאחרון כבר היה בנתבי הנגדי לכיוון באר שבע.

אשר על כן, אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה נופלת במלואה על התובע.

סיכום: נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה האזרחית של אבו עייש נגד הנתבעים שם להידחות, דין תיק התאד"מ להתקבל ואני מחייבת את אבו עייש לשלם למד"א סך כולל של 58,792 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בטופס הודעת נהג התובעת, מר נדב אבנרי, שצורף לכתב התביעה, נכתבה גירסתו לתאונה כך: "רכב צד ג' פגע לי ברכב מאחורה שחניתי בצד בצד הדרך להוריד נוסעת". הנהג שרטט שרטוט, לפיו רכב הנתבע פנה ימינה בצומת, כאשר רכב התובעת עומד מימין לדרך ובעת פנייתו ימינה (מסומן בחץ ימינה) הוא פגע ברכב התובע העומד מלפניו.

בהתאם הוכח מתרשומת ההודעות שצרף הנתבע להגנתו, כי נהג התובעת פנה אליו ביום 18/4/2023 והודיע לו על הפסד הנחת העידר תביעות השנתי שהוא עתיד לחוב בגין התאונה ואילו הנתבע השיב לו כך:"הכל יהיה בסדר מה", בבחינת לקיחת אחריות עבור נזק זה עליו.

...

דיון ומסקנות לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי התרשמות בלתי אמצעית מעדות הנהגים שהעידו היום לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה חלה על הנתבע במלואה.

היות ואין מחלוקת בין הצדדים על שאלת הנזק, אפרוס להלן בתמצית את נימוקיי בהתאם לתקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, לעניין האחריות לתאונה: ראשית אציין כי איני מקבל את עמדת הנתבע כי הוא ביקש לסייע לנהג התובעת לאחר התאונה ו/או לתרום כסף עבור נזקיו מתוך ידידות גרידא או בהתנדבות לשמה בלבד.

סוף דבר מכל האמור לעיל, ניתן לקבוע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ביסוד כך, ובהעדר למחלוקת לעניין הנזק, (הנתבע לא ביקש לזמן לחקירה נגדית את שמאי התובעת ואף לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו), אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת כדלקמן: את סך הנזק הישיר שנתבע בסך של 7,647 ₪.