בגדריו של הליך זה הוגשה תביעה כספית כנגד הנתבעת, במעמדה כמבטחת, בשל נזקים שנגרמו לביתו של התובע בשל דליפת מים ממערכת הביוב, באופן שחייב את הריסת ביתו, ואת הריסת המבנה הצמוד לביתו, שבו התגוררה מישפחת אווקה.
הבקשה הוגשה בהסתמך על הקביעות שנעשו בחוות דעתו של המומחה במינוי בית המשפט, המהנדס דב דוידי (להלן: "המומחה"), לפיהן גם אילו התובע היה עושה תיקונים יסודיים בחלק המבנה השייך לו עם גילוי הנזילה בשנת 2010 או בשנת 2014, לא היה בכך כדי למנוע את הווצרות הנזק לדירתו מכיוון ש"הבית של התובע מחובר לבית השכן הצמוד מבחינה סטאטית.
יש מקום לצרף את חברת הראל מכיוון שבמועד הרלבנטי ביטחה את השכנים, ולא ניתן לדעת בשלב זה מה הייתה ההתנהלות בינה לבין השכנים לגבי הדליפה, ויש מקום לברר זאת במסגרת ההליך המשפטי.
ראוי לציין כי התובע טען בתגובתו, בין היתר, כי "מסקנות חוות הדעת של המומחה אינן מותירות ספק ולו קל שבקלים לכך כי הנתבעת והצד השלישי כאחד וכל אחד לחוד נושאות באחריות המלאה לניזקי התובע" (סעיף 4), אלא שלטענתו אין מקום לצירופם של ה"ה אווקה להודעה.
...
סבורני שהגשת הבקשה הנדונה לא הייתה כרוכה בשיהוי של ממש.
באשר לטענות שהועלו בתגובתה של חברת הראל, ובכלל זה בדבר העדר יריבות בין הצדדים, העדר רשלנות מצדה, מיצוי הכיסוי הביטוחי כלפי ה"ה אווקה במסגרת הסכם הפשרה עימם, וטענות נוספות, שעיקריהן פורטו לעיל, סבורני שיש מקום לבררן לגופו של עניין, ולהידרש להכרעה בהן לאחר שמיעת הראיות.
יוצא אפוא כי התובע מסכים לממצאי המומחה, ולאחריותה הנטענת של חברת הראל.
