]
"בבתי הדין הוגשו תביעות של מטפלות סיעודיות בבתים פרטיים ובבתי אבות ושל אחיות בבתי חולים, אשר טענו לפגיעה בגבן כתוצאה מעבודתן. ברקע העובדתי של תביעות אלו, הדומה למקרה שלפנינו, תוארו פעולות של הרמה, התכופפות, רחיצה, החתלה ועוד של מספר חולים בכל יום עבודה. מרבית תביעות אלה נדחו משהוברר כי לא היתקיים אצלן רצף של תנועות חוזרות ונישנות כנדרש בפסיקה (עב"ל 46178-03-14 (ארצי) פלונית – המוסד לביטוח לאומי (26.9.16); (עב"ל (ארצי) 664/08 כרמלה חימוביץ – המוסד לביטוח לאומי (18.5.09); עב"ל (ארצי) 208/10 ברכה גלעד – המוסד לביטוח לאומי (23.12.10); עב"ל (ארצי) ילנה גולוצוב – המוסד לביטוח לאומי (9.1.11); עניין אודוביצ'נקו, עניין אסתר נוח, עניין פנינה ישראל, עניין חג'יאג)."
עניין צבי והפסיקה שלאחר-מכן – התובעת באותו הליך עבדה כסייעת (כוח עזר) במחלקה כירורגית בבית החולים רמב"ם בחיפה, החל משנת 1997 ועד לחודש ינואר 2008.
הרמת המטופלים נעשתה ביחד עם המטפלת הנוספת, ומשקלם של המטופלים נע בין 50 ל-120 ק"ג.
באותו עניין דחה בית הדין הארצי את העירעור, כשהתביעה התייחסה לפגיעה בכתף, וקבע את הדברים הבאים:
"מקובל עלינו כי אין לקבוע כי בכל מקרה של מטפלת סיעודית, הטוענת לפגיעה כתוצאה ממיקרוטראומה, התביעה תידחה. ואכן יהיו מקרים ונסיבות שיצדיקו הכרה בפגיעה על פי תורת המקרוטראומה גם למטפלת סיעודית אולם הכל תלוי בכלל הנסיבות כפי שנפסק בדעת רוב בעיניין נירה צבי, ואין הנסיבות שלפנינו דומות לנסיבות שנקבעו שם. עניין נירה צבי עסק במטפלת סיעודית אשר עבדה במשך פרק זמן ארוך (למעלה מ-10 שנים), כעובדת סיעוד יחידה במחלקה כירורגית בה מאושפזים כ-40 מטופלים אחרי ניתוח, מחציתם מרותקים למיטתם. במהלך יום עבודתה היה עליה להרים מטופלים ולשנות את תנוחתם עשרות פעמים ביום, ועלה בידה להוכיח קיומו של רצף פעולות שביצעה באופן סדרתי ומחזורי, מה שאין כן בעניינינו. המערערת עבדה כמטפלת סיעודית במשך כשנתיים ימים בלבד. במסגרת עבודתה ביצעה במשך יום העבודה מיגוון מטלות אשר היו כרוכות בפעולות פיזיות שונות ומגוונות, הכוללות הרמה והורדה של מטופלים וכן האכלה, רחצה, החלפת מצעים, דחיפת כיסאות גלגלים, ועוד כמפורט לעיל. המערערת אכן נדרשה להרים מטופלים מהמיטה לכיסא ובחזרה, אולם בעשותה כן נעזרה במטפלת נוספת, ומכל מקום לא הוכח ביצוע הפעולה על פני רצף מספיק על ציר הזמן או באופן סדרתי ומחזורי. על יסוד האמור לעיל, לאחר שבחנו את נסיבות עבודתה הספציפיות של המערערת, הגענו לכלל מסקנה כי לא ניתן לאבחן פעולה אחת חוזרת ונשנית על פני רצף הזמן שפעלה באופן מוגדר על כתפה השמאלית. כפי שהראנו לעיל, בעיניינו המערערת עבדה כשנתיים בלבד בעבודתה זו, עבודתה נעשתה בדרך כלל עם מטפלת נוספת, ולא ניתן למצוא במסגרת יום עבודתה רצף של עשרות תנועות דומות ביום שכל אחת מהן גרמה נזק זעיר לכתפה השמאלית."
אנו שבים ומציינים כי פסקי הדין שבנידון יפים לענייננו, וכי האמור בהם מסייע לביסוס המסקנה כי לא הונחה בעניינינו תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה, הן ביחס לליקוי בכתף שמאל והן ביחס לתיסמונת ה-CTS בכפות הידיים.
סוף דבר
לסיכום – לא הוכחה תשתית עובדתית המבססת את הילכת המקרוטראומה, ובכל הקשור לעבודת התובעת כמטפלת סיעודית ואחות אחראית בבית חולים "בנימין", וביחס לפגיעתה בכתף שמאל ו/או בכפות הידיים.
...
הרמת המטופלים נעשתה ביחד עם המטפלת הנוספת, ומשקלם של המטופלים נע בין 50 ל-120 ק"ג.
באותו עניין דחה בית הדין הארצי את הערעור, כשהתביעה התייחסה לפגיעה בכתף, וקבע את הדברים הבאים:
"מקובל עלינו כי אין לקבוע כי בכל מקרה של מטפלת סיעודית, הטוענת לפגיעה כתוצאה ממיקרוטראומה, התביעה תדחה. ואכן יהיו מקרים ונסיבות שיצדיקו הכרה בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה גם למטפלת סיעודית אולם הכל תלוי בכלל הנסיבות כפי שנפסק בדעת רוב בעניין נירה צבי, ואין הנסיבות שלפנינו דומות לנסיבות שנקבעו שם. עניין נירה צבי עסק במטפלת סיעודית אשר עבדה במשך פרק זמן ארוך (למעלה מ-10 שנים), כעובדת סיעוד יחידה במחלקה כירורגית בה מאושפזים כ-40 מטופלים אחרי ניתוח, מחציתם מרותקים למיטתם. במהלך יום עבודתה היה עליה להרים מטופלים ולשנות את תנוחתם עשרות פעמים ביום, ועלה בידה להוכיח קיומו של רצף פעולות שביצעה באופן סדרתי ומחזורי, מה שאין כן בענייננו. המערערת עבדה כמטפלת סיעודית במשך כשנתיים ימים בלבד. במסגרת עבודתה ביצעה במשך יום העבודה מגוון מטלות אשר היו כרוכות בפעולות פיזיות שונות ומגוונות, הכוללות הרמה והורדה של מטופלים וכן האכלה, רחצה, החלפת מצעים, דחיפת כסאות גלגלים, ועוד כמפורט לעיל. המערערת אכן נדרשה להרים מטופלים מהמיטה לכסא ובחזרה, אולם בעשותה כן נעזרה במטפלת נוספת, ומכל מקום לא הוכח ביצוע הפעולה על פני רצף מספיק על ציר הזמן או באופן סדרתי ומחזורי. על יסוד האמור לעיל, לאחר שבחנו את נסיבות עבודתה הספציפיות של המערערת, הגענו לכלל מסקנה כי לא ניתן לאבחן פעולה אחת חוזרת ונשנית על פני רצף הזמן שפעלה באופן מוגדר על כתפה השמאלית. כפי שהראנו לעיל, בעניינו המערערת עבדה כשנתיים בלבד בעבודתה זו, עבודתה נעשתה בדרך כלל עם מטפלת נוספת, ולא ניתן למצוא במסגרת יום עבודתה רצף של עשרות תנועות דומות ביום שכל אחת מהן גרמה נזק זעיר לכתפה השמאלית."
אנו שבים ומציינים כי פסקי הדין שבנדון יפים לענייננו, וכי האמור בהם מסייע לביסוס המסקנה כי לא הונחה בענייננו תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, הן ביחס לליקוי בכתף שמאל והן ביחס לתסמונת ה-CTS בכפות הידיים.
סוף דבר
לסיכום – לא הוכחה תשתית עובדתית המבססת את הלכת המיקרוטראומה, ובכל הקשור לעבודת התובעת כמטפלת סיעודית ואחות אחראית בבית חולים "בנימין", וביחס לפגיעתה בכתף שמאל ו/או בכפות הידיים.
על כן, דין התביעה להידחות כבר בשלב הנוכחי, וללא צורך במינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.
