זוהי תביעה נזיקית לפצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע ביום 24/9/09, במהלך חופשתו במלון "קיסר", עת בילו הוא ורעייתו על הטיילת אשר על שפת הכנרת, ליד מלון "שירת הים", ןכתוצאה מרשלנות הנתבעת כנטען, נפל התובע ונחבל מצנור (מנול) עבה שהיה מונח במרכז ריצפת הטיילת, ואשר היה מקובע במרכז הטיילת, בשל עבודות בנייה ושיפוצים במדרחוב ובטיילת.
התובע הוא המבקר במקום, והנתבעת כרשות מקומית אחראית על השטחים הציבוריים בתחום עריית טבריה, ובאחריותה הסרת כל מיכשול, מפגע ו/או מיטרד להולכים ושבים ברחובותיה.
הוא אינו מכיר את המנול שראה בתמונה, ולא יכול לדעת אם זה הורכב על ידם, או על-ידי "שירת הים". בתקופה המדוברת המקום לא היה מגודר, אלא פתוח לקהל, כי העבודות הסתיימו.
מעבר לכך, התובע לא צרף כל אסמכתא המצביעה על כך, כי באותה עת, נקבעו לו טיפולים והוא הפסיד אותם בגין פגיעה זו וכיוצ"ב. התובע טען מחד, בכתב התביעה, כי נאלץ לשהות בביתו בחופשת מחלה 18 יום, ואילו בעדותו בפניי טען ל- 20 יום (שם, עמ' 6).
...
באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, אני קובעת כי הנתבעת אכן חבה חובת זהירות כלפי התובע, וכי חובה זו הופרה על ידה בעת שהותירה מפגע כזה בדרך, וזאת בשים לב לכך, שהנתבעת לא טרחה להעיד איש מטעמה, כדי לסתור את טענות התובע, אודות קיום המפגע בשטח הציבורי וכיוצ"ב. מצופה ממנה, כי תעיד מי מטעם הפיקוח שלה, אשר יצביע כי ככלל היה פיקוח במקום, לרבות פיקוח על עבודות הבנייה שבוצעו שם.
אומנם יכול ויטען הטוען, כי שטח ציבורי אינו סטרילי, ולא ניתן לצפות כי בכל נקודה נתונה יהיו השטחים הציבוריים נקיים מכל מפגע, אך אין טענה זו רלוונטית למקרה דנן, כאשר המדובר כאן במפגע שהיה מקובע לרצפת הטיילת, כך שאין המדובר במפגע שנוצר זה עתה.
עיקר נזקי התובע מתמקדים בראש הנזק של כאב וסבל, ולאחר שעברתי על גיליון חדר מיון, ובהתחשב במהות החבלה שנגרמה לתובע ובנסיבותיה, אני קובעת, כי יש בסכום של 5,000 ₪, כדי להוות פיצוי הולם בראש נזק זה.
5 ימי חופשה של רעיית התובע – התובע לא הציג בפניי כל אסמכתא, מה עלות ימי החופשה של רעייתו.
לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, סך של 5,437 ₪ תוך 30 ימים, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪ (נוסף להוצאות ושכ"ט עו"ד בהן חויבה הנתבעת כלפי התובע בעבר), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15%.
אני דוחה את ההודעה לצד ג', ומחייבת את הנתבעת לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך 500 ₪.
