אחריות בנזיקין בתאונת דרכים בגלל מחסום משטרתי

כן נטען כי מסקנה זו עולה גם מחקירת המישטרה אשר נערכה בעקבות התאונה.

לאור זאת, כך נטען, מאחר שהנתבע נהג במשאית מתוקף עבודתו כשכיר אצל מר דסוקי, ובהיתחשב בכך שמר דסוקי אף הודה ונשא באחריותו כמעביד, כי אז לפי סעיף 13 לפקודה, לא ניתן להשית אחריות נזיקית על הנתבע.

בתגובת התובע לבקשה, נטען כי הטענות הכלליות של הנתבע ניגפות במפורש על ידי הוראת סעיף 16 לפקודת הנזיקין הקובעת: "(ו)האמור בסעיף 13 אינו גורע מחבותו של העובד על מעשה שעשה". לפיכך, פסק הדין שניתן נגד מר דסוקי אינו גורע מחבותו האפשרית של הנתבע, ובודאי שלא קם מחסום אפריורי מהגשת תביעה נפרדת נגד הנתבע בגין תאונת הדרכים.

...

בכתב ההגנה טען הנתבע כי דין התביעה נגדו להידחות על הסף, וזאת בשל העובדה כי פסק הדין שניתן נגד מר דסוקי יצר מעשה בית דין.

מכל מקום, על רקע כלל הנימוקים שפורטו, אני מורה על דחיית הבקשה.

בה בעת, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 3,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום, אחרת - יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

על מנת לייעל ההליך, אני מורה כי התובע יפעל להגשת ראיותיו, תוך משלוח העתקן לצד שכנגד, וזאת לא יאוחר מיום 22.4.18.

סקירת הליכים בתביעה הראשונה · ביום 9.6.15 התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעת "שבוב, נזיקין" ע"ס 29,057 ₪, בסדר דין מהיר.

עוד נטען כי לטענת הנתבעים 1+2 רכבם נפגע מאחור ע"י הרכב הפוגע 2 ונהדף לעבר הרכב הניזוק, ואילו הנתבעים 3+5 טוענים כי רכבם הצטרף לתאונה קיימת ואינם אחראים להדיפה.

· ביום 4.8.16 הנתבע 1 חנן יובל + הנתבעת 2 ביטוח ישיר הגישו כתב הגנה משותף שבו נטען בתמצית: · הארוע ארע בשל רשלנות התובע או מי מטעמו, זאת כאשר עת עצר רכב הנתבעים 1+2 נסיעתו בביש 4 יבנה ראשל"צ בשל מחסום משטרתי, לפתע פגע בו בעוצמה רבה מאחור רכב הנתבעים 3+4+5 והדפהו לעבר רכב התובע.

עניינן של 3 התביעות בנזקים שנגרמו על רקע תאונת דרכים אחת שהתרחשה ביום 17.12.14 בכביש 4 בין יבנה לראשל"צ. איחוד הדיון מתבקש לצורך ייעולו, ומשהתרשמתי שמדובר במסכת עובדתית וראייתית.

...

· ביום 22.8.16 הנתבעת 4 אלבר הגישה כתב הגנה שבו נטען בתמצית: · דין התביעה להידחות מאחר שהופרו תנאי חוזה ההשכרה והכיסוי הביטוחי הוסר זאת בטענה שנהג ברכבם נהג שלא מורשה לנהוג בו עפ"י תנאי ההשכרה – אושר בן זימן.

לסיכום לנוכח עובדות האירוע ובשים לב לשלבים המקדמיים שבהם מצויים ההליכים –בקשת האיחוד מתקבלת.

אני מורה על איחוד הדיון בתא"מ 7665-06-16 עם שני תיקים שכבר אוחדו בפניי תא"מ 20033-06-15 +תא"מ 20429-09-15.

בפניי תביעת כספית מיום 22.8.12 ע"ס 14,012 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 13.3.12.

המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות היתרחשות התאונה: לפי גרסת התובעת, הנהג החל להסיע את הרכב בשער אל תוך המחנה הצבאי, לאחר שעבר את כל הבדיקות הרלוואנטיות בשתי העמדות בשער ולאחר שראה כי המחסום הורד, ואז ובמפתיע הרים מחדש מפעיל המחסום את המחסום ובשל כך המחסום פגע בגחון של החלק הקידמי של הרכב.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת.

· טופס תיחקור צבאי שנערך ע"י המישטרה הצבאית (ע"י עד ההגנה מר נתנאל שוורץ) לגבי התאונה.

...

לפיכך ומשאין חולק שבשעת התאונה המחסום לא היה בתחתיתו המסקנה המתחייבת היא, שהנהג הסיע את הרכב כאשר הרמזור הדולק בכיוונו הוא אדום.

התרשמתי שהנהג היה ער בעדותו לכך שמסקנה כזו מתבקשת בנסיבות, ולכן העיד הנהג שישנו פער זמנים בין הורדת המחסום לבין הידלקות האור הירוק ברמזור.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט (שכר שני עדי ההגנה בשתי הישיבות בו חויבו הנתבעים בסך כולל של 1,400 ש"ח) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 2,000 ₪.

פסק דין מונחת בפניי שבוב בסך 40,851 ₪ בגין ניזקי תאונת דרכים מיום 21.9.20 (להלן: "התאונה").

טענות הצדדים: בכתב התביעה נטען שהתאונה אירעה עת עמד רכב התובעת בעומס תנועה עקב מחסום משטרתי.

בית המשפט קבע במסגרת פסק הדין בתיק המקביל כדלקמן: "4. כאמור אין מחלוקת שהמשאית שבה נהג מר יצחק רחמים פגעה ברכב שלפניה והביאה להדיפה שלו אל עבר 2 כלי רכב שלפניו. מכאן אני מוצא אחריות של מר יצחק רחמים לתאונה ביחס לכל ניזקי כלי הרכב שלפניו, ללא אשם תורם למי מנהגי כלי הרכב שלפניו. משמדובר במזיק ישיר אני מוצא לחייב את מר יצחק רחמים בנזקי כלי הרכב שלפניו וזאת בשתי בתביעות בפניי.

יוער כי לפי סע' 16 לפקודת הנזיקין חיובו של השולח לא פוטר את השלוח או את העובד מאחריות אישית על מעשה שעשה.

...

הנתבע 1, מר רחמים יצחק, הנהג ברכב בעת קרות התאונה (להלן: "הנתבע 1"), הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כי דין התביעה כנגדו להידחות בהעדר אחריות לתאונה וכי האשמה מוטלת על נהג רכב התובעת או מעסיקתו של הנתבע 1, חברת "הפינוי הירוק", היא הנתבעת 2 (להלן: "הפינוי הירוק").

על כן דין התביעה להתקבל גם ביחס לנזקי התובעת.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

התובעת תשלם המחצית השנייה של האגרה, בתוך 7 ימים מהיום שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

הארוע המתואר לעיל, שארע ביום 11.11.02 בסמוך לשעה 13:00 בכביש 412 המחבר בין ראשון לציון ונס ציונה, מעלה שאלות מורכבות וסבוכות, עובדתיות ומשפטיות: מי או מה גרם למותו של הרוכב, תומר נעים ז"ל, הוא בנם של התובעים, יליד 13.7.79, שהיה אז בן 23 (להלן: "המנוח" או "תומר"), האם תומר עצמו גרם לכך, על-ידי נהיגה לא זהירה ואפילו עבריינית, או שמא אנשי האכיפה גרמו למותו ולמותה של השוטרת, שרה שוורץ ז"ל (להלן: "המנוחה" או "שרה שוורץ"), במרדף שניהלו אחריו, במחסום שהוקם כדי לעצרו או באמצעות החפץ שגרם לו לסטות מנתיבו; והאם ראוי להטיל אחריות בנזיקין על הנתבעים בגין פעולותיהם.

סעיף 8 לחוק הפיצויים אומר: ייחוד העילה (א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על-ידי אדם אחר במתכוון.

אבי המנוח מיחידי התובעים חתם במישטרה על טופס ויתור על נתיחה, לאחר שלדבריו, דחקו בו השוטרים שנכחו במקום לעשות זאת, ובסוברו כי מדובר בתאונת דרכים.

...

לפיכך אין לתובעים עילת תביעה על-פי הפקודה ותביעתם צריכה להידחות על הסף.

לאור זאת, ובהתחשב בגילו של המנוח, מציעים הנתבעים לפסוק לעזבון המנוח דכאן סך של 375,000 ש"ח בגין ראש נזק זה. לאחר שבחנתי ושקלתי את הדברים, החלטתי לפסוק לעזבונו של המנוח פיצוי בסך 475,000 ש"ח בגין קיצור תוחלת חיים.

בהתחשב בנתונים האישיים הרלוונטיים של המנוח, אני סבורה כי יש לערוך את החישוב הנ"ל על בסיס השכר הממוצע במשק, מתוך הנחה שהוא משקף פחות או יותר את השכר בממוצע שעשוי היה המנוח להרוויח בעתיד הקרוב והרחוק עד גיל הפרישה.

כמו כן ישלמו הנתבעים 1 ו-3 ביחד ולחוד שכר-טרחת עורך-דין בסך 135,137 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.