ודוק: "באין תחולה להסכם, חל העקרון הכללי של זכות שיפוי סטאטוטורית של המוסד לביטוח לאומי כלפי בעלי האחריות ובעלי החבות בשל תאונת דרכים". (ע"א 3013/01 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נז(1) 135).
במקרה דנן, לא טענה הנתבעת להתקיימות אחד מהחריגים להסכם אולם דחתה את דרישת המל"ל שכן לטענתה, אין קשר בין הנכות של המבוטחת לתאונה, כי לא התרחשה כל תאונת דרכים ואין לה כל חבות בגין התאונה, שכן המבוטחת לא נפגעה בעקבות התאונה וכי במדובר רק בפגיעה מינורית ביותר בין הרכבים, אשר כלל לא גרמה לניזקי רכוש לרכבים המעורבים ולכן יש לקבוע כי המבוטחת, לא נפגעה נזק גוף בעקבות הארוע, ולכן הנתבעת אינה חבה מכוח ההסכם.
דא עקא כי על פי הפסיקה הקיימת בענין ההסכם בין הצדדים, נפסק:
" שאלת הקשר הסיבתי שבין הגימלאות המשתלמות לנפגע לבין תאונת הדרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה, הוכרעה במקרה דנן בקביעת המל"ל בדבר עצם זכאותו של הנפגע להן ולא ניתן להרהר אחריה במסגרת תביעת השבוב מכוח ההסכם, גם מקום בו נסתרו הקביעות המל"ל במסגרת תביעת הנפגע על פי חוק ( כפוף לחריגים של תרמית/קנויה)". ( ע"א 47809/03/20- המל"ל נגד כלל חברה לביטוח).
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי להכרעה כי דין התובענה להתקבל ולהלן נימוקי:
המבוטחת כאמור, נפגעה בתאונת דרכים ביום ה- 12/4/16 ותביעתה הוכרה במל"ל כתאונת עבודה והוועדה הרפואית של המל"ל, קבעה למבוטחת נכות צמיתה בשיעור של 54%.
בע"א 47809-03-20 אשר הוזכר לעיל, נקבע כי אף אם בתביעת הניזוק נסתרה קביעת המל"ל אין הדבר ישפיע על תביעת המל"ל מכוח הסכם, וכי הפתח היחידי לסתירת קביעת המל"ל הינו אם תוכח תרמית או קנונייה, מה שלא ארע בענייננו, והנתבעת לא השכילה להוכיח בפני את אלו:
נהפוך הוא, בהחלטתי מיום ה- 10/3/24 קבעתי בעניין זה כי אף לאחר שעיינתי בחומרים החסויים אשר הגישה הנתבעת לעיוני, הבקשה נדחית.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל דין התביעה להתקבל ובשים לב כי הנתבעת לא חלקה על החשבון האריתמטי של המל"ל ועל המפורט בסעיף 6 לסיכומים של המל"ל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם למל"ל סך של 986,008 ₪ המהווים 80% מהגמלאות ששולמו ושישולמו למבוטחת וכן ריבית הסכמית בסך של 215,753 ₪ נכון ליום 10/3/23 ( נספח א לסיכומי המל"ל ) ובהתאם לריבית על פי ההסכם, עד ליום התשלום בפועל.
